מה זה פוטוגני??
אני שומע הרבה אנשים אומרים על עצמם שהם לא פוטוגנים. המשפט אני לא פוטוגני הפך להיות שגור בפיהם של אלה שאף פעם לא הרגישו בנוח כשיש נוכחות של מצלמה בסביבתם, ותמיד ניסו לחמוק ממנה. כפי הנראה הפחד שלהם מוצדק לנוכח מקרים רבים בהם כן בחרו להצטלם ולא אהבו את התוצאה שראו. ובואו נודה בזה - זה תמיד בהקשר למצלמה, שהרי אם לא היו קיימות מצלמות בעולם גם המונח הזה לא היה מתקיים.
מה זה בעצם פוטוגני? מורכב משתי מילים - "פוטו" - צילום, להצטלם, ו"גני" - שקשור לגנטיקה, לגנים. אז מה שמשתמע מכך בעצם - שהטבע הביולוגי שלי, מאז היווצרותי ברחם קובע אם אני מצטלם טוב או לא. וזה טבוע בגנים שלי לעולמים.
האמת, מי לא רוצה לצאת טוב בתמונות? כולנו שמחים לראות להראות ולהבליט את הצדדים היותר יפים של דמותינו. אבל לבוא ולקבוע אם היופי המצטלם שלי קיים או לא קיים בהרכב הגנטי שלי - זאת כבר הגזמה. כמובן שזוהי רק צורת ביטוי, אבל ביטוי כזה מצליח לשלול ממך כל צ'אנס להראות טוב, לא רק בתמונות אלא גם במציאות. וכך המצאת המונח הזה - פוטוגני, פטר אנשים רבים וטובים מלגלות עד כמה הם כן יכולים להראות טוב בתמונות.
לפני המצאת המצלמה, ההשקעה היתה רבה יותר, ואנשים, אלה כמובן שיכלו להרשות לעצמם, היו יושבים שעות על גבי שעות מול צייר שהנציח את דמותם על בד. וכאן הפוטוגניות לא שיחקה שום תפקיד. האחריות היתה בידיי הצייר שעשה כל שצריך כדי שהדיוקן יראה יפה בעיניו, וחשוב מזה - בעיני הלקוח.
הישג שכזה קבע אם הצייר טוב או לא, אם הציור יפה או לא ואם הלקוח פוטוגני או לא. נקודה זו חשובה בעיני, כי כמו הציור גם הצילום הוא שיתוף של מספר גורמים - ומעורבים בו המצולם, הצלם, ותנאי הצילום. שום קשר לגנים.
אם תסתכלו סביבכם תגלו שאנחנו לא מוקפים בדוגמנים מושלמים. העולם סביבנו מספק לנו אינספור פרצופים של אנשים ואם נרצה או לא דעתינו עליהם נחרצת - נראים טוב או לא נראים טוב. אדם ממוצע ונאה יראה לחלק מאיתנו יפה יותר ולחלק אחר יפה פחות. בעצם מושג היופי שלנו הוא אישי לגמרי ונתפס דרך העיניים שלנו בלבד. המציאות גם לימדה אותנו שהמושלמות הזאת שניבטת אלינו דרך מסכי טלוויזיה ושלטי חוצות, לא ריאלית אחרי שעברה עיבודים אינטסיביים. כמעט כולם נראים טוב עם אלף שכבות איפור ותאורה מחמיאה באולפן, או אחרי ריטושים וצמצום היקפים שמישהו עשה בכמה לחיצות עכבר. שהחליף אגב את מכחולו של הצייר. לכן אנו משלימים עם העובדה שהיופי סביבנו הוא אנושי יותר, חם יותר וקרוב יותר, ברחוב, במקום העבודה, בפאב שליד הבית.
הרבה אנשים יפים ולא כמו בפרסומות. האם מדובר כאן על התפשרות? ממש לא. מושגי היופי אצל רוב האנשים נישארו עם הרגלים על הקרקע - שם מצאו וימשיכו למצוא את הפרצופים החביבים עליהם. היום חברות ומפיקי פרסומות מעדיפים לפרסם דרך פניהם של אנשים יפים ולא אנשים מושלמים בעלי חזות של אלים. היום המודעות ליופי מושג החליפה את הרצון לשכנע באמצעות יופי בלתי מושג.
מושגי יופי אלה התפתחו על גבי מיליונים של שנים, השתנו והותאמו לתקופות ובסך הכל, אם את או אתה מאמינים בפוטוגניות, היא תהיה חייבת להקבע דרך עיניהם של המתבוננים בך. אני רוצה להוציא מהמשוואה הזאת שני סוגים של אנשים - את אלה היפים באופן קיצוני ואלה המכוערים באופן קיצוני. אלה האחרונים יראו לא טוב בעיני רוב האנשים בעיקר בגלל עיוותים גופניים או חוסר בטיפוח מינימלי. ואלה היפים מאוד, לרוב משתייכים לתעשיה המחייבת אותם לשמור על חזות חיצונית יפה ברמה גבוהה, על ידי דיאטות וניתוחים פלסטים. אנשים אלה משווקים על ידי המראה שלהם כך שאין להם יותר מידי ברירות.
אני מדבר כאן על כל אותם הממוצעים, אלה שהמציאו גן נוסף בדי אן איי שלהם, אותם אלה שסובבת אחריהם את הראש ברחוב, שניגשת אליהם לא פעם וביקשת מספר טלפון כי אהבת את המראה החיצוני שלהם. וכן, אתם נראים טוב עם ובלי קשר למצלמה המצלמת אתכם. זה מתחיל בכם. אם תיראו טוב, תרגישו טוב ותשלימו עם עצמכם, תאהבו את מה שתראו גם מול המראה וגם בתמונות.
נשמע נאיבי? נכון. כי בכל זאת התמונות גרועות. ואנחנו נראים רע. כאן בדיוק נכנס לתפקיד האדם שמצלם אתכם. כי לא קשה לצלם תמונות רעות וכאלה יש בשפע לכולנו. והחדשות הטובות הן שגם הדוגמנים הכי מצליחים מצליחים בקלות להראות רע מאוד כשהם לא מוכנים. צילומי הפפרצי יעידו על כך. ואני ואתה שמצטלמים בחיי היום יום, באירועים ומסיבות, על ידי מצלמת חובבים שזרקה לנו פלאש לתוך העיניים האדומות, גם לא כל כך אוהבים את התוצאה.
לעומת זאת, אם נצטלם בזמן המתאים לנו, עם התנאים הנכונים ועם צלם שידע לצלם בזווית ובאור הטובים לנו, ניראה הכי טוב שנוכל להיות בתמונה. אז את הגנים שלכם תשמרו לעצמכם ותשאירו לנו את האפשרות להראות לכם דרך עדשת המצלמה כמה אתם יפים.
אני שומע הרבה אנשים אומרים על עצמם שהם לא פוטוגנים. המשפט אני לא פוטוגני הפך להיות שגור בפיהם של אלה שאף פעם לא הרגישו בנוח כשיש נוכחות של מצלמה בסביבתם, ותמיד ניסו לחמוק ממנה. כפי הנראה הפחד שלהם מוצדק לנוכח מקרים רבים בהם כן בחרו להצטלם ולא אהבו את התוצאה שראו. ובואו נודה בזה - זה תמיד בהקשר למצלמה, שהרי אם לא היו קיימות מצלמות בעולם גם המונח הזה לא היה מתקיים.
מה זה בעצם פוטוגני? מורכב משתי מילים - "פוטו" - צילום, להצטלם, ו"גני" - שקשור לגנטיקה, לגנים. אז מה שמשתמע מכך בעצם - שהטבע הביולוגי שלי, מאז היווצרותי ברחם קובע אם אני מצטלם טוב או לא. וזה טבוע בגנים שלי לעולמים.
האמת, מי לא רוצה לצאת טוב בתמונות? כולנו שמחים לראות להראות ולהבליט את הצדדים היותר יפים של דמותינו. אבל לבוא ולקבוע אם היופי המצטלם שלי קיים או לא קיים בהרכב הגנטי שלי - זאת כבר הגזמה. כמובן שזוהי רק צורת ביטוי, אבל ביטוי כזה מצליח לשלול ממך כל צ'אנס להראות טוב, לא רק בתמונות אלא גם במציאות. וכך המצאת המונח הזה - פוטוגני, פטר אנשים רבים וטובים מלגלות עד כמה הם כן יכולים להראות טוב בתמונות.
לפני המצאת המצלמה, ההשקעה היתה רבה יותר, ואנשים, אלה כמובן שיכלו להרשות לעצמם, היו יושבים שעות על גבי שעות מול צייר שהנציח את דמותם על בד. וכאן הפוטוגניות לא שיחקה שום תפקיד. האחריות היתה בידיי הצייר שעשה כל שצריך כדי שהדיוקן יראה יפה בעיניו, וחשוב מזה - בעיני הלקוח.
הישג שכזה קבע אם הצייר טוב או לא, אם הציור יפה או לא ואם הלקוח פוטוגני או לא. נקודה זו חשובה בעיני, כי כמו הציור גם הצילום הוא שיתוף של מספר גורמים - ומעורבים בו המצולם, הצלם, ותנאי הצילום. שום קשר לגנים.
אם תסתכלו סביבכם תגלו שאנחנו לא מוקפים בדוגמנים מושלמים. העולם סביבנו מספק לנו אינספור פרצופים של אנשים ואם נרצה או לא דעתינו עליהם נחרצת - נראים טוב או לא נראים טוב. אדם ממוצע ונאה יראה לחלק מאיתנו יפה יותר ולחלק אחר יפה פחות. בעצם מושג היופי שלנו הוא אישי לגמרי ונתפס דרך העיניים שלנו בלבד. המציאות גם לימדה אותנו שהמושלמות הזאת שניבטת אלינו דרך מסכי טלוויזיה ושלטי חוצות, לא ריאלית אחרי שעברה עיבודים אינטסיביים. כמעט כולם נראים טוב עם אלף שכבות איפור ותאורה מחמיאה באולפן, או אחרי ריטושים וצמצום היקפים שמישהו עשה בכמה לחיצות עכבר. שהחליף אגב את מכחולו של הצייר. לכן אנו משלימים עם העובדה שהיופי סביבנו הוא אנושי יותר, חם יותר וקרוב יותר, ברחוב, במקום העבודה, בפאב שליד הבית.
הרבה אנשים יפים ולא כמו בפרסומות. האם מדובר כאן על התפשרות? ממש לא. מושגי היופי אצל רוב האנשים נישארו עם הרגלים על הקרקע - שם מצאו וימשיכו למצוא את הפרצופים החביבים עליהם. היום חברות ומפיקי פרסומות מעדיפים לפרסם דרך פניהם של אנשים יפים ולא אנשים מושלמים בעלי חזות של אלים. היום המודעות ליופי מושג החליפה את הרצון לשכנע באמצעות יופי בלתי מושג.
מושגי יופי אלה התפתחו על גבי מיליונים של שנים, השתנו והותאמו לתקופות ובסך הכל, אם את או אתה מאמינים בפוטוגניות, היא תהיה חייבת להקבע דרך עיניהם של המתבוננים בך. אני רוצה להוציא מהמשוואה הזאת שני סוגים של אנשים - את אלה היפים באופן קיצוני ואלה המכוערים באופן קיצוני. אלה האחרונים יראו לא טוב בעיני רוב האנשים בעיקר בגלל עיוותים גופניים או חוסר בטיפוח מינימלי. ואלה היפים מאוד, לרוב משתייכים לתעשיה המחייבת אותם לשמור על חזות חיצונית יפה ברמה גבוהה, על ידי דיאטות וניתוחים פלסטים. אנשים אלה משווקים על ידי המראה שלהם כך שאין להם יותר מידי ברירות.
אני מדבר כאן על כל אותם הממוצעים, אלה שהמציאו גן נוסף בדי אן איי שלהם, אותם אלה שסובבת אחריהם את הראש ברחוב, שניגשת אליהם לא פעם וביקשת מספר טלפון כי אהבת את המראה החיצוני שלהם. וכן, אתם נראים טוב עם ובלי קשר למצלמה המצלמת אתכם. זה מתחיל בכם. אם תיראו טוב, תרגישו טוב ותשלימו עם עצמכם, תאהבו את מה שתראו גם מול המראה וגם בתמונות.
נשמע נאיבי? נכון. כי בכל זאת התמונות גרועות. ואנחנו נראים רע. כאן בדיוק נכנס לתפקיד האדם שמצלם אתכם. כי לא קשה לצלם תמונות רעות וכאלה יש בשפע לכולנו. והחדשות הטובות הן שגם הדוגמנים הכי מצליחים מצליחים בקלות להראות רע מאוד כשהם לא מוכנים. צילומי הפפרצי יעידו על כך. ואני ואתה שמצטלמים בחיי היום יום, באירועים ומסיבות, על ידי מצלמת חובבים שזרקה לנו פלאש לתוך העיניים האדומות, גם לא כל כך אוהבים את התוצאה.
לעומת זאת, אם נצטלם בזמן המתאים לנו, עם התנאים הנכונים ועם צלם שידע לצלם בזווית ובאור הטובים לנו, ניראה הכי טוב שנוכל להיות בתמונה. אז את הגנים שלכם תשמרו לעצמכם ותשאירו לנו את האפשרות להראות לכם דרך עדשת המצלמה כמה אתם יפים.
שלכם, נועם דוד
http://www.glimpse.co.il
http://www.glimpse.co.il
