חאזם רג'בי נ. מדינת ישראל 

רע"פ  7476/08

בפני:  כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

חאזם רג'בי                                  

נ  ג  ד                                                   

המשיבה:

מדינת ישראל                                    

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בע"פ 2403/08+2413/08, מיום 14.7.08, שניתן על ידי ס' הנשיא השופט צ' סגל, והשופטים מ' דרורי וי' נועם

 בשם המבקש:                        עו"ד וסים דכוור                        

 ה ח ל ט ה

             המבקש הורשע בבית-משפט השלום בירושלים, על-פי הודאתו, בעבירות של איומים (שלוש עבירות), הפרת הוראה חוקית, תקיפה ושהיה בלתי חוקית (ארבע עבירות) - עבירות לפי סעיפים 192, 287, 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. יחד עימו הורשע גם שותפו בעבירות של הפרת הוראה חוקית, שהיה בלתי חוקית (שלוש עבירות) ואיומים.

            בית-המשפט, לאחר שנתן את דעתו לכלל הנסיבות, גזר למבקש 20 חודשי מאסר והפעיל, בחופף, מאסר על-תנאי לתקופה של 70 ימים שעמד נגדו. על שותפו של המבקש השית בית-המשפט 16 חודשי מאסר ולשניהם גזר חמישה חודשי מאסר על-תנאי. בית-המשפט נימק את הפער בתקופות המאסר שהושתו על כל אחד מהנאשמים בכך שמעשיו של המבקש היו חמורים משל שותפו ובעברו הפלילי המכביד.

            כנגד חומרת העונש הגישו המבקש ושותפו ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בעוד ערעורו של המבקש נדחה, קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורו של שותפו, וקיצר את רכיב המאסר בפועל לתשעה חודשים בלבד. החלטה זו התקבלה נוכח מהות העבירות בהן הורשע השותף וחלקו השולי בביצוען.

            עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט קמא. עיקר טענתו הינה כי האבחנה שנעשתה בין המבקש לשותפו לעניין העונש, כרוכה באפלייתו לרעה ואינה מקיימת את העיקרון בדבר אחידות בענישה. עוד נטען, כי העונש שנגזר הנו חמור נוכח נסיבותיו האישיות.

            כידוע, תכליתה של רשות לקיומו של ערעור נוסף אינה להידרש לטענות פרטניות, אלא לליבון סוגיות בעלות השלכה כללית, וכאלו לא נמצאו בבקשה שבפני. זאת ועוד, הכלל הוא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק קיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646 (2003)) ואף שלכלל זה נקבעו חריגים - לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם.

            מעבר לדרוש אציין, כי שותף אני להשקפותיהן של הערכאות קמא, לפיהן קיים שוני רלוונטי בין המבקש לשותפו, אשר הצדיק הקלה עם האחרון. כפי שציינתי בעבר, כלל הוא כי משהורשעו שניים בביצוע עבירה בצוותא חדא, אחריותם המשותפת תבוא לידי ביטוי בעונש זהה שיוטל עליהם. אולם, כאשר נסיבותיו של השותף האחד מיוחדות הן, לקולה או לחומרה, עשויות אלו להשפיע על העונש שיושת עליו ולאבחנו משותפו (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 738, 754-752 (2004)).

            יתר הטענות שנטענו בבקשה עוסקות בנסיבותיו האישיות של המבקש, אולם אלה נבחנו בידי הערכאות, ובכך די.

            הבקשה נדחית.

            ניתנה היום, ג' באלול התשס"ח (03.09.08).