הזכות המוסרית שבעבר נחלקו מלומדים בדבר מעמדה המשפטי, אם זכות דיספוזיטיבית היא או זכות קוגנית, הוכרזה עם חקיקתו של חוק זכות יוצרים החדש, באופן ברור והחלטי, כזכות קונטית,לכל דבר ועניין שהוא.
מן הראוי הוא להדגיש ולציין, כי עצם הקביעה החקיקתית האוסרת על מסחר בזכות המסחרית והעברתה לאחרים, לצרכי מסחר, לא פגעה כמלוא הנימה בהגנה שמעניק חוק זכות היוצרים החדש ליוצרים על הזכות המוסרית שיש להם ביצירתם.
ניתן לומר, כי החוק החדש חיזק אפילו את מעמדה של הזכות המוסרית, שכן הוא קשר וחיבר אותה בקשר גורדי שאינו ניתן לניתוק לעולם מיוצר היצירה הנתונה להגנת הזכות המוסרית הדבוקה בה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה.
העובדה, כי בהתאם לחוק זכות היוצרים הועלה סכום תקרת הפיצויים ללא הוכחת נזק, מסכום של -.20,000 ש"ח והועמד על סכום של -.100,000 ש"ח היטיבה ומיטיבה גם עם יוצרים שהזכות המוסרית שלהם ביצירתם, הופרה בידי מפרים אלה או אחרים. נכון הדבר, כי חוק זכות היוצרים החדש, מעניק לבית-המשפט שיקול דעת רחב יותר, מבעבר, אם להעניק את סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק. יחד עם זאת, מי שזכות היוצרים שלו הופרה ביצירתו - וזכות מוסרית בכלל זה - זכאי ורשאי לצפות לכך, כי בית-המשפט יעניק לו סכום פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום העולה על -.20,000 ש"ח והעשוי להגיע, במקרים מסויימים, אף עד לגובה של -.100,000 ש"ח.
הצמדתה ו"הדבקתה" של הזכות המוסרית ומניעת כל מסחר שהוא בה, מחזקת את מעמדה המשפטי של זכות זו, כמו-גם מונעת היא ותמנע, גם בעתיד, כל טענות בידי מפרים של זכות זו, כי בעל הזכות המוסרית "העביר" להם, תמורת תשלום או "העניק" להם, במתנה גמורה וללא כל תמורה שהיא, את זכותו הקניינית בזכות מוסרית זו, כך שממועד "רכישת" זכות מוסרית זו, שלהם היא והם יכולים לנהוג בה מנהג בעלים, לכל דבר ועניין.
מצב דברים זה בדיוק רצה למנוע המחוקק, עם חקיקתו של חוק זכות היוצרים החדש.
הזכות המוסרית שייכת ליוצר ומכאן ואילך אין יכול מי שאינו היוצר ומכוח כך אינו בעל הזכות המוסרית בה, לטעון לבעלות בזכות מוסרית זו. מאחר והזכות המוסרית שייכת ליוצר לתקופת זמן מוגבלת נשאלת השאלה, אם נפטר בעל הזכות המוסרית, במהלך אותה תקופה, לבית עולמו, האם ניתן במצב דברים זה להוריש, בצוואה, או לרשת, מכוח דין, זכות מוסרית זו.
המחוקק אינו עונה במישרין על שאלה זו. נראה לנו, כי המחוקק ביקש למנוע כל מסחר שהוא בזכות המוסרית, אולם הוא לא ביקש למנוע הורשת הזכות המוסרית, אם בדרך של צוואה ואם על-פי דין, אם נפטר בעל הזכות המוסרית, לבית-עולמו, במהלך התקופה בה מוגנת הזכות המוסרית על פי חוק.
שאלה זו נותרה עדיין פתוחה לדיון ולליבון ונראה, כי לא ירחק יום ובתי-המשפט יאמרו את דברם בסוגיה מרתקת זו.
מן הראוי הוא להדגיש ולציין, כי עצם הקביעה החקיקתית האוסרת על מסחר בזכות המסחרית והעברתה לאחרים, לצרכי מסחר, לא פגעה כמלוא הנימה בהגנה שמעניק חוק זכות היוצרים החדש ליוצרים על הזכות המוסרית שיש להם ביצירתם.
ניתן לומר, כי החוק החדש חיזק אפילו את מעמדה של הזכות המוסרית, שכן הוא קשר וחיבר אותה בקשר גורדי שאינו ניתן לניתוק לעולם מיוצר היצירה הנתונה להגנת הזכות המוסרית הדבוקה בה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה.
העובדה, כי בהתאם לחוק זכות היוצרים הועלה סכום תקרת הפיצויים ללא הוכחת נזק, מסכום של -.20,000 ש"ח והועמד על סכום של -.100,000 ש"ח היטיבה ומיטיבה גם עם יוצרים שהזכות המוסרית שלהם ביצירתם, הופרה בידי מפרים אלה או אחרים. נכון הדבר, כי חוק זכות היוצרים החדש, מעניק לבית-המשפט שיקול דעת רחב יותר, מבעבר, אם להעניק את סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק. יחד עם זאת, מי שזכות היוצרים שלו הופרה ביצירתו - וזכות מוסרית בכלל זה - זכאי ורשאי לצפות לכך, כי בית-המשפט יעניק לו סכום פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום העולה על -.20,000 ש"ח והעשוי להגיע, במקרים מסויימים, אף עד לגובה של -.100,000 ש"ח.
הצמדתה ו"הדבקתה" של הזכות המוסרית ומניעת כל מסחר שהוא בה, מחזקת את מעמדה המשפטי של זכות זו, כמו-גם מונעת היא ותמנע, גם בעתיד, כל טענות בידי מפרים של זכות זו, כי בעל הזכות המוסרית "העביר" להם, תמורת תשלום או "העניק" להם, במתנה גמורה וללא כל תמורה שהיא, את זכותו הקניינית בזכות מוסרית זו, כך שממועד "רכישת" זכות מוסרית זו, שלהם היא והם יכולים לנהוג בה מנהג בעלים, לכל דבר ועניין.
מצב דברים זה בדיוק רצה למנוע המחוקק, עם חקיקתו של חוק זכות היוצרים החדש.
הזכות המוסרית שייכת ליוצר ומכאן ואילך אין יכול מי שאינו היוצר ומכוח כך אינו בעל הזכות המוסרית בה, לטעון לבעלות בזכות מוסרית זו. מאחר והזכות המוסרית שייכת ליוצר לתקופת זמן מוגבלת נשאלת השאלה, אם נפטר בעל הזכות המוסרית, במהלך אותה תקופה, לבית עולמו, האם ניתן במצב דברים זה להוריש, בצוואה, או לרשת, מכוח דין, זכות מוסרית זו.
המחוקק אינו עונה במישרין על שאלה זו. נראה לנו, כי המחוקק ביקש למנוע כל מסחר שהוא בזכות המוסרית, אולם הוא לא ביקש למנוע הורשת הזכות המוסרית, אם בדרך של צוואה ואם על-פי דין, אם נפטר בעל הזכות המוסרית, לבית-עולמו, במהלך התקופה בה מוגנת הזכות המוסרית על פי חוק.
שאלה זו נותרה עדיין פתוחה לדיון ולליבון ונראה, כי לא ירחק יום ובתי-המשפט יאמרו את דברם בסוגיה מרתקת זו.
חיים שטנגר משרד עורכי דין
תיאור המשרד:
המשרד הוקם בשנת 1980 על ידי עורך דין חיים שטנגר. המשרד עוסק בהופעות משפטיות בתחום דיני משפחה וירושה, המשפט המינהלי, בג"צים, זכויות יוצרים, דיני תכנון ובניה ועיריות, מקרקעין, תחבורה ומשפט פלילי ודיני עבודה. בנוסף להופעות המשפטיות, מעניק המשרד ליווי משפטי בעסקות פיננסיות ובעסקות מקרקעין, תוך ניצול הידע והנסיון הרב שצברו אנשי המשרד במגוון התחומים בהם עוסק המשרד באופן שותף.
http://legalgolds.blogspot.com/
תיאור המשרד:
המשרד הוקם בשנת 1980 על ידי עורך דין חיים שטנגר. המשרד עוסק בהופעות משפטיות בתחום דיני משפחה וירושה, המשפט המינהלי, בג"צים, זכויות יוצרים, דיני תכנון ובניה ועיריות, מקרקעין, תחבורה ומשפט פלילי ודיני עבודה. בנוסף להופעות המשפטיות, מעניק המשרד ליווי משפטי בעסקות פיננסיות ובעסקות מקרקעין, תוך ניצול הידע והנסיון הרב שצברו אנשי המשרד במגוון התחומים בהם עוסק המשרד באופן שותף.
http://legalgolds.blogspot.com/
