תפישה של פנג שואי היא תפישה קוונטית. התפישה היא של מרחב, תנועה, זמן. 

פנג שואי



תפישה של פנג שואי היא תפישה קוונטית. התפישה היא של מרחב, תנועה, זמן.
המיקרו משקף את המקרו ולהפך. הפנים משפיע על החוץ, החוץ מקרין על הפנים וזו מעיןשיחה. התפישה של הפנג שואי עברה למערב, הוא עשה מערביזציה. אנשי המערב לומדים תמציתיות של דברים, אינסטנט. מהר מאוד הלך הפ.ש. לכיוון של אמונות וקמיעות. זה לא פנג-שואי.
לכל דבר שלומדים יש כמה קומות. הקומה הראשונה היא תמיד הבסיס. רמת הקומה בפנג-שואי היא הפנג שואי של הצורה שמתייחס קודם כל אל הצורות, עוד לא לשום דבר אחר.
הקבוצה הזו עוסקת בעיקר ברמה של האדמה, הארץ. איך משפיעות צורות, תבניות, על דברים על מרחב ועל החיים. זה הפ.ש. המוכר, הוא עוד לא כולל אפילו את המצפן. תפיסה זו לוקחת את תובנת הפ.ש. ומניעה אותה עם האדם. לקחת מבנה ומניעה את זה כלפי האדם. האדם זז והיקום זז אתו.
חשוב מאוד לדעת שלא מתייחסים ל פנג-שואי לא כדת ולא כאמונה, אין בזה שום אלמנט דתי.
אנחנו מדברים על כוחות של טבע, על כוחות יקום,על בריאה שאנחנו השיקוף שלה, שאנחנו חלק ממנה. מקבילות של התפיסה הזאת של היקום ישנם גם בקבלה וגם בתפישה היפנית והטיבטית. הכוונה לאינטראקציה בין האדם והיקום. זו הבנה של חלקים פיסיקליים, של חומר ואנטי חומר. קראו לחומר הזה חוקים כדי לאפשר לנו לקלוט את התנועה. חיים פירושם תנועה, לקלוט תנועה זה להבין חיים.
אנחנו נלמד את החוקים ואח"כ נסתכל עליהם כמכלול, כחלק מהתנועה כולה. החוקים יהיו התווית קווים כדי שניתן יהיה אח"כ להזיז אותם. נקלוט את הידע לתוך מגירות ואח"כ נסיר את המחיצות. אנחנו צריכים ללמוד ולהבין כללים לפני שאפשר לזרום אתם אבל בשום פנים ואופן אין כלל או חוק שיבלום זרימה. יש חוק כזה או כלל כזה ואח"כ יבוא חוק שסותר אותו, הם לא סותרים, הם בסך הכל מתניעים.
הכלל הראשון אומר: אל תתקן דבר שאיננו שבור.
אנחנו מנסים להבין את האלקטרו-מגנט שקיים בקוסמוס בין אם אנחנו רואים אותו ובין אם לא. כשאנחנו מדברים על השפעה של דברים עלינו, אף אחד לא מתווכח עם זה שאם אנחנו גרים על יד מקום של קרינה רדיואקטיבית, אם מישהו היה ליד צ'רנוביל ויש שם קרינה רדיואקטיבית אז אף אחד לא יגיד שאם הוא לא רואה את הקרינה סימן שהיא לא קימת. או אם אני ילד טוב ומתפלל בזמן והלב שלי נקי ורמת המודעות שלי מאד גבוהה לא יקרה לי שום דבר מקרינה רדיואקטיבית. האם זה נשמע לכם הגיוני? ככה אנשים מגיבים לידע. בשאר הדברים כשמלמדים אותנו את האנרגיות השקופות הבלתי נראות אנחנו עסוקים בלבדוק האם אני ברמת מודעות של ילד טוב האם אני ילד טוב של אלוהים, אם אני אדם חיובי אז זה לא צריך לקרות לי. במקום פשוט ללמוד את הערכים של היקום ולנוע ולהתכוונן.
החזאי מודיע שעומד להגיע הוריקן. יש שתי תגובות אפשריות. האחת היא שאני ארחם על עצמי ואומר שאלוהים מעמיד אותי במבחן כדי לראות אם יש לי אומץ לעמוד כאן והאפשרות השניה היא שמודיעים לי שמגיע הוריקן כדי שאני פשוט אזוז הצדה. זו בערך התפיסה בנושאים שקשורים למודעות וגם בפנג שואי.
תלמד את היקום,תכיר אותו, תכיר את החומרים האנרגטיים שלו ותנוע, תהיה אתה הגמיש. תנועה היא חיים.
כל צבע, צליל, צורה יש לו רטט אלקטרומגנטי וכאשר אנחנו לומדים את השפה הזאת זה עוזר לנו לחיות בסביבה שאנחנו חיים בה.
פנג שואי הם שתי מלים שהמשמעות שלהם היא רוח ומים. אלה שתי האנרגיות העיקריות שמשפיעות על התנועה ביקום.אפשר לקחת את זה ברמה הפילוסופית להרבה מאוד דברים. אפשר להגיד שמים לא ינועו אם רוח לא תניע אותם.המים ינועו לאן שהרוח מניעה. אנחנו יכולים לראות אותם כהשתקפות אחת של השניה. לאן שנעה הרוח אפשר יהיה לראות בתנועת המים. מים זה דבר יותר פיזי ורוח זה דבר יותר תחושתי. שניהם מראות של איזו שהיא ויברציה, תנועה של חיים.
התפיסה הכוללת של הפ.ש. מתחילה בשתי אנרגיות של היקום היין והיאנג. היאנג הוא אנרגיה מוחצנת היין היא אנרגיה שהולכת פנימה. יאנג פעולה אקטיבית יין פסיביות, יאנג שמים, יין ארץ, יאנג בהיר יין כהה. יאנג אנרגיה החוצה, יין אנרגיה פנימה. במלם אחרות אנחנו מקבלים את האלקטרומגנט. חשמל זורם החוצה מגנט מושך פנימה. האם יש כללים לנושא הזה? אנחנו נכנסים לתורת היחסיות. כל דבר הוא יין ויאנג ביחס אחד לשני. כללית אני יכולה להגיד שהשמים הם יאנג והאדמה היא יין. אבל אם יאנג הוא קודם כל יחסי. אני יכולה לומר שרצפה כחומר חלק מבריק היא יאנג אני יכולה לומר ששטיח מקיר לקיר ע"י רצפה יהיה יין כי הוא רך. זאת הצורה הנשית וזאת הצורה הגברית. אני יכולה לקחת זכוכית ולומר שויטרינה היא יאנג ולשים עליה את הוילון הזה ולהגיד עכשיו שהיא יין. אני יכולה לקחת את הוילון הזה ולשים לידו וילון קטיפה וזה כבר יהיה יאנג ליד וילון קטיפה שהוא רך והוא יין. הכל כל הזמן יחסית אחד לשני. התפיסה הזו של היין והיאנג תשתנה כל הזמן והיא בעצם יוצרת את התנועה. זה לא זה תמיד כך וזה תמיד כך אלא מה ביחס למה. התפיסה הזו של היין והיאנג תשתנה כל הזמן והם גם משתנים ביניהם והיא בעצם יוצרת את התנועה בגדול זה כמו גבר אישה, שמים ארץ. כל אחד מהם מכיל את השני. יום יהיה יאנג לילה יהיה יין. היום ממלכת השמש והלילה ממלכת הירח. הרי לכם עוד פעם דימוי של גבר אישה. שמש נחשב לגברי, למוחצן, ירח נחשב לנשי, פנימה. בין שתי התנועות האלה נוצר איזשהו איזון. היזון איננו איזון של הפרדה. זה לא קו מפריד בין השניים אלא תנועה.
התפישה הסינית מאוד מתמטית, מאוד מופשטת במקור. הם לקחו למשל תפישה והפשיטו אותה (עשו אותה פשוטה). התפיסה לקחה את היאנג כקו מלא, חד, ישנו, עוצמתי והקו הזה דוחף החוצה. היין לעומתו יהיה
קו עם פתח, כמו הדמות הנשית, והוא
מושך פנימה. אז יש לנו ביקום קו שדוחף
החוצה וקו פתוח שמושך פנימה.
מה יקרה בהמשך היחסים ביניהם?
הקו שדוחף החוצה דחף את הקו שלידו עד שהוא התחבר כי דחפו אותו. הקו הדוחף נקרע.
ושוב יקרה אותו דבר, זה יחזור להיות המלא וזה יחזור להיות הפתוח. זה מבטא תנועה ביקום. תנו ליין להידחף והוא הופך להיות יאנג.
תחשבו על זה ברמה הפסיכולוגית. לוחצים על אדם והוא מתקפל, אם לוחצים עליו יותר מדי והוא נדחס הוא תוקף, הוא יוצא החוצה. קווים פשוטים כאלה מסבירים תנועה של יקום. זה עובד על כל הרבדים. הרי לכם איך שהיין והיאנג מתחלפים ביניהם. כנ"ל ברבדים של ההתנהגות וכנ"ל בתנועות היקום. זו ההפשטה של לקחת נושא בצורה, נקרא לזה מתמטית, ומבטאה דרך זה רגשות, תכונות, תנועות. הכל יתאים להבנות האלה.
התנועה הזו ביניהם יוצרת איזשהו סיבוב.

היאנג לבן היין שחור. שחור אומר אנרגיה יותר דחוסה ששואבת פנימה. כמו חור שחור.צבע שחור סופג את הצבעים ולבן זורק החוצה. שימו לב איך זה עונה על כל דבר. כשמשהו נכון הוא נכון בכל מבחן שתעמידו אותו. היין והיאנג נכון לצבע, לחשמל, לשמים וארץ, לתחושה של רגשות אנושיים. זה לקחת משבצות ולמדר בהן את כל החיים אבל בלי להיות כבולים למשבצות.
החיבור הזה של שמים וארץ, אבא שמים ואימא ארץ עשו רומן ונולד אדם. אנחנו מדברים כבר על שלשה דברים: שמים-ארץ-אדם. החיבור המשולש הזה ישנו בנצרות בתור השילוש הקדוש, ישנו בקבלה, אנחנו תמיד צריכים שלשה. שניים שומר ווטו אין בו שום תנועה. צריך קו שלישי שינוע בין השנים. הטריניטון הזה של שמים-ארץ-אדם יבטא את כל התנועה של הפ.ש. היחסים והאינטראקציה בין שמים-ארץ-אדם, לכל אחד מהם את האנרגיה הייחודית שלו.
אנחנו יכולים לראות את הנושא כאשר השמים יסמלו את אלמנט הזמן, הארץ תסמל את המרחב ונפגשים לנו שלשה דברים: זמן, מרחב ואדם. אם אחד מהשלשה משתנה במשוואה כל התמונה משתנה. יכולים להיות באותו זמן ובאותו מרחב אבל לא אותו אדם. יכולים להיות אדם בזמן מסוים אבל לא באותו מרחב. צריך לבדוק תמיד את השלשה ביחד כדי לראות מה קורה שם.
לשמים אנחנו נקרא זמן. את המחזוריות של הזמן אנחנו רואים בשמים. לאדמה נקרא המרחב שבו אנחנו חיים ועכשיו צריך את האדם שנמצא בין שמים וארץ, כלומר, בזמן הזה ובמרחב הזה. תהיה משמעות למושג של מרחב-זמן-אדם. שמים-ארץ-אדם.
אפשר לראות את האינטראקציה בין שמים לארץ. השמים מורידים אנרגיה אל הארץ (תחשבו על גשם, שמש), הארץ מצידה מגיבה אל השמים (האדמה מצמיחה). יש אינטראקציה רומנטית בין האבא והאימא האלה של שמים וארץ. יורד גשם הארץ, האדמה, מגיבה אליו. אנרגיה פועלת על הארץ, מתרוממים הרים, מתרוממים צמחים. אתם רואים את התנועה השמים יורדים אל הארץ והארץ בתורה מגיבה אליהם. האם אתם רואים את התנועה האקטיבית לעומת התגובה הפסיבית. פסיביות איננה הדממה, פסיביות היא להגיב אל - ממקומך. האדמה לא קופצת לשמים אבל היא מגיבה ועונה להם.
אנחנו יכולים לראות את מקור התפישה שראתה קודם כל איזשהו ריק ואח"כ חלקה אותו לשני כוחות עיקריים של היקום, היין והיאנג ואח"כ התחילה לקלוט דרכו למשל את החלוקה לעונות השנה.

הדבר הראשון שאנחנו רואים נשים אלמנטים מאוד דומיננטיים, אש ומים. אש-יאנג, מים-יין.
החלק העליון שמים והחלק התחתון ארץ. ביניהם תהיה לנו תערובת מחיבור של שני קווים מלאים ושני קווים חצויים. בסמל של היאנג והיין יש חלק תחתון של הלילה וחלק עליון של היום.
החלק העליון הוא היאנגי והחלק התחתון הוא הייני אבל הנקודה השחורה בתוך הלבן מראה שכל דבר מכיל את ההפך של עצמו. הנקודה הלבנה בשחור מתניעה את הלבן והנקודה השחורה בלבן מתניעה את הלבן. מהנקודה הזו מתחיל לעלות הכוח של הלבן. הרי לכם מזרח שכאן מתחיל לזרוח האור. המזרח הוא מקום הזריחה. הזריחה של היום והזריחה של האביב. דברים מתחילים לצמוח, הם מתחילים לעלות. הגענו לרום שמים,

הגענו לשיא האור, בסמל של היין-יאנג שולט הצבע הלבן בחלקו העליון. שיא האור, שיא החום, רום שמים או שי הקיץ. יממה, עונת שנה אותו דבר. אבל ברגע שמשהו מגיע לשיא, שום דבר לא נשאר בשיא, בו במקום מתחיל להיוולד הניגוד שלו. מתחיל לצמוח הלילה.
אצל הסינים הדרום הוא למעלה כי הוא מבטא את האנרגיה של חום ושמש ורום שמים וחום עולה למעלה וקור יורד למטה.

אם הגענו אל מול המזרח אנחנו במערב. במערב מתחילה שקיעה. זמן השקיעה קשור לשעות הערב. אמצע הלילה הוא בדיוק מול רום שמים, שיא היום. בצפון הגענו לחורף ולאמצע הלילה. באזור הזה היין בשיאו. בכל דבר ביקום כשמשהו נמצא בשיאו בדיוק אז מתחילה הירידה שלו. הסמל של היין והיאנג מלמד הרבה מאוד דברים. בשיא של הלילה מתחיל היום. כשמשהו נמצא בשיאו היסוד הבא אחריו מתחיל להיוולד. זוהי תנועת היקום.
מה יסביר לנו את האנרגיה הזאת? מה בדימוי האדם יחבר אותו לתחושה, לחוויה, שאותה חכמה שישבה והתבוננה בסודות של היקום והניסיון להבין למה אנחנו קשורים, מה קורה ביקום, מה פועל כאן? לאיזה דברים מאוד פשוטים נוכל להצביע על אדם ובשפה האוניברסלית הדברים יהיו מספיק מוחשיים כשדי שם יתנו את אותה תחושה. מה מאוד מסמל זריחה? מה קורה ביקום בזריחה או באביב? צמיחה שמתבטאת בניצנים, פרחים. מסמל את זה יסוד העץ, הצבע הירוק. רואים את ההגיון באביב, זריחה, מזרח. עץ יסמל תחילת פריחה. התנועה של העץ היא כלפי מעלה, העץ צומח כלפי מעלה. העץ צריך חום ושמש כדי לצמוח. שמש וחום יסמלו את שיא הקיץ.
יובש, אש. הדרום יהיה אש. הסתיו מתאפיין בצבע של מתכת. בסתיו העצים נושרים, התנועה כלפי מטה, הכל מתחיל לרדת, הטמפרטורה מתחילה לרדת. זה קשור גם לרגשות שלנו. מצב רוח של מתכת הוא מלנכולי. המערב הוא יסוד המתכת. הסתיו יחשב ליסוד מתכת. המתכת תוליד את המים, בעקבותיה יבוא החורף. המתכת עצמה יבשה. קור יבש צורב, זה המתכת. הצפון מוגדר בתור מים. אויר, מים, אש ואדמה לא מבטא תנועה של היקום, צריך עוד משהו. אלמנט האוויר בתרבות המערב הוא המתכת אצל הסינים. מזלות אויר אצל הסינים זה מתכת. זה מדבר על השמים, על האוויר. המיקום בגלגל הזה אומר בוא נראה כל תהליך כזה ביקום עובר את יסוד

האדמה כי אם אין אדמה שתגיב אל זה אז זה נשאר בתיאוריה. תסתכלו על מעגל הולדה ביקום. יש לנו מים, המים השקו את העץ, העץ משמש חומר בעירה לאש, הוא מתמיר את עצמו לאש
האש מחזירה אנרגיה לאדמה, היא מחממת את האדמה. האדמה מדברת על כוח המשיכה של הכדור שדרכה עובר הכל. אבל כדי שתהיה תנועת חיים, ארבע זה דבר תקוע, חמש עושה תמיד תנועה. תדר החמש הוא תנועת חיים. המיקום הזה של האדמה נקרא Indian summer .
קבלנו הסבר יקומי של איך מתנהג היקום ואיך מתנהג, בהתאם , האדם. מתכת היא כמו אוויר, כמו שמים. התחושה של מתכת היא קור, גבולות חדים מאוד, משמעת, איזה שהם חוקי שמים. כאילו השמים שקעו אל הארץ. לכל יסוד יש איזו שהיא תחושה. האדמה היא היסוד שמחבר בין אחד לשני. אין התמרה בין מים לעץ, צריך אדמה באמצע. אין התמרה בין עץ לאש, צריך אדמה באמצע. האדמה משמשת רחם, כל הולדה של משהו שיעבור מפזה אחת לשניה צריך לעשות את זה באדמה, על פני האדמה. במעגל החמישה שמו את המקום ההגיוני של התנועה...........
אנחנו מסתכלים על התפישה הסינית ובודקים את המושג מזל. מזל של הפנג-שואי מזל בתפישה הסינית הוא דבר מדיד. זו לא התפישה המוכרת לנו שאומרת יש לך מזל או אין לך מזל. מזל הפנג-שואי הוא היכולת לסדר האם אני חי בהרמוניה או דיסהרמוניה בסיסית שנוצרת בין מרחב המחיה, המקום של האדם הזמן והיקום. לארגן ולנסות לסדר הרמוניה בסיסית בין השתים זה נקרא לעשות את מזל הפנג-שואי לקחת בחשבון את האנרגיה הסובבת, לקחת בחשבון את כוחות הטבע, להשתמש בזב לכלים שלנו, זה לעשות שימוש במזל הפנג-שואי התפישה המערבית מאוד מייחסים כבוד לאינדיבידואל, לרמת הפרט. זה הוביל את האדם להרוס את היקום שהוא חי עליו. לא היה כבוד למשהו שיותר גדול ממך. לעומת זאת המזרח שם את הכלל כחשוב. הנקודה הנכונה היא האיזון בין השניים. התפישה של המזרח היא הכלל ובתוכו הנקודה של הפרט. התפישה המערבית העלתה על נס את המאמץ ואת הכוח של האדם.
האדם מאוד דומה לעץ, הוא עובר את אותם תהליכי חיים. הוא מתחיל כמו שתיל רך והרבה יותר מלא מים. ככל שהוא גדל הוא מתעצם, הוא מזדקף הוא מקבל גו חזק, לאט לאט הוא מתחיל לתת פרות, לאט-לאט הוא מתחיל להתייבש. יש שני הבדלים יסודיים בין אדם לעץ: האחד הוא שלעץ ברור שהוא נותן פרות ומישהו אחר אוכל אותם, האדם נעלב. זה שמייצר את הפרות הוא לא זה שאוכל אותם. הייעוד של עץ שנותן פרי הוא לתת פרי וליהנות מהעובדה שמישהו אחר אוכל אותו.יש לנו את התחושה הזו אבל יש לנו גם עלבון שם. ההבדל הנוסף שאדם יכול לנוע, עץ לא. אם המים לא טובים לך, אם הזבל לא טוב וההשקיה לא מספיקה ותנאי האור לא טובים תנוע למקום מתאים יותר. זו יכולת השינוי של האדם והוא עצמו מניע בעצם התנועה שלו, הוא חלק אנרגטי.
יש בפנג-שואי שלושה סוגי מזל שנפגשים. מזל הקרמה האישית של האדם, מזל המודעות שלו ומזל הפנג-שואי שלו.
מזל הקרמה הוא המסע הקרמתי של האדם. הייעוד שלו, הגורל שלו, החוויות שהוא צריך לעבור. המודעות האישית שלו מתייחסת לאיך הוא צומח בתוכו לתוך התהליכים האלה ויש את הפנג-שואי שלו. שלשת אלה עוזרים ליצירת סנכרון. מודעות של אדם עושה ריכוך של קרמה, מעבירה שבילים אחרים, פ.ש נכון ייתן את ההרמוניה בין האדם לבין היקום שהוא חי בו. הפ.ש יכול לרכך את הקרמה. כשישנה הקרמה של אדם לעבור דברים איזון של פ.ש מרכך, הוא לא יכול לשנות מסלול של אדם. לא תהפוך אדם לעשיר אם הוא לא נועד להיות עשיר. אבל אם הוא יהיה מיוסר מהמחסור בכסף או יחיה עם זה ברווחה יחסית, לזה הפנג-שואי יכול לעזור. הפנג-שואי התקבל במערב כעושה שפע,הוא יעשה אותך עשיר.אפשר לראות בשנה מסוימת שמזל הזמן לא טוב, אדם שגם הפנג-שואי שלו וגם מזל הקרמה שלו לא טובים יסבול מאוד בתקופה כזאת. אדם ששניים מאלה שלו יותר טובים יסבול פחות. זה תמיד היחס בין השלשה. אם תראה אדם שהבית שלו מאוד לא הרמוני ומאוד לא נכון ברמת הפנג-שואי החיים שלו יותר קשים, תחבר את זה עם קרמה לא קלה ותביא את זה עכשיו לתקופת זמן יקום לא טובה האדם יסבול ממכות מכל הכיוונים.
הביטוי מזל אצל הסינים הוא מתמטי. הוא מדיד. מזל הפנג-שואי הוא היכולת לסדר אם אתה חי בהרמוניה או בדיסהרמוניה בסיסית שנוצרת במרחב.
דוגמא של תפישה אנרגטית: המושג צ'י מבטא אנרגיית חיים. גם הצ'י מתפצל ומקבל סוגים שונים של אנרגיה. לכל דבר יש את הצ'י שלו. כשאנחנו רואים דימוי על איזו שהיא תנועה על הארץ אנחנו יודעים שהאנרגיה פועלת כמוה. אנרגיה משפיעה על צורה וצורה משפיעה על אנרגיה. כאשר יש לנו כביש ישר שנגמר ב T , דמיינו עכשיו זרימה שוטפת של התנועה שם. לגור בצומת T כשאתם הבית של ה T פירושו שלך דבר שאתם חווים מכות אנרגיה כל הזמן. תבדקו את זה ברמת התאונות של האזור הזה ותגלו שזה נכון סטטיסטית. העובדה שמישהו בא בתאוצה מאוד גדולה למקום שיש בו T , כך זורמת אנרגיה גם כשאתם לא רואים אותה. לעומת הסללום שהוא רך, כמו המים, כמו זרימה של נהר לעומת החצים. מדברים על אנרגיה מואצת כאנרגיה של חץ או כאותו ביטוי ציורי שקראנו לו "חץ מורעל". כשמשהו יכול להביא אנרגיה שאיננה טובה לנו באותו רגע אנחנו קוראים לה חץ מורעל. יש כיוון, כמו ווקטור, כיוון של כוח, אם הוא בא מדי חד, מדי בוטה לכיוון שלנו אנחנו חשים אותו. יש אנשים יותר רגישים שמיד חשים בדבר הזה ויש אנשים שבכלל לא יודעים את זה. האם אלה שלא יודעים את הקשר לא חווים את זה? לא נכון. פינות חדות. לא נוח לנו לשבת אם מאחורינו יש שפיץ. אז באמונה העממית יגידו אל תשבו בזווית של שולחן כי לא תתחתנו שבע שנים...
התפיסה הסינית אומרת: אם יש שפיץ האנרגיה ממשיכה את צורת החומר והיא כל הזמן דוקרת אותך. אם תשב שם קבוע בשקוף הזה זה יגרום לך פגיעה. תיקח צורה ותבין שהיא נעטפת ע"י אנרגיה ואנרגיה ממשיכה את הצורה. אתה עומד כל הזמן מול חוד. לעומתה אנרגיה מעגלית וחובקת תיתן גיבוי ותתמוך.
אז למה שלא נשתמש בה? הרבה מזה אנו עושים אינטואיטיבית בלאו הכי ולא במקרה, בהצלחה!.