מקרקעין
ע"א 9555/04, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' עמותת תלמוד תורה והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופט א' גרוניס, כבוד השופט ס' ג'ובראן
03.11.2008
העובדות:
1. עמותת תלמוד תורה והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים היא הבעלים של חלקות 1-5 בגוש 30138 (להלן: החלקות), המצויות בתחומי תכנית מס' 2496 א'. ביום 16.1.89 פורסם דבר אישורה של התכנית, אשר, בין היתר, הורתה על איחוד וחלוקה מחדש של מקרקעין שלא בהסכמת הבעלים, בכללם החלקות האמורות. לאחר האיחוד והחלוקה וההפרשה לצרכי ציבור, הקצתה התכנית לעמותה מגרש חדש.
2. ביום 14.1.96, יומיים לפני חלוף תקופת ההתיישנות, הגישה העמותה תביעה כנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים לשלם לה תשלומי איזון לפי סעיף 122 (3) לחוק התכנון והבניה.
החלטה:
1. בית-משפט זה כבר עמד על מהותם של תשלומי האיזון לפי סעיף 122 לחוק התכנון והבניה בקובעו, בין היתר, כי תכנית איחוד וחלוקה נתונה בידי הרשות התכנונית, על-מנת שתמצה את התועלת המרבית משטחי מקרקעין הנמצאים בתחומה לטובת הפרט והכלל. מטרתה של תכנית איחוד וחלוקה מחדש הינה ליצור התאמה ואיזון בין צרכי הפרט במימוש ההנאה מהקרקע לבין צרכי הציבור בשימושי קרקע לטובת הכלל. הליך זה לא בהכרח מתבצע בהסכמת הבעלים. בהליך כזה, קובע סעיף 122(3) לחוק התכנון והבניה, כי השווי היחסי של המקרקעין יישמר וכי כאשר לא ניתן לקיים תנאי זה על-ידי החלוקה הפיזית, יקוים ההסדר השוויוני על-ידי איזון כספי.
2. יש לשמור על יחס שווה בין שני צידי המשוואה, משמע, שמירה על איזון לפני החלוקה ולאחר החלוקה וכאשר לא קיימת אפשרות לשמור על יחס זה במסגרת החלוקה הפיזית, יש להשיג את השוויון באמצעות תשלום דמי איזון. לפיכך, כאשר השווי היחסי של המגרש יורד בעקבות תכנית, בעל המגרש יוכל לתבוע את הועדה המקומית לשלם לו פיצוי כספי בגין ההפרש היחסי. ואף להפך.
3. לפי הלכת טור (ע"א 186/78 טור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לד(2) 265, 268), שווים של המגרשים נקבע על-פי שטחם. לעומת זאת, הלכת איראני (בג"ץ 4914/91 איראני נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 749), מביאה בחשבון לעניין שוויים של המגרשים את כל המשתנים המשפיעים עליהם.
4. אכן, בהלכת איראני סבר בית-משפט זה, כי יש ליישם את הסטייה הטוטלית מהלכת טור באופן מיידי אף על העתירה שעמדה בפניהם. אף אם נקבל את טענת הועדה, לפיה היא הסתמכה על הלכת טור ולכן יש מקום להחיל בעניינה את עיקרון הסטייה הפרוספקטיבית לאור שיקול ההסתמכות, היה על הועדה להביא ראיות אשר יוכיחו, כי עובדתית אכן היא הסתמכה על ההלכה הקיימת וכי מן הראוי היה לעשות כן.
5. הגם שקיים קשר גומלין בין תשלום הועדה המקומית לנפגע לבין התשלום הנדרש על-ידי הועדה מהזוכה, זכותו של הנפגע לתשלומי איזון עומדת כזכות עצמאית כלפי הועדה המקומית והיא אינה תלויה ביכולת הועדה המקומית לממש את זכותה לתבוע את התשלום מהזוכה. מי שחייב בתשלום דמי איזון איננו נושא בחבות כלפי מי מהבעלים האחרים, אלא כלפי הוועדה המקומית.
ע"א 9555/04, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' עמותת תלמוד תורה והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופט א' גרוניס, כבוד השופט ס' ג'ובראן
03.11.2008
העובדות:
1. עמותת תלמוד תורה והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים היא הבעלים של חלקות 1-5 בגוש 30138 (להלן: החלקות), המצויות בתחומי תכנית מס' 2496 א'. ביום 16.1.89 פורסם דבר אישורה של התכנית, אשר, בין היתר, הורתה על איחוד וחלוקה מחדש של מקרקעין שלא בהסכמת הבעלים, בכללם החלקות האמורות. לאחר האיחוד והחלוקה וההפרשה לצרכי ציבור, הקצתה התכנית לעמותה מגרש חדש.
2. ביום 14.1.96, יומיים לפני חלוף תקופת ההתיישנות, הגישה העמותה תביעה כנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים לשלם לה תשלומי איזון לפי סעיף 122 (3) לחוק התכנון והבניה.
החלטה:
1. בית-משפט זה כבר עמד על מהותם של תשלומי האיזון לפי סעיף 122 לחוק התכנון והבניה בקובעו, בין היתר, כי תכנית איחוד וחלוקה נתונה בידי הרשות התכנונית, על-מנת שתמצה את התועלת המרבית משטחי מקרקעין הנמצאים בתחומה לטובת הפרט והכלל. מטרתה של תכנית איחוד וחלוקה מחדש הינה ליצור התאמה ואיזון בין צרכי הפרט במימוש ההנאה מהקרקע לבין צרכי הציבור בשימושי קרקע לטובת הכלל. הליך זה לא בהכרח מתבצע בהסכמת הבעלים. בהליך כזה, קובע סעיף 122(3) לחוק התכנון והבניה, כי השווי היחסי של המקרקעין יישמר וכי כאשר לא ניתן לקיים תנאי זה על-ידי החלוקה הפיזית, יקוים ההסדר השוויוני על-ידי איזון כספי.
2. יש לשמור על יחס שווה בין שני צידי המשוואה, משמע, שמירה על איזון לפני החלוקה ולאחר החלוקה וכאשר לא קיימת אפשרות לשמור על יחס זה במסגרת החלוקה הפיזית, יש להשיג את השוויון באמצעות תשלום דמי איזון. לפיכך, כאשר השווי היחסי של המגרש יורד בעקבות תכנית, בעל המגרש יוכל לתבוע את הועדה המקומית לשלם לו פיצוי כספי בגין ההפרש היחסי. ואף להפך.
3. לפי הלכת טור (ע"א 186/78 טור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לד(2) 265, 268), שווים של המגרשים נקבע על-פי שטחם. לעומת זאת, הלכת איראני (בג"ץ 4914/91 איראני נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 749), מביאה בחשבון לעניין שוויים של המגרשים את כל המשתנים המשפיעים עליהם.
4. אכן, בהלכת איראני סבר בית-משפט זה, כי יש ליישם את הסטייה הטוטלית מהלכת טור באופן מיידי אף על העתירה שעמדה בפניהם. אף אם נקבל את טענת הועדה, לפיה היא הסתמכה על הלכת טור ולכן יש מקום להחיל בעניינה את עיקרון הסטייה הפרוספקטיבית לאור שיקול ההסתמכות, היה על הועדה להביא ראיות אשר יוכיחו, כי עובדתית אכן היא הסתמכה על ההלכה הקיימת וכי מן הראוי היה לעשות כן.
5. הגם שקיים קשר גומלין בין תשלום הועדה המקומית לנפגע לבין התשלום הנדרש על-ידי הועדה מהזוכה, זכותו של הנפגע לתשלומי איזון עומדת כזכות עצמאית כלפי הועדה המקומית והיא אינה תלויה ביכולת הועדה המקומית לממש את זכותה לתבוע את התשלום מהזוכה. מי שחייב בתשלום דמי איזון איננו נושא בחבות כלפי מי מהבעלים האחרים, אלא כלפי הוועדה המקומית.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
