הדרך למניעת שינוייה של צוואה הדדית 

תיקון חוק הירושה בשנת 2005 עיגן את המוסד הקרוי בלשון החוק "צוואות הדדיות".
צוואות הדדיות מוגדרות בלשון המחוקק כצוואות שבני-זוג עורכים מתוך הסתמכות של בן הזןג האחד על צוואת בן הזוג האחר. המחוקק מאפשר עריכת צוואות הדדיות בין אם הזוכה על-פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין אם נערכו הצוואות ההדדיות בשני מסמכים שנערכו באותה שעה ובין במסמך אחד.
מאחר וכלל הזהב השולט בחוק הירושה הוא, כי צוואה הינה הדירה, כלומר עורך או עורכת או עורכי הצוואה, יכולים בכל רגע נתון לחזור בהם מצוואתם, הרי נשאלת השאלה מה יהיה הדין, במקרה בו אחד ממי שערכו צוואות הדדיות איש כלפי מישנהו, רוצה לחזור בו מהצוואה ההדדית שערך הוא.
נקדים ונציין, כי לא רק שהחוק מתיר למי שערך, ערכה או ערכו צוואה לחזור בהם, בכל רגע נתון, מצוואתם, בין אם זו צוואה הדדית ובין אם לאו, אלא שהמחוקק קבע בחוק הירושה - מ פ ו ר ש ו ת - כי הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה, הינה הוראה בטלה שאין לה כל תוקף מחייב שהוא.
אם לא קבעו בני-הזוג בצוואותיהם ההדדיות, מה יהיה מצב הדברים במקרה של מי שערך צוואה הדדית כלפי מישנהו, במקרה של חזרתו בו מצוואתו ההדדיות וביטולה - כפי שמותר לו לעשות על-פי הוראות החוק - הרי קובע חוק הירושה מה יהיה מצב הדברים, בהתרחש מקרה שכזה.
חוק הירושה קובע, כי לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף, בחייהם של בנ-הזוג, אלא אם כן המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני. אם נמסרה הודעה, באופן שכזה, הרי בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים.
אם בוטלה צוואה הדדית לאחר מות אחד מבני-הזוג, הרי קובע חוק הירושה, כי כל עוד לא חולק העזבון הרי בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו זכאי להסתלק מזכויותיו בירושה שזכה בה, על-פי צוואתו של בן הזוג שנפטר לבית-עולמו, אך ורק לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או חלק בעזבון שיורש זה, או יורשת זו, היו אמורים לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת.
אם בוטלה צוואה הדדית לאחר מות אחד מבני-הזוג ועזבונו של בן הזוג שנפטר לבית-עולמו, חולק כבר, הרי קובע חוק הירושה, כי בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ההדדית ישיב את כל שיירש לפי הצוואה ההדדית לעזבון ואם ההשבה בעין הינה בלתי אפשרית או בלתי סבירה, הרי ישיב הוא את שווי המנה או החלק בעזבון שיירש מבן זוגו שאינו עוד בחיים.
המחוקק בחוק הירושה יוצא מנקודת הנחה, כי שעה שההשבה בפועל של מה שירש בן הזוג שנותר בחיים מבן זוגו שנפטר לבית-עולמו, הינה בלתי בלתי אפשרית או בלתי סבירה, הרי במצב דברים זה, ישיב בן הזוג שנותר בחיים לעזבון את שוויו המנה או החלק בעזבון שירש.המחוקק בחוק הירושה אינו מתייחס - ובצדק - למצב דברים, לפיו בן הזוג שנותר בחיים, חזר בו מצוואתו ההדדית ובשל העובדה, כי הוא כזכז את רכושו של בן זוגו המנוח או מכר אותו או העבירו לאחרים ולו אין עוד גם כל רכוש משלו, הרי לא ניתן להשיב לעזבון את כל שירש מבן זוגו המנוח וכן אין יכול הוא להשיב את שוויו המנה או החלק בעזבון שירש.
כבר הדגשנו וציינו, קודם לכן, כי מוריש שערך צוואה, יכול - בכל עת - לחזור בו מצוואתו, בין אם זו צוואה רגילה ובין אם זו צוואה הדדית והוראת צוואה המגבילה או שוללת זכות שכזו הינה בטלה ואין לה שום תוקף חוקי מחייב הדברים מקבלים משנה של תוקף ומשנה של חומרה, שעה שבן הזוג שנותר בחיים, שחזר בו מצוואתו ההדדית, העביר את רכושו שלו או מישכן אותו או המחה אותו לאחרים, באופן שיקשה מאד אם לא ימנע לחלוטין מהיורשים על-פי העזבון, לממש את הוראות החוק ולגרום לכך שבן הזוג שנותר בחיים ישיב את שווי המנה או החלק בעזבון.
הדברים הופכים לבעייתים וסבוכים יותר, שעה שאין ברשותו של בן הזוג שנותר בחיים וחזר בו מצוואתו ההדדית, כל רכוש שלו - לא זה שירש על-פי צוואתו של בן זוגו המנוח ולא זה שלו שהעביר, המחה או העביר לאחרים.
מובן כי זכות התביעה כלפי בן הזוג שחזר בו מצוואתו הדדית וירש את בן זוגו שנפטר לבית-עולמו, קיימת ועומדת למי שהינם יורשי עזבון בן הזוג שנפטר לבית-עולמו, אולם מטרתה של רשימה זו הינה להקדים תרופה למכה ולמנוע מציאות דברים שכזו.