אמונה, תקווה ויצירת מציאות 

"אמונה היא סם החיים הנצחי" - נפוליאון היל.

במה אנחנו מאמינים?
מהי אמונה? מהיכן היא מגיעה?
איזה תחושות, מחשבות, רגשות מביאה עמה האמונה?
תקווה- מהי תקווה? מה היא יוצרת אצלנו?
היכן נמתח הקו הדק בין האמונה לתקווה?
האם יש קו המפריד בין השניים?
האם יש משהו באמונה שאין בתקווה? או להיפך?

באחד הימים, בעודי יושבת באוטובוס, עלו שני בחורים והתיישבו מאחורי. הם(?) דברו על מבחן הפסיכומטרי אליו הם נוסעים.
האחד אמר: "אני מאוד מקווה, שאני אעבור את המבחן, אני מתפלל שהנושא של ההסתברויות יהיה קל".
במבט חטוף לאחור, ראיתי שהבחור שדיבר ממש התכווץ. הוא אחז חזק בספרו שהיה מונח על תיקו, שפתיו התקמצו ומתח רב ניכר בגופו.
חברו ענה לו: "מה קרה לך? זה תפור עליי. אני יודע שאני עובר. אני פשוט טוב בזה."
שוב החטפתי מבט לראות מי הדובר - על הבחור הייתה נסוכה הבעת בטחון ונינוחות, תיק צד שכב לו לצד רגלו ומתוכו בצבץ אותו ספר שהיה מונח במתח כה רב בין אצבעותיו של חברו.
מה קרה כאן? הרי שני הבחורים התכוננו למבחן לחומר זהה.


תקווה ואמונה הן שני תחושות שמתעוררות בעקבות אירוע חיצוני.
בעקבות אירוע זה נוצרת מחשבה, בד בבד עם המחשבה נוצר הרגש. מתוך כך הרגש הוא אשר גורם לנו במקרה אחד להאמין ובמקרה האחר לקוות.

בתקווה - יש קורטוב של ספק, חוסר אמונה, ציפיה אינסופית ומלאת חששות, אולי ואפילו פחד.
מה אם זה לא יקרה? אני לא בטוח/ה שזה יהיה!
הספק בדרך מסויימת מגן עלינו שלא נתאכזב, "קיוויתי אבל זה לא קרה".
אם נסתכל בשפת הגוף- הגוף מתכווץ, כל שריריו נמתחים לתפילה ולקיווי שזה יקרה.

האומנם???

האם אנו צריכים הגנה מפני האכזבה? האם חוסר ההחלטה או הפעולה עוזר לנו להסיר מעצמנו את האחריות.

"לא הצליח לי, קיוותי", "מה אעשה זה לא קרה" "זה לא אני" "אני באמת קיוותי", "השתדלתי" וכהנא וכהנא.

היכן האסרטיביות וההחלטה להשיג את המטרה ?

לעומת זאת האמונה היא ידיעה .
ידיעה עמוקה שזה יקרה, אין השגות, אין חששות, האמונה בתוך המחשבה מושרשת עמוק ומקנה בטחון אסרטיביות שאכן הדבר יקרה. קרי שהוא נמצא.
גם שפת הגוף יציבה, נינוחה, רגועה ושלווה.

תקווה היא ציפיה - אמונה היא ידיעה.
התקווה היא ציפיה למשהו שיקרה שלא תלוי בי.
האמונה היא ידיעה שאני אחראי אם זה יקרה, הכוח נמצא בתוכי.

על כן, אם רוצים אנו: להצליח במבחן, למצוא בן זוג, או כל תחום שיש לנו רצונות בו, הבה נתחיל להשריש את האמונה, את הידיעה.

מתוך ידיעה באמונה מוחלטת ואבסולוטית , יקרה הדבר.

מה יקרה? הרי לכם הקשר ליצירת מציאות!!!
דוגמא:
אני מאמינה מתוך ידיעה חזקה, כי אני עוברת את המבחן.
אני נמצאת ברגש במצב ובאנרגיה שכבר עברתי את המבחן, שעשיתי את זה, זה כבר שלי, וזו הדרך ליצור את המציאות בה רציתי.

בזמן האמונה והידיעה המוחלטת, אנו מתחברים לרגש היוצר אצלנו התרגשות שהינה בעצם רטט, תדר, אנרגיה המושכת אליה את המציאות אותה אנו רוצים.

טיפ:
במהלך הזמן סיגלתי לעצמי שתי מילים להשגת כל תחום בו חפצתי,
"אני מאמינה".

דוגמא: אני מאמינה שיש לי חניה בת"א.
80% מהמקרים התממשו ואני רק בתחילת דרכי.
זאת קוראים יקרים יצירת מציאות.
ידעתי שאני אחראית ואני יוצרת זאת באמונה האבסולוטית והוודאית שלי.

משחק מילים:המילה אמונה מתחילה בא' - הראשונה באותיות הא' ב'.
המילה תקווה מתחילה בת' - האחרונה באותיות הא' ב'.

גם באנגלית: Belief אמונה, מגיעה ב-ABC, לפני Hope - תקווה.
"אמונה זה לדעת אחד משני הדברים שייקרו : או משהו מוצק לעמוד עליו , או שתלמד לפרוש כנפיים ולעוף ." ברברה ג'יי ווינטר