הגנה על בית המגורים של החייב ובני משפחתו מפני הליכי הוצאה לפועל ופשיטת רגל 

החוק במדינת ישראל מקנה לנושה זכות לפעול ולגבות את החוב מנכסיו השונים של החייב, באמצעות עיקול נכסיו של החייב ומכירתם.

מכירת דירת מגורים של החייב ובני משפחתו, נחשבת להליך שפוגע באופן קשה בחייב ובבני משפחתו ולכן קיימות בחוק הגבלות שונות על מכירת דירת המגורים של החייב ובני משפחתו, על מנת למנוע מצב שבו החייב ובני משפחתו מאבדים את קורת הגג והופכים לחסרי דיור.

בתי המשפט, דנו פעמים רבות בשאלה מה מידת ההגנה שתינתן לחייב שמתגורר בבית מגורים וכיצד לפרש את החוקים השונים העוסקים בהגנה על בית המגורים של החייב.

מחד הגנה על החייב מפני עיקול ומכירת דירת מגורים פוגעת בזכות חשובה של הנושה, לגבות את החוב שחייב לו החייב. מאידך, מכירת ביתו של החייב, עלולה לפגוע באופן קשה בחייב ובבני משפחתו, ולהותירם ללא קורת גג.

בתי המשפט במדינת ישראל הכירו בכך שזכותו של אדם לקורת גג היא זכות חשובה במעלה, ועל הפגיעה בה להיעשות בצמצום.

ניתן למצוא הגנה מפני הליכי גבייה כנגד בית המגורים של החייב במספר חוקים אולם הגנה זו הינה מוגבלת ואינה חלה בכל מקרה שהחייב מחזיק בבית מגורים.

להלן אסקור את סעיפי החוק העיקריים העוסקים בהגנה על החייב ובני משפחתו במקרה של חדלות פירעון.

חוק הגנת הדייר
סעיף 33 לחוק הגנת הדייר קובע כי "(א) החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק-דין או של משכנתה או בפשיטת רגל ... יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר לדורות החדש".

סעיף זה אינו חל רק על בית המגורים של החייב אלא גם על עסק.

הסעיף אינו אוסר על מכירת הנכס, אולם מגביל את הזכויות של הקונה, כך שהנכס נמכר כנכס תפוס והחייב ובני משפחתו הופכים להיות לדיירים מוגנים, של הקונה שרכש את הנכס.

יש לשים לב לכך, שהסעיף עוסק רק בחייב שהיה בעלים של הנכס או חוכר לדורות. על מנת להגן על זכותם של הנושים נקבע כי יש לפרש את ההגנה בצמצום. בית משפט העליון, בתיק ע"א 3295/94 גיל פרמינגר נ' חווה מור, פ"ד נ(5) 111, קבע כי ההגנה חלה רק על מי שיש לו זכויות בעלות או חכירה לדורות שנרשמו כדין להבדיל מזכויות חוזיות רגילות.

סעיף 33 לחוק הגנת הדייר קובע כי ההגנה לא תחול על הוצאה לפועל של משכנתה שנרשמה לפני התשט"ו וגם לא תחול אם פורש בשטר המשכנתה שהמחזיק לא יהיה מוגן לפי סעיף 33.

הגנת סעיף זה של חוק הגנת הדייר, מפחיתה מערכו של הנכס ומכירת הדירה כדירה תפוסה, גורמת לכך שהנושים יקבלו תמורה קטנה בהרבה מהתמורה שהיו מקבלים ממכירת הנכס כנכס פנוי.

מנגד, החייב מאבד את זכויותיו כבעלים או חוכר לדורות של הנכס, אולם ממשיך לגור בנכס כדייר מוגן על פי החובות והזכויות הקבועות בחוק הגנת הדייר.

חוק ההוצאה לפועל
סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי "(א) היו המקרקעין שעוקלו משמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לחייב, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, ובלבד שהוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף".

"(ב) היו המקרקעין שעוקלו משמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לחייב, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, ובלבד שהוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף".

סעיף 38 חל כאשר מדובר בנכס מקרקעין שמשמש למגוריו של החייב. לפי הוראות הסעיף, ניתן לפנות הן את החייב והן את בני משפחתו של החייב מהנכס.

סעיף 38 לא חל על מקרקעין שחוק הגנת הדייר חל עליהם ובמקרה כזה יחולו הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.

כמו כן, סעיף 38 קובע כי ההגנה לא תחול כאשר המכירה היא מתוקף הוצאה לפועל של שטר משכנתה או משכון, אלא אם המשכנתא או המשכון נרשמו לפני תחילתו של חוק ההוצאה לפועל (1967) או אם נכתב במפורש בשטר המשכנתה או המשכון, שהחייב לא יהיה מוגן לפי סעיף 38.

בפסיקה נקבע כי הויתור על ההגבלה צריך להיעשות בצורה מפורשת וברורה ולא די בציון כללי של אי תחולת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.

הסעיף אינו שולל את זכותו של הנושה למכור בהליכי הוצאה לפועל את בית המגורים אולם מתנה את מכירת בית המגורים בכך שיינתן לחייב ולבני משפחתו מקום מגורים סביר או סידור חלוף.

הסידור החלוף יכול להיות במתן דירה אחרת או בתשלום פיצויים.

בהילכת פרמינגר שאוזכרה לעיל, נקבע כי הדירה האחרת או הפיצויים, לא צריכים שיהיו שווה ערך לבית שנמכר.

גובה הפיצויי נדון במקרים רבים, וקיימים בפסיקה מבחנים רבים שמסייעים בידי בית המשפט לקבוע מהו גובה הפיצוי הראוי.

כב' השופטת יעל וילנר, בבש"א (חי') 8408/05 עורך דין אלון וולך נ' בן גל יעקב, קבעה כי במקרה זה החייב יהיה זכאי לפיצוי בסך 50,000 דולר.

במקרים שונים נקבע כי פיצויי שווה ערך ל-3 שנים דמי שכירות, יכול להיות מספק, כסידור חלוף.

בפסק דינה, קבעה כב' השופטת יעל וילנר, כי למרות שהחייבים לא התגוררו בדירה בפועל, יהיו זכאים להנות מהגנת סעיף 38, וזאת כי עזבו את הדירה לתקופה קצרה בת שנה בלבד, על מנת לחסוך את הכסף במטרה להקטין את חובותיהם לנושים.

פקודת פשיטת הרגל
סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל קובע כי :

"(א) היו כלולים בנכסי פושט הרגל מקרקעין המשמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לפושט הרגל, לבן זוגו או לבני משפחתו הגרים עמו, רשאי בית המשפט להורות שלא יימכרו אלא אם הוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לפושט הרגל, לבן זוגו ולבני משפחתו הגרים עמו, מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף".

"(ב) בית המשפט רשאי לקבוע שהסידור החלוף יהיה בהמצאת דירה אחרת או בתשלום פיצויים או בדרך אחרת".

"(ג) הוראות סעיף זה אינן חלות על מקרקעין שדיני הגנת הדייר חלים עליהם, ואין בהם כדי לפגוע בדינים אלה".

גם פקודת פשיטת הרגל מקנה הגנה דומה לזו שבחוק ההוצאה לפועל ובדומה להגנה שבחוק ההוצאה לפועל, גם הגנה זו לא חלה במקום שחוק הגנת הדייר חל על הנכס.

סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, לא עוסק במקרים בהם נרשמו משכנתה או משכון על הנכס, מאחר שממילא נכס שנרשמה עליו משכנתה או משכון, אינם כלולים בנכסי החייב אשר מוקנים לנאמן בפשיטת רגל.

סיכום דברים
באיזון שבין זכויות הנושים לבין זכויות החייב ובני משפחתו וכל עוד לא חל סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, לבית המשפט שיקול דעת רחב, להכריע מה היקף ההגנה שתינתן לחייב כאשר מחד, תכליתם הראשונה במעלה של חוק ההוצאה לפועל ופקודת פשיטת הרגל, היא לאפשר לנושים לגבות את חובם מנכסי החייב. אולם, בצד תכלית זו מונחת תכלית כללית שהינה חשובה לא פחות, והיא הגנה ושמירה על כבוד האדם והחירות של החייב.

בבואו להכריע, על בית המשפט ליתן משקל הן לזכויות הנושים והן לזכויות החייב ובני משפחתו וזאת בכפיפות להוראות החוק השונות העוסקות בנושא מימוש בית מגוריו של החייב.

ראוי שהמחוקק יתערב ויקבע הנחיות ברורות יותר, לגבי חלק מהשאלות שנותרו פתוחות ונתונות לשיקול רחב מדיי של בית המשפט ובכך ימנע מצב של איפה ואיפה