גוף ונפש - על בחירה והווייה 

גופנפש - הגדרה

גופנפש הוא הדרך המלאה לתאר את האנטומיה של בעלי החיים פה, על מכללת כדור הארץ. המונח מכיל בתוכו את ההבנה שהאנטומיה שלנו לא מורכבת רק מחלקים גשמיים, בשרניים - אלא גם מחלקים "שקופים", רוחיים.

גוף ונפש - אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד

כולנו מורכבים מגוף, ומנפש.
לגוף יש את המתנות שלו, ואת הצרכים שלו.
לנפש יש את הפוטנציאל שלה, ואת התחזוקה שלה.
הגוף והנפש נוגעים זה בזה, חיים זה בזה ומשלימים זה את זה. הגוף לא יכול בלי הנפש, כמו שהנפש לא יכולה בלי הגוף.
אין לגוף חיים בלי הנפש.
לנפש אין בית בלי הגוף
ולכן, אין חיים בלי שני אלה.
הרבה פעמים אפשר לראות אדם עם גוף כבוי ונפש ערה, או ההיפך. אבל תמיד יש לפחות ניצוץ, לפחות קיום (אפילו אומלל) של שני האלמנטים האלה. זה הכרח.
אבל כדי להשיג הכי הרבה מהחיים שלנו כאן, עלינו לתחזק את שניהם באהבה.

מה מבקשת הנפש?

הנפש מבקשת שננשום בחופשיות, שנמצא לנו שלווה, שנמצה את עצמינו, שנקשיב לאינטואיציה, שנבחין בין "מתאים" לבין "לא מתאים" (לנו), שנהיה נאמנים לעצמינו תוך שאנחנו מכבדים את האחר. היא מבקשת שנחיה בתוך המציאות שלנו כאילו שאנחנו יצרנו אותה, כאילו שהמציאות שלנו משקפת את הליבה שלנו.

מה מבקש הגוף?

הגוף מבקש מזון, שתיה, מיטה לישון עליה, הגוף מבקש מגע אוהב או אמפתי, הגוף מבקש לחוש ביטחון ואמון, הוא מבקש כבוד למגבלותיו, הוא מבקש הקשבה. הגוף מבקש טריטוריה משל עצמו, תמיד ובכל מצב (נכון שזה לא נעים כשמישהו מתקרב אליך מדיי בתור או באוטובוס?) והגוף זוכר כל פעם בודדת שצרכיו לא מולאו. הוא זוכר כל תחושה שחשנו אי פעם. הגוף באמת זוכר ה-כל!

אחת שתיים שלוש, ראיתי אותך!

כולנו מכירים את האנשים שמזדהים עם הגוף ולא מכירים את הנפש. נכון, הם הולכים ונעלמים, ורובינו זכינו להיות כאלה בחלק כזה או אחר בחיינו. אבל עדיין, אחוז גבוה מאוד מהאנשים המתהלכים היום בינינו, אינו מכיר בעוצמות של נפשם ונשמתם, וביכולתם כבני אדם.
אבל לא עליהם רציתי לדבר.
לאחרונה אני נהיית ערה לתופעה הפוכה - זרם שלם של אנשים שמתכחשים לגופם והופכים להיות בעיקר נשמתם.
אנשים שלא מתמודדים בהצלחה עם אתגרי החומר והאדמה, ובורחים לממלכות השמיים לקבל תמיכה וחברות.
התופעה מאופיינת באנשים שיש להם חברים טובים והנחייה בממלכת השמיים (בין אם הם יודעים את זה או לא), שנמשכים לרוחני מאוד מאוד חזק, אבל הבסיס שלהם רעוע, והם בוחרים שלא לטפל בו. הם בונים לגובה במקום לטפל ביסודות. (מגדל בבל?)
מצב כזה הוא לא מאוזן בדיוק כמו המצב ההפוך - הרבה תחזוקה לש הגוף ומעט תחזוק של הנפש.
אבל יש פה משהו יותר בסיסי ולא מאוזן - הקיום שלנו כאן הוא קיון פיסי. אפשר להתכחש לנפש ולחיות רק דרך הגוף. הנפש תתקיים לה במשבצת הקטנה שהיא מקבלת ואפשר לחיות ככה כל החיים. אבל ההיפך? אי אפשר לוותר על הגוף ולהפתח לשמיים. זה דומה למצב שבו אדם תלוי מהידיים על השנדליר, אבל רגליו לא נוגעות בריצפה.
הקשר עם הגוף הוא החובה והזכות של כולנו. עוד הרבה לפני הקשר עם הנפש. אין, ולא יכול להיות, קשר בריא עם ממלכת השמיים בלי רגליים מעוגנות היטב בקרקע. זה פשוט לא יכול לקרות.


איך מתנתקים מהגוף?

יש מצבים שבהם קשה לחיות פה, בתוך הגוף.
כשילד גדל בלי אהבה, או עם עצב, או בחוסר, או כשהוא גדל בצורה שלא מתאימה לו
ולא לוקחת את הזמן להתאים את עצמה, הוא מפתח סגירות.
זה השלב הראשון כדי לוותר על הכבוד לקיום הפיסי ולפתח באדיקות את הקיום הנפשי.
השלב השני יימשך מכאן והלאה - אם לא מזהים את חוסר האיזון, הוא נמשך. הוא יכול להמשך לנצח.
כמובן, שיש דרגות שונות לתחושת הניתוק מהגוף. זה לא בלתי אפשרי, שהניתוק יהי רק חלקי והכבוד לגוף ולאדמה ולחומר יהיה קיים, אך בלתי מספיק.





גשר בין שמיים וארץ

כשאדם מכיל קשר מאוזן עם הגוף ועם הרוח, הוא יכול להוות גשר בין שמיים וארץ. הוא יכול לקבל בשמיים, ולתת בארץ. הוא יכול להשתמש בכלים שמעמידים בפניו שני השערים. הוא יכול להועיל. הוא יכול לשמש שליח, ללמד, לרפא.. הוא יכול להיות בראש הטור!

אז מה עושים?

קודם כל, חשוב להבין מה יצר את החיבור הרופף לקרקע ולגוף. חשוב לנסות ולקבל את השיעורים הקשים האלה. לנסות ולהקשיב להם.
אם הקשר עם אמא בעייתי - לבדוק איך אפשר לשפר אותו. זה אולי ייקח כל החיים, אבל מוטב להתחיל.
שנית, כדאי להבין מה המשמעות של התלישות הזאת עלינו - האם זה הופך אותנו פחות בוטחים? יותר תלותיים? פחות בעלי גבולות מוגדרים? יותר בודדים? מהי ההשפעה של חוסר הקירקוע על חיינו?
במקביל לעבודה על הגורם החיצוני והגורם הפנימי לריחוק שלנו, הנה כמה עצות לחיזוק הקשר עם האדמה והקיום הנוכחי שלנו:

? עבדו עם האדמה. קנו שתילים, שיתלו אותם, שחקו באדמה
? בלו זמן איכות בישיבה על הריצפה, או יותר טוב, על האדמה
? בזמן מדיטציה, ראו איך הגפיים התחתונות ואזור צ'קרת הבסיס מפתחים שורשים שמוזנים מהאדמה
? עבדו בחימר
? תופפו. תופפו על תופים או על קרטונים או על שולחן העבודה.
? בשלו. עבדו במטבח, ולא מתכונים פלצניים - הכינו סלט, או ירקות מבושלים, תפוחי אדמה, עמילנים, בצקים - כל המאכלים הכבדים וה"מקרקעים"!
? השיגו לעצמכם בעל חיים לגדל. זו תמיד הצעה מעולה. אהבו אותו, כבדו אותו, דאגו לו, ושימרו שאיכות חייו תהיה מעולה.

בהצלחה!