דיני הפטנטים פותחו על-מנת לעודד ממציאים לתרום מפרי רוחם ורעיונותיהם לקידום הטכנולוגי והתעשייתי ולהעשיר את מאגר הידע הציבורי ובתמורה להעניק להם הגנה מפני ניצול אמצאותיהם ע"י אחרים ללא אישורם. איזון זה בא לידי ביטוי בחוק הפטנטים המעניק הגנה מונופולית לממציא על אמצאתו, אך מנגד מעלה דרישות מסויימות. מלבד התרומה הממשית שממציא נדרש לתת לידע הכללי, תרומה המתבטאת בחידוש ובהתקדמות האמצאתית, מוטל עליו לפרט את אמצאתו במסמך, הנקרא "בקשת פטנט" או "בקשה לפטנט", המופקד ברשות הפטנטים. בקשת הפטנט צריכה לתאר את הידע הקודם ולאפשר לבעל מקצוע ממוצע, העוסק בתחום אותה אמצאה, לבצע אותה. כמו כן, הממציא נדרש להגדיר באופן ברור מהי האמצאה שעליה מתבקשת הגנה מונופולית בחלק הנקרא "תביעות" (claims).
נראה לכאורה שחוק הפטנטים פורש לפני הממציא מתכון ברור לבקשת פטנט, וכל שעליו לעשות הוא להכניס את כל המרכיבים, לערבב היטב ו"להגיש". האמנם? נראה שדווקא מתכון זה מציב בפני הממציא את האתגר העיקרי: כיצד יתאר את אמצאתו באופן מילולי באופן שכל בעל מקצוע בתחום יוכל לבצע אותה, ובו בזמן יגדיר אותה בצורה הרחבה ביותר על מנת להקיף את כל האפשרויות הנובעות מעיקר או מגרעין אמצאתו. כיצד יתבע את מלוא היקף המונופול שיקנה לו הגנה רחבה ככל שניתן על אמצאתו, אבל גם יהיה מוגדר ומובחן ולא עמום. לא פחות חשוב מכך, כיצד יוכל הממציא לדעת שאכן הצליח להגדיר אמצאה שהיא חדשה ובעלת התקדמות אמצאתית, בלי להכיל בהגדרתה ובתביעות את הידע הקיים בתחום, דבר שיגרום לפסילת הבקשה להגנה פטנטית או לחלופין לעריכת התביעות מחדש. בקצרה, כיצד יוכל הממציא להגן על עיקר אמצאתו, מושג מופשט, באמצעות רצף מילים ושרטוטים, אמצעי מוחשי.
הניסיון מלמד שלשאלות אלה ודומותיהן לא ניתן למצוא תשובות מוחלטות. חמור מכך, נראה גם שאין בנמצא נוסחה מקיפה, וכל מקרה צריך להיות נדון לגופו. בתי-המשפט אמנם דנו בנושא במהלכן של תביעות משפטיות על הפרת פטנטים, או כשירותן של אמצאות להגנה פטנטית, ופיתחו מבחני עזר שונים כדי להגיע להכרעה ודאית, אולם איזה ממציא ירצה להגיע לדיונים משפטיים סביב החידוש וההתקדמות האמצאתית שבאמצאתו, על תוקפו של הפטנט שקיבל או חלילה על הפרתו בידי אחרים.
פתרון מתבקש, אם כן, שיש ביכולתו להקדים תרופה למכה, הוא לנסח בקשה לפטנט חזקה ככל שניתן, רחבה ככל האפשר, ברמת הפשטה מקסימלית אך גם מוגדרת ומובחנת. על הבקשה להכיל, כמובן, פירוט של מגוון ההיבטים הנובטים מן הגרעין האמצאתי כדי לתת תוקף לרעיון המרכזי שבה, אבל להימנע מלגלוש לחפיפה עם הידע שכבר קיים בתחום ושעליו לא ניתן לבקש פטנט. על הבקשה "להוריד לדפוס" את עיקר האמצאה ע"י מתיחת גבולות השפה ככל שניתן, אבל בו בזמן להיות הגיונית, עקבית וברורה. בקצרה, בקשה לפטנט צריכה להיות מנוסחת כהלכה.
כיצד מנסחים כהלכה בקשה לפטנט? האם קיים מתכון מנצח לבקשת פטנט? מעקב אחר הכללים שפורטו לעיל יכול להקנות לקורא תחושת כיוון, אלא שעם תחושת כיוון "לא הולכים לרשות הפטנטים", והדרך עדיין מעמידה מכשולים. הפרקטיקה של עריכת פטנטים אמנם פיתחה תבניות כתיבה, בסיסיות וכלליות, שמצידן מצריכות פעולות מיון, עיבוד והתאמה ייחודית לכל מקרה כדי להפיק מסמך הולם. השתכללותו העקבית של תחום הקניין הרוחני בכלל, ותחום הפטנטים בפרט, מעלה באופן תמידי את רף הדיוק והניסוח שבקשה לפטנט נתבעת לעמוד בו. עקב כך, בקשות לפטנט הנכתבות ונערכות על-ידי גורמים בלתי-מנוסים או שלא עברו הכשרה מתאימה, המנסים כוחם במלאכה זו, מוצאות עצמן "תקועות" בצנרת תהליך בחינתן ע"י רשויות הפטנטים בדרך לקבלת הפטנט הנכסף. דחיות והשגות, המועלות על-ידי רשויות הפטנטים, ונובעות מחוסר התאמה בין עיקר האמצאה לבין אופן ניסוחה, גורמות לעיכוב בקיבול בקשת הפטנט או אפילו דחייה מוחלטת שלה, ולצמצום היקף ההגנה על האמצאה והחלשת חוזקה. התוצאה הבלתי-נמנעת היא מסמכי פטנט שכבר נחשפו לקהל הרחב והפכו עצמם מטרות פגיעות ונוחות לתקיפה.
עם זאת, נראה שגם אם לא קיים מתכון מנצח אחד וברור, גם אם לא קיים מעין "אשף פטנטים" נוסחתי, עדיין קיימת אפשרות לקבל "מנה ראויה" מידיו של "שף" שירכיב אותה. אותו "שף" הוא עורך הפטנטים, העוסק בניסוח בקשות לפטנט. כלי העבודה שלו, נסיונו והכשרתו בעריכת פטנטים, כישוריו הלשוניים, מקצועיותו המדעית והטכנולוגית, הידע הכללי שצבר, יכולת הניתוח שלו ואפילו מידה מסויימת של יצירתיות שהוא מפעיל, הם המנופים שבעזרתם יכול הממציא לא רק להגדיל את סיכויי ההגנה המונופולית על אמצאתו ולצמצם את משך זמן ההתדיינות עם רשויות הפטנטים וההוצאות הכרוכות בכך, אלא גם לבנות אותה מחדש באופן שיטתי ומקיף.
הניצוץ האמצאתי הניצת במוחו של הממציא הוא אמנם הכוח המניע את תהליך הגשמת האמצאה. הורדתו לדפוס בדרך ראויה היא החומר המשמר אותו ופורש מעליו מטריית הגנה רחבה ככל שניתן.
נראה לכאורה שחוק הפטנטים פורש לפני הממציא מתכון ברור לבקשת פטנט, וכל שעליו לעשות הוא להכניס את כל המרכיבים, לערבב היטב ו"להגיש". האמנם? נראה שדווקא מתכון זה מציב בפני הממציא את האתגר העיקרי: כיצד יתאר את אמצאתו באופן מילולי באופן שכל בעל מקצוע בתחום יוכל לבצע אותה, ובו בזמן יגדיר אותה בצורה הרחבה ביותר על מנת להקיף את כל האפשרויות הנובעות מעיקר או מגרעין אמצאתו. כיצד יתבע את מלוא היקף המונופול שיקנה לו הגנה רחבה ככל שניתן על אמצאתו, אבל גם יהיה מוגדר ומובחן ולא עמום. לא פחות חשוב מכך, כיצד יוכל הממציא לדעת שאכן הצליח להגדיר אמצאה שהיא חדשה ובעלת התקדמות אמצאתית, בלי להכיל בהגדרתה ובתביעות את הידע הקיים בתחום, דבר שיגרום לפסילת הבקשה להגנה פטנטית או לחלופין לעריכת התביעות מחדש. בקצרה, כיצד יוכל הממציא להגן על עיקר אמצאתו, מושג מופשט, באמצעות רצף מילים ושרטוטים, אמצעי מוחשי.
הניסיון מלמד שלשאלות אלה ודומותיהן לא ניתן למצוא תשובות מוחלטות. חמור מכך, נראה גם שאין בנמצא נוסחה מקיפה, וכל מקרה צריך להיות נדון לגופו. בתי-המשפט אמנם דנו בנושא במהלכן של תביעות משפטיות על הפרת פטנטים, או כשירותן של אמצאות להגנה פטנטית, ופיתחו מבחני עזר שונים כדי להגיע להכרעה ודאית, אולם איזה ממציא ירצה להגיע לדיונים משפטיים סביב החידוש וההתקדמות האמצאתית שבאמצאתו, על תוקפו של הפטנט שקיבל או חלילה על הפרתו בידי אחרים.
פתרון מתבקש, אם כן, שיש ביכולתו להקדים תרופה למכה, הוא לנסח בקשה לפטנט חזקה ככל שניתן, רחבה ככל האפשר, ברמת הפשטה מקסימלית אך גם מוגדרת ומובחנת. על הבקשה להכיל, כמובן, פירוט של מגוון ההיבטים הנובטים מן הגרעין האמצאתי כדי לתת תוקף לרעיון המרכזי שבה, אבל להימנע מלגלוש לחפיפה עם הידע שכבר קיים בתחום ושעליו לא ניתן לבקש פטנט. על הבקשה "להוריד לדפוס" את עיקר האמצאה ע"י מתיחת גבולות השפה ככל שניתן, אבל בו בזמן להיות הגיונית, עקבית וברורה. בקצרה, בקשה לפטנט צריכה להיות מנוסחת כהלכה.
כיצד מנסחים כהלכה בקשה לפטנט? האם קיים מתכון מנצח לבקשת פטנט? מעקב אחר הכללים שפורטו לעיל יכול להקנות לקורא תחושת כיוון, אלא שעם תחושת כיוון "לא הולכים לרשות הפטנטים", והדרך עדיין מעמידה מכשולים. הפרקטיקה של עריכת פטנטים אמנם פיתחה תבניות כתיבה, בסיסיות וכלליות, שמצידן מצריכות פעולות מיון, עיבוד והתאמה ייחודית לכל מקרה כדי להפיק מסמך הולם. השתכללותו העקבית של תחום הקניין הרוחני בכלל, ותחום הפטנטים בפרט, מעלה באופן תמידי את רף הדיוק והניסוח שבקשה לפטנט נתבעת לעמוד בו. עקב כך, בקשות לפטנט הנכתבות ונערכות על-ידי גורמים בלתי-מנוסים או שלא עברו הכשרה מתאימה, המנסים כוחם במלאכה זו, מוצאות עצמן "תקועות" בצנרת תהליך בחינתן ע"י רשויות הפטנטים בדרך לקבלת הפטנט הנכסף. דחיות והשגות, המועלות על-ידי רשויות הפטנטים, ונובעות מחוסר התאמה בין עיקר האמצאה לבין אופן ניסוחה, גורמות לעיכוב בקיבול בקשת הפטנט או אפילו דחייה מוחלטת שלה, ולצמצום היקף ההגנה על האמצאה והחלשת חוזקה. התוצאה הבלתי-נמנעת היא מסמכי פטנט שכבר נחשפו לקהל הרחב והפכו עצמם מטרות פגיעות ונוחות לתקיפה.
עם זאת, נראה שגם אם לא קיים מתכון מנצח אחד וברור, גם אם לא קיים מעין "אשף פטנטים" נוסחתי, עדיין קיימת אפשרות לקבל "מנה ראויה" מידיו של "שף" שירכיב אותה. אותו "שף" הוא עורך הפטנטים, העוסק בניסוח בקשות לפטנט. כלי העבודה שלו, נסיונו והכשרתו בעריכת פטנטים, כישוריו הלשוניים, מקצועיותו המדעית והטכנולוגית, הידע הכללי שצבר, יכולת הניתוח שלו ואפילו מידה מסויימת של יצירתיות שהוא מפעיל, הם המנופים שבעזרתם יכול הממציא לא רק להגדיל את סיכויי ההגנה המונופולית על אמצאתו ולצמצם את משך זמן ההתדיינות עם רשויות הפטנטים וההוצאות הכרוכות בכך, אלא גם לבנות אותה מחדש באופן שיטתי ומקיף.
הניצוץ האמצאתי הניצת במוחו של הממציא הוא אמנם הכוח המניע את תהליך הגשמת האמצאה. הורדתו לדפוס בדרך ראויה היא החומר המשמר אותו ופורש מעליו מטריית הגנה רחבה ככל שניתן.
המחבר הינו עורך פטנטים, בעל תואר ד"ר בפיזיקה יישומית מהאוניברסיטה העברית, ובימים אלה משלים תואר במשפטים. המאמר נועד לספק מידע כללי בלבד ואין לראות בו ייעוץ מקצועי. לקבלת ייעוץ מפורט יש לפנות לעורך פטנטים מוסמך.
http://www.drhezisaado.dpages.co.il
http://www.drhezisaado.dpages.co.il
