היכן כדאי לתבוע ספק סיני שהפר חוזה? 

במסגרת היקפי הסחר העצומים עם סין מתגלעים, מטבע הדברים, סכסוכים בין הצדדים ומחלוקות משפטיות. לא אחת ניתן להיתקל במקרים שבו הספק הסיני סיפק סחורה שאינה מתאימה לסחורה שהוזמנה, או שסיפק את הסחורה באיחור ניכר, או שסיפק סחורה בכמות פחותה, או שבכלל לא סיפק את הסחורה. לעיתים במקרים כאלו, חלק מהתמורה כבר שולם, והיבואן הישראלי מוצא את עצמו עומד מול שוקת שבורה עד מאד - לא רק שאינו יכול למכור את הסחורה, אלא שהספק הסיני גם אינו מוכן להשיב לו את הכסף ששילם, שלא לדבר על סירוב לתת פיצוי כספי כלשהו.

במצבים אלו אין מנוס אלא לפתוח בהליכים משפטיים ולהגיש תביעה משפטית כנגד הספק הסיני בגין הפרת החוזה מצידו, אלא שכאן נשאלת השאלה המרכזית - באיזה בית משפט ניתן וגם נכון ויעיללתבוע את הספק בישראל או בסין?

הנוחות של הגשת תביעה בישראל מובנת מאליה - התיק מתנהל קרוב לבית, בעברית, עם עורך דין ישראלי, תוך שהספק הסיני, אם יבחר להתגונן, ייאלץ לכתת רגליו ולהגיע מסין הרחוקה למדינת ישראל על כל העלויות הכרוכות בדבר.

אלא שספק רב האם הדבר אפשרי. ראשית, על מנת שבית המשפט הישראלי יקנה סמכות לדון בתביעה נגד ספק זר, יש צורך שיתקיימו מספר תנאים הקבועים בחוק ובפסיקה. כך, למשל, בית המשפט יקנה סמכות לדון בתביעה אם החוזה נעשה בישראל, או אם חלים על החוזה דיני מדינת ישראל, או אם הפרת החוזה אירעה בישראל. בעניין זה נציין כי כאשר מדובר ביבואן ישראלי ביצע עיסקת קניית טובין ובה סוכם שהטובין יסופקו בתנאי CIFחיפה או FOBשנחאי (להבדיל מתנאי DDUאו DDPחיפה), ולא סוכמו חובות אחרות כמו המצאת מסמכים נוספים בישראל וכדומה, הפרת החוזה אירעה בסין ולא בישראל, שכן הסיכון, על פי האינקוטרמס, עבר כבר בעת שהמטען חצה את דופן האוניה בנמל המוצא.

בית המשפט גם נדרש לבחון את עילת התביעה - האם "התביעה ראויה לטיעון", וכן האם מדובר בתביעה ראויה או טורדנית, ברמה הראשונית.

חשוב לציין כי אין מדובר ברכישה אוטומטית של סמכות לדון בתביעה, ובית המשפט גם יבדוק האם הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. השיקולים שבית המשפט יבחן הינם מקום הצדדים המעורבים, כמות העדים ומיקומם, האופי הלוקאלי או הגלובאלי של הסכסוך, ועוד.

בהחלטה שניתנה בתחילת 2005 דחה בית המשפט בקשה של תובע ישראלי למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט של ישראל בדיוק מהטעם שפורט לעיל, שהפרת החוזה לא אירעה בישראל, ואף ביטל עיקולים שכבר הוטלו (בש"א 2968/05 בבית משפט השלום בחיפה, הספק הזר יוצג על ידי משרדנו). לעומת זאת, לאחרונה נתן בית המשפט השלום באשדוד החלטה שהתירה המצאה מחוץ לתחום השיפוט בתביעה נגד ספק סיני (בש"א 2542/07).

אלא שהסיפור רק מתחיל כאן, ולא מסתיים, שכן גם אם נניח שבית המשפט הישראלי ירכוש סמכות לדון בתביעה, על היבואן לקחת בחשבון את השאלה האם ניתן יהיה לממש את פסק הדין. אם לספק הסיני קיימים נכסים במדינת ישראל לא צריכה להיות בעיה במימוש פסק הדין, ואולם אם יש רק צורך לממש ולאכוף את פסק הדין בסין - העניין כמעט בלתי אפשרי.

ככלל, הסוגיה של אכיפת פסקי דין ישראליים במדינה זרה משתנה ממדינה למדינה. יש מדינות שבהן צריך לקחת את פסק הדין הישראלי ולהעביר אותו תהליך "גיור" פרוצדוראלי בבית משפט זר. תהליך הגיור לא יכנס לגופו של פסק הדין אלא יבדוק האם, למשל, הנתבע הזר זומן כלכה, האם פסק הדין אינו נוגד את תקנת הציבור, ועוד. סין, לעומת זאת, אינה נוהגת להכיר בפסקי דין זרים, ובהעדר סטטיסטיקה מסודרת, מוכר בספרות המשפטית רק מקרה אחד (!!!) שבו בית המשפט סיני אכף פסק דין זר. מכאן, שבנסיבות שבהן אין לספק הסיני נכסים במדינת ישראל אלא בסין, השקעת המשאבים שתיעשה בניהול ההליך בישראל (גם אם הספק הסיני לא התגונן, וסביר שכך יהיה המצב) לא תניב פירות, ככל הנראה, ועל כן תהיה מיותרת.

נבהיר שסקירה זאת אינה דנה באכיפת פסקי בוררות, ולענין זה נתייחס בעתיד.