פירושו המילולי הינו שימוש בצורות ובחומרים פשוטים. באדריכלות, סגנון עיצובי זה מאופיין בקווים נקיים, חללים ברורים , קווים ישרים, שימוש בחומרים ראשוניים וקשת צבעים הנעה בדרך-כלל בין גווני הלבן-אפור.
בשנות השלושים המוקדמות, בו יוסד הסגנון הבינלאומי באדריכלות (הסגנון המודרניסטי) דגל אדריכל מיז ואן דר רוהה בגישה כי LESS IS MORE , ובאותה נשימה אמר כי "אלהים נמצא בפרטים הקטנים".
הפוסט מודרניסטים ענו בתמורה כי LESS IS BORE. גישה זו יכולה לשקף את הסגנון אם הוא נעשה בצורה שגויה, ובהחלט אם מתעלמים מהגישה כי יש לדקדק בפרטים הקטנים וליצור עוצמה אשר נובעת ממינימום מאמץ עיצובי לכאורה.
בדיוק מכך צריכים להזהר כל העוסקים בז'אנר זה של תכנון אדריכלי.
לצערי, לעתים חל טשטוש גבולות בין עיצוב מינימליסטי איכותי, לבין עיצוב פשוט ופשטני.
אנו רואים באדריכלות הישראלית יותר ויותר בתים המתוכננים ברוח הסגנון הנ"ל, אך נעשים מתוך רצון לפשט ולא מתוך הבנה עמוקה של הסגנון ומה שהוא מייצג. אי לכך, מתקבלת תוצאה דלה ולא מרשימה, רחוקה מתחושת ההידור עליה דיברנו.
לדוגמה: שימוש בחומרים והקפדה על המפגש ביניהם. חומרים שונים מייצגים מאסות שונות במבנה, ולכן יש להקפיד לבצע את ההפרדה ביניהם בצורה נכונה. בעת מפגש בין חומרים שונים (ומכאן- מאסות שונות), יש לבצע ניתוק "חכם" - ניתוק קל בין הגופים אשר נעשה בדרך כלל על ידי חומר שונה אשר נתפש כחומר ללא נוכחות מאסיבית כאשר הוא מופיע במשטחים קטנים (כגון זכוכית). ניתוק כזה צריך להיות מגובה בפרטים אדריכליים אשר "תופרים" את החיבור הנ"ל נכון, כך שיהיה נקי ביותר וללא שילוב של חומרים נוספים אשר נראים לעין.
עיצוב מינימליסטי טוב מתאפיין בניקיון קווים, אך לא חף מתחכום. המינימליזם בבחירת החומרים- אין פירושו אטמוספירה דלה, אלא הידור מאופק. המיעוט בא מאיפוק המשדר עוצמה ולא מחולשה ודלות. החומרים הראשוניים - מופיעים במלא עוצמתם ותוך התחשבות בתכונותיהם האמיתיות, ולא מנסים לקבל תכונות של חומרים אחרים. החללים - נקיים ומוגדרים היטב.
ואנו, כל העוסקים בתכנון אדריכלי מינימליסטי, טוב נעשה אם נזכור (וניישם) את העקרונות הללו.
