לעבוד או לנהל קריירה? 

רבקה עובדת שעות ארוכות, ולמרות שהיא אחת העובדות הותיקות והמוערכות במקום עבודתה אין היא מתוגמלת בהתאם. עובדה זו לא מפריעה לה להזדהות עם מקום העבודה, להרגיש שהוא שלה ולקחת עליו אחריות כוללת.

בקליניקה אני פוגשת את ההבדלים בין נשים לגברים ובתפיסתם את המושגים של עבודה וקריירה. לרוב הגברים שפגשתי הקידום בעבודה הינו משאת נפש, מקור לגאווה, אישוש לכוחם והצלחתם, מקום בו ייהנו מגיוון כח, דרגות חופש ולגמול טוב יותר.

להרבה מהנשים קידום בסולם הדרגות מורכב יותר ומעורר רגשות מנוגדים הנוגעים למספר אזורי קונפליקט.

ראשית הקידום נתפס קודם כול כעוד עבודה עוד אחריות. גברים רבים מודעים למאמץ שנדרש בתקופת המעבר הראשונה והם מצפים להקלה לאחר מכן. נשים רבות לא מצליחות לראות את האור בקצה המנהרה. הן מתקשות יותר לשחרר מטלות גם שהזמן עובר. הרבה מהן נוטות לפרפקציוניזם, הן מרגישות שצריכות לעשות הכל לבד ועובדות קשה יותר. הן תסתובבנה פחות בפגישות בחוץ, תיקחנה פחות הפסקות ותעשנה יותר עבודה בעצמן.

נשים לא מרשות לעצמן לטעות להסתכן. הן חשות את גודל האחריות. מובן שאפיון כזה מקטין את דרגות החופש ומוריד פוטנציאל לסיכונים וטעויות הכרוכות באופן טבעי בתקופת למידה, אבל מאידך הן מעיזות פחות ונצמדות יותר לקיום.

קידום וניהול קריירה בדרך כלל כרוך הרבה פעמים בפוליטיקה ארגונית. הרבה נשים לא בדיוק מבינות את המילה הזו. אצלן היא נתפסת כדאגה אגוצנטרית לעצמך, כקידום אינטרסים אישיים על חשבון הארגון וכהתנהגות לא לגיטימית. מבלי לדאוג לפוליטיקה הזו, מבלי לאזן נתינה וקבלה יהיה קשה מאד לנהל קריירה.

ככלל קריירה זו חשיבה שממוקדת באינטרס האישי, ב"אני". קריירה זה מחשבה ותכנון מתמשכים. קריירה דורשת לימוד והתפתחות גיבוש קשרים וחשיבה על השלב הבא. נשים רבות אומרות לי: "למי יש זמן, אני צריכה לעבוד בעבודה האמיתית שלי", כאילו שאר הדברים הם רק אופציה, רק מותרות לשעות הפנאי. גישה זו מבוססת על הפנמות עמוקות, לכן כל כך קשה לשנות אותן, לכן לא מדובר במיומנויות או בשינוי התנהגותי בלבד. כדי ליצור שינוי על נשים להיות מודעות להפנמות האלה שמפעילות אותן מבלי דעת. ידיעת ההפנמות נותנת קצה של חוט ליצירת השינוי . היא עדיין לא השינוי, אך זו ההתחלה.

הפנמות אלה גורסות שיש משהו לא נכון, לא מוסרי בלחשוב על עצמי. קודם כל אני צריכה לחשוב על האחרים: הילדים, בן הזוג, המשפחה. תפיסה זו מועתקת לארגון. קודם כל האינטרס שלו תוך כדי מחיקת האני.

נקודה למחשבה נוספת של הקריירה היא המיקוד בעתיד. בכל שלב יש מקום לחשוב על השלב הבא - הקיום הנשי קשור לרגש שהוא מטבעו קשור לכאן ועכשיו, להוויה, לחוויה קשה יותר באופן אינטואיטיבי להתחבר לעתיד.

קריירה קשורה בכיבוש, בניכוס. נשים הרבה פעמים משקיעות בנתינה, בויתור, בתמיכה בניכוס של האחר. לא פלא שגם בתפקידים בכירים הן מוצאות את עצמן כעוזרות של..... מזהות מצוקות, תומכות באלה שמסביבם, ולא תמיד יודעות לבקש חזרה.

אז מה עושים? איך משנים כמעט גורל? הדבר החשוב ביותר הוא מודעות להפנמות.

התחלה טובה היא להבין ששינוי זה לא דבר שמגיע בטבעיות, מעצמו, כי אם הוא היה טבעי לא היו מדברים על שינוי.

מומלץ להקדיש כל יום או לפחות מספר פעמים בשבוע זמן לניהול הקריירה ולחשיבה עליה.

זמן זה צריך להיות מוקדש לכמה דברים:

לחשיבה ולתכנון - אבל מעשי עם כתיבה שהופכת את הדברים לממשיים יותר. הרבה פעמים אני שומעת את המילים: "אבל אני לא יודעת, אין לי תמונות בראש". העשייה הרבה פעמים מביאה את הידע, ההתמדה נותנת את התוצאות. כתבי מעט יום יום ולאן תראי את חוט הקריירה נטווה מול עיניך.

נקודה נוספת היא זמן לקשרים. עליך לטפח קשרים לכל אורך הדרך, לתת ולקבל מידע, לעזור ולהיעזר, להתייעץ, לשמור יד על הדופק. זה כמו לשמר מכונית כשירה לתנועה ולא למצוא שהכל חלוד, שאת צריכה לנסוע. טפחי את קשרייך כמו שאת יודעת לטפח כל כך הרבה דברים אחרים.

זמן להתפתחות - ניהול קריירה לא מאפשר לך לקפוא על שמרייך. את זקוקה לזמן ללמד לדעת מה חדש, לפתח מיומנויות שאין לך, אחרת את מתנוונת, אחרת את הופכת את עצמך ללא רלוונטית. הרבה נשים שקועות ביום יום, רצות בין בית לעבודה, לא מצליחות להרים את הראש מעבר לשוטף. בייחוד מדובר בשנים של ילדים קטנים ועבודה תובענית בבית. אך זו הזנחה יקרה שיכולה לעלות בהתפתחות העתידית. האיטי את הקצב אם את מוכרחה אבל אל תפרשי, אחרי פרישה קשה יותר לחזור.

את אותו הדבר מומלץ לעשות לגבי משימות הבית. נשקיע זמן לתכנון, לראות מה היה חשוב ועכשיו כבר לא, איזה חלוקה שונה של המטלות אפשר לעשות. זמן לפתוח מיומנויות, לדוגמא מיומנויות של עריכת קניות דרך האינטרנט יכולה לעזור.

לבסוף זכרי: הקריירה היא שלך, באחריותך, אף אחד לא ינהל אותה במקומך אם לא תדאגי לטפחה כמו כל דבר אחר בחייך היא תישאר מאחור יחד איתך.