כשמתרוקן הארנק, מתמלא הלב... האומנם?... 

כשמתרוקן הארנק, מתמלא הלב... האומנם?...

ברגע זה ממש, אני מתחיל קריירה חדשה... פרשן (בהתנדבות) בענייני כדורגל. אני יודע, יש עוד 6.5 מיליון כאלה רק במדינת ישראל. אבל אני מפרשן כדורגל מנקודת מבט של יועץ לכלכלת המשפחה.

אלה מכם שעוד ממשיכים לקרוא, חכו, חכו, אל תשלחו אותי לבית החולים לחולי נפש הקרוב.

אם נראה לכם שאין קשר, אז בואו תקראו עד הסוף...

יום שני, 3 בנובמבר 2008, אצטדיון "טדי" בירושלים, בית"ר מאחרת את הפועל תל אביב. סיבה לחגיגה, כל סוגי החגיגיות...

ביציע המזרחית דגל ענק, צבוע במיטב הצבעים הירושלמיים, עבודת יד של קומץ אוהדים (לא, לא אותו קומץ המפורסם...) ובו כיתוב שלא יכולתי להתעלם ממנו: "שמתרוקן הארנק, מתמלא הלב".

לקח לי כמה דקות עד שהשתכנעתי שזה באמת מה שכתוב שם, עצרתי את התמונה, פעם ועוד פעם (יש יתרונות בממיר החדש...) ואכן ... "שמתרוקן הארנק, מתמלא הלב"!!!

ננסה לפרק את המשוואה לגורמים... האם כוונת המשורר ל"מתמלא הלב", סימן שהכדורגל בארץ ממלא לבבות? או אולי הכוונה לכאבי לב?...

אין לי כוונה להיכנס לרמה המקצועית של קבוצה זו או אחרת או של הליגה בכלל, אגב זה היה אחד המשחקים הטובים שנראו השנה על אדמת ציון. ובכל זאת, האם אנחנו או הם, הצופים שמגיעים למגרשים (להגדיר אותם אצטדיונים זה יותר מדי יומרני...), מקבלים תמורה הולמת למחיר הכרטיס. ואם כן, איך אתם מסבירים שבמשחק בו אמורים להיות צופים אפילו במסדרונות, נותר חצי ריק או חצי מלא, תלוי מי סופר (המעקלים של גאידמק, או הקופאי שעובד 40 שנה במועדון....).

לשם ההשוואה, 24 שעות לפני, אולם תיאטרון בבית החייל "המחודש" (לפני 30 שנה...), הצגה של "הבימה", 39 המדרגות. אולם מלא עד אפס מקום, ארבעה שחקנים, שעתיים של הצגה מעלפת, תמורה מלאה למחיר הכרטיס, שבמקרים רבים (יש גם כרטיסים "דקה תשעים") לא מגיע לחצי ממה ששילמו אוהדי בית"ר והפועל יום לאחר מכן ב"טדי".

סעיף הפנאי והבילוי, מהווה מרכיב מרכזי בתקציב המשפחה. מדובר באותו סעיף ממנו אנחנו מצפים הכי הרבה, זה שיוציא אותנו מהמתח בו אנחנו נמצאים, שלרגע ייקח אותנו לחלומות ולפנטזיות, שלא נחשוב על הבוס ולא על המינוס, לא על המטלות שמחכות לנו על השולחן ולא על הפגישה הצפויה עם המורה למתמטיקה בגלל ההפרעות החוזרות והנשנות של הקטנצ'יק בבית הספר.

האם אוהד כדורגל שמשאיר בקופה בין 160 ל - 200 ש"ח (מגיע עם הילד ובדיוק נגמרו כרטיסי הנוער), יוצא עם לב מלא חוויות? האם הוצאה כזו שבמבקרים מסוימים עלולה להגיע עד ל - 10% (שניים או שלושה משחקים בחודש) מסך ההכנסות של המשפחה לחודש, מצדיקה את עצמה? והאם באמת זו החוויה שמשכיחה את כל שאר הצרות?...

אין לי ספק שהחלק הראשון במשוואה, אכן נכון, הארנק מתרוקן, אך לא רק הארנק של הצופים והאוהדים מתרוקן, עתידם של המועדונים ושל כל מי שיש לו יד ורגל בנושא נמצא על סף פשיטת רגל וכמו משפחות רבות שצריכות להיכנס לתהליך של הבראת התקציב המשפחתי, גם מנהיגי הענף יעשו נכון אם יכנסו גם הם לתהליך הבראה.

יש שתי סוגיות מרכזיות שמתחברות זו לזו, הראשונה הבילוי והפנאי, משחק כדורגל צריך להיות קודם כל הצגה, שהצופה (שהוא הלקוח) ירגיש שהמפיקים והשחקנים נותנים הכל על המגרש, בדיוק כמו מושונוב וקושנייר ב"39 המדרגות". שהתנאים הסביבתיים מתאימים להצגה, המושבים והשירותים, המזנון והתכנייה.

ובמיוחד, המחיר, הסוגיה השנייה. במצב הכלכלי, הן של המשק כולו והן של המשפחות והבודדים, מחיר הכרטיס למשחק כדורגל הוא לא פרופורציונאלי לתמורה שמקבלים.

הקהל מצביע ברגליים, מגרשים ריקים, ירידה מתמדת במספר המנויים בכלל המועדונים, תפאורה עגומה לתצוגה לא פחות עלובה!

ולסיום כמה טיפים (בחינם הפעם) למנהלי הענף, תורידו מחירים ותמלאו אצטדיונים. קבעו מחיר דיפרנציאלי על פי הצע וביקוש, עד שבוע לפני המשחק מכרו ב - 40 ש"ח, אין ביקוש תורידו ל - 20 ש"ח, יש ביקוש תעלו ל - 30 ש"ח וכך עד חיסול כלל הכרטיסים, תהליך מתוכנן, מבוקר ומנוהל שיביא לאצטדיונים מלאים בשבת. אין צורך להוכיח מה אצטדיון מלא גורם למוטיבציה של השחקנים להתאמץ ולהשקיע.

הטיפ השני, להתאחדות הכדורגל, הוסיפו נקודה לקבוצות המבקיעות שלושה שערים ומעלה במשחק. אנחנו, הצופים, רוצים לראות גולים, רוצים לצעוק, להתחבק, לשמוח. האם מישהו העיז ללכת לשירותים במהלך משחקיה האחרונים של ברצלונה. בכל דקה יכול ליפול שער, איזה כיף, שווה כל יורו! מתי בפעם האחרונה ראינו בליגה הישראלית תיקו רב שערים, כמו זה שהיה לפני שבועיים בספרד בין אתלטיקו מדריד לויאריאל (4-4).

הקהל רוצה לבלות, לקבל תמורה, לשכוח מבעיות היום יום. אתם, בעלי המועדונים ומנהלי ההתאחדות לכדורגל נבחרתם (אם בכלל) על מנת לספק את החוויות האלו.

ואחרונות חביבות, אתן המשפחות בישראל, לקוחותיי היקרים, שמתרוקן הארנק, אף פעם, אבל אף פעם לא מתמלא הלב. צריך תכנון, ניהול נכון ותמיד, תמיד, תשאירו קצת לגרעינים....