חישול או חיסול 

"כולנו מוגבלים במשאבים העומדים לרשותנו", אומרת עדנה נבון, "לכולנו מגבלות של זמן, כסף וכוח, ועל האדם להחליט מה יעשה במשאביו והיכן ישקיע את זמנו, כספו וכוחו. העולם היום מציע אינספור אפשרויות להשקעת המשאבים הללו: אנו יכולים להשקיע בלימודים, לעסוק בפרנסה, בהעשרה עצמית, לטייל ברחבי העולם ועוד ועוד. אך חשוב שנעצור לרגע את שטף ההצעות המורעפות עלינו מכל עבר ונשאל את עצמנו: מה הגרעין? במה הכי כדאי להשקיע?
למה הדבר דומה? לשני אנשים הבאים לרכוש משקפיים. לאחד חשובה המסגרת והוא בודק ממה היא עשויה, מה צורתה, האם היא אופנתית, ומשקיע בה את כל כספו. על העדשות הוא מתפשר ורוכש את הפשוטות ביותר. השני איננו מתעניין במסגרת ומשקיע את מיטב כספו בעדשות איכותיות שדרכן יתבונן בעולם. העדשות הן האמונה. אם המשאבים מצומצמים אנו חייבים לקבוע סדר עדיפויות ולהחליט במה הכי שווה לי להשקיע את הזמן, כוח וכסף שברשותי. ברצוני שתהיה זו השקעה לטווח קצר וארוך כאחד, שתכסה אותי, את ילדיי ואת משפחתי. מה ההשקעה היעילה ביותר?
זו המכסה את הכול!
"האמונה היא ההשקעה היחידה שאין בה כל סיכון", היא מסבירה, "והרווחים הם וודאיים לטווח קצר וגם ארוך, לעוה"ז ולעולם הבא. ולא זו בלבד! הרווחים מתפרשים על כל רובדי החיים: בבית ובחוץ, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו, בגוף ובנפש ועוד.
"כדי להבין זאת עלינו להתבונן במבנה המילה 'אמונה' המורכבת, למעשה, משתי מילים: אמון בה' - כלומר אדם החי באמונה נמצא במצב של הענקת אמון מיטבי בקב"ה - כלומר האמונה פועלת בכל הרמות: השכלית-הרגשית, התחושתית והמעשית.
"אמון זה הוא המקור לכוחות ההתמודדות של האדם. כאשר האדם יודע בשכלו, מרגיש בלבו וחש בגופו כי כל מה שקורה לו הוא בהשגחה פרטית מלאה לטובתו ולתועלתו האישית והנצחית - יש לו מלאי של אמון ותקווה בכל מה שעובר עליו. שני הכוחות הללו מעניקים משענת ותמיכה בכל מצב. אדם המצויד במטענים אלו חש כי החיים הנם מערך מופלא של אתגרים, מסע שנועד לחשל את כוחותיו ולא לחסלם, ותכליתו לגדול ולא לנבול. כאשר ההסתכלות היא ידידותית ומאתגרת, הכוחות הצפונים בתוכנו צפים ומתגלים ומן הגלוי מגיעים לגילה ולשמחה. כל אלה מאפשרים התמודדות יעילה גם ברגעים הקשים של האדם. לעומת זאת, אדם המרגיש כי דברים 'נוחתים' עליו בצורה סתמית, בלא כל היגיון ומשמעות, מאבד את כוחותיו ועשתונותיו ומכאן קצרה הדרך לשבירה פנימית, לעצבות ולדיכאון ולחוסר שמחת חיים.
"מקור נוסף לרווחים הוא ממד איכות החיים. כולנו מוכנים להשקיע באיכות חיים שתביא עמה חיים במקום שקט, נקי, קרוב לטבע עם אווירה נעימה. החיים הפנימיים מקבילים לכך ורק האמונה תעניק לנו שקט, ניקיון פנימי ואווירה נעימה. בספרי הקודש מוגדרת האמונה כאם המידות. מדוע דווקא היא? אם נתבונן במצבי החיים השונים הרי שהמידות השליליות, כמו: כעס או קנאה, שנאה או נטירה, מופיעות כאשר אנו חושבים שמה שקורה אמור לפגוע בנו או להזיק לנו. אולם אם נרכיב את משקפי האמונה ונראה את הדברים באור ידידותי ובונה הרי שתגובותינו הרגשיות תהיינה שונות לגמרי.
"נמצאנו למדים שכאשר חיים את האמון-אמונה באופן חי ונושם הרי שהחיים מהווים מקור לחישול, צמיחה וחיות פנימית".
אם כזו היא המציאות - כיצד ניתן להגיע לגרעין פנימי זה? האם ניתן לפתח את האמונה? ומהם הכלים שיסייעו לנו בכך?
לשם כך עלינו לשאול את עצמנו למה אנו מתכוונים במילה 'אמונה'. האם זו רק המסגרת לדברים המעשיים והטכניים, או שהיא העדשות, כלומר: דרך ההסתכלות על כל המתרחש עמנו בכל רגע ורגע בחיים. האמונה יכולה להיות שני הדברים גם יחד: גם העדשות וגם המסגרת. כדי שהעדשות תהיינה חדות ונוכל לבחון דרכן את חיינו - יש לבנות אותן באופן מודע ומקיף. אמונה איננה דבר המובן מאליו. היא מושג רחב ביותר וקשורה לשלוש מילים: אומנות (=מיומנויות שיש לפתח), אמנות (=יצירתיות) ואימונים, וכולן מרמזות על מהותה. נמצאנו למדים שאמונה היא אמנות שיש לפתח ולשכלל".

- "הכלי הראשוני הוא ההתבוננות הנכונה", משיבה עדנה. "היא המקור להתחזקות, כפי שמעיד הסיפור הבא (לו הייתי עדה מקרוב). אישה כבת 40 נזקקה באופן פתאומי לניתוח מסובך והיא יתומה מאב ואם, בודדה בעולם, שכן עדיין לא נישאה. הכול נראה כה קודר. במיטה לידה שוכבת אישה מבוגרת שעברה גם היא ניתוח פתאומי ומסוכן. בנה הרווק של אותה אישה ישב ליד אמו וטיפל בה במסירות רבה".
- לפנינו שתי נשים כאובות. שתיהן עברו ניתוח בלתי צפוי. היכן כאן היא נקודת האור?
- "הסתבר שהניתוח הכפול היה לא פחות ולא יותר השדכן שחיבר בין הבחורה בת 40 לבין הבן, הבחור בן ה-45. לאחר כחודשיים נחגגה החתונה ברוב עם כשצוות בית החולים הנם המחותנים הראשיים", מספרת עדנה.
וכך מצאנו כתוב אצל רבי נחמן מברסלב שכל היודע שכל מאורעותיו הם לטובתו - זאת הבחינה היא מעין עולם הבא"
כלומר, אמונה היא המיקרוסקופ שדרכו אנו בוחנים את חיינו והיא המעניקה להם מעוף, חיות ואתגר אמיתי, וכשהבנתי נקודה זו החלטתי להשקיע את כל כוחותיי במניות האמונה, להרחיב ולהעמיק אותה בכל אמצעי אפשרי ואפילו בתרגול גופני אפשר להרחיב את טווח התחושות והרגשות הקשורים לאמונה! מסיימת עדנה. זו בחינה של "בכל דרכיך - דעהו"... עלינו רק להחליף את העדשות...



המאמר פורסם גם בשבועון "בקהילה".