כסף - האם יש דבר כזה יותר מדי כסף? 

במאמר על הכסף, המשלתי את הכסף הקיים בטבע לעוגה, שבה לכל אחד יש את החלק המתאים לו. יש אחד עם קיבה יותר גדולה, כלומר יש לו צרכים יותר גדולים, מה שהולך בדרך כלל בד בבד עם לקיחת אחריות גדולה יותר במקום העבודה, ויש כאלה עם צרכים יותר קטנים, כל אחד לפי גודל הקיבה שלו. ציינתי גם שעל כל אחד לקחת את החלק שלו בעוגה, ושלצערנו כיום ישנו מצב בו החזקים לוקחים מהעוגה השייכת למישהו אחר והלה מקבל רק פירורים, שזהו העוני.

האחריות היא על שני הצדדים. על כל אדם להשיג את החלק המגיע לו, ועל החזק לאפשר לו זאת. שניהם צריכים להתמודד לשם כך עם פחדים, חששות ודעות מוטעות המושרשות בחברה.

רוב בני האדם חיים עם מה שהם מרוויחים, מתמודדים עם קשיי היום יום, בקושי גומרים את החודש, יש חובות, יש הלוואות, לא קל, אם כן האם קיים גם מצב הפוך של יותר מדי כסף? כן קיים בהחלט מצב כזה.

נחזור לדוגמא של העוגה. אם לאדם קיבה הגדולה מספיק על מנת לאכול פרוסה עבה, אך הוא יאכל שתיים כאלה, הוא ירגיש מלא מדי ותכאב לו הבטן. אם אדם יכול לאכול 2 סטייקים לארוחת ערב אך יאכל ארבעה או חמישה, גם במצב שכזה הוא יכביד על מערכות הגוף ויתכן ותכאב לו הבטן. אותו דבר בכסף. אדם שיהיה לו כסף במידה גדולה מדי מכפי שהוא צריך, גם אז "תכאב לו הבטן". ובמה זה יתבטא? זה יתבטא בכך שהוא יעבוד יותר שעות ממה שהגוף שלו מסוגל, דבר שעלול לגרור אחריו בעיות בריאות, הוא לא יבלה מספיק זמן עם משפחתו, לא יהיה לו זמן לחברים או לפינוקים, וכל זה יפגום בבריאותו, בשלב זה או אחר בחיים.

אינני מדברת כרגע על אותם אלה שעובדים שעות על גבי שעות בשכר מביש על מנת להתקיים, אני מדברת על אותם אלה שנותנים שכר זה, בעוד הם חיים ברמת חיים מעבר לצרכים שלהם, גדולים ככל שיהיו.

מה שקורה הוא שלאדם כזה יש יותר מדי כסף ואז הוא תורם מיליוני שקלים למוסדות בריאות או לעמותות שונות. במצב שכזה הוא למעשה עובד "בשביל אחרים". הוא עובד מעבר לכוחותיו ולצרכים הנפשיים והחומריים שלו, ובעצם חלק מהכסף העודף הוא תורם כתרומה לחברה. עדיף שייתן כסף זה ישירות לאותם אלה שעובדים אצלו בשכר מביש, ואז כל אחד יעבוד בהתאם לטבע שלו ויקבל לפי צרכיו הוא.

אותם אנשים שעובדים כאמור מעבר ליכולתם הטבעית, ומקבלים מעבר לצרכיהם, נגועים גם בראוותנות. ההבדל בין ראוותנות לצרכים בסיסיים, גדולים ככל שיהיו הוא שהאדם מגזים בביטוי העושר הרב שלו, ורוכש דברים שהוא עצמו כלל לא צריך לרווחתו הנפשית והפיסית, רק כדי שיראו. מישהו מוכן להסביר לי למשל למה מישהו צריך ברזים מזהב? מה המים שיוצאים משם הם עם יהלומים? אני מבינה שלמי שיש כסף לא יקנה ברז פשוט ב-120 שקל, בסדר מותר לו לרצות את הטוב ביותר, אך אין ברזים יפים וטובים גם ב-600 שקל , ב-1000 שקל? ב-2000 שקל?. אני מבינה שמי שאוהב לשחק טניס ויש לו יבנה לעצמו מגרד טניס אך מדוע צריך חדר הקרנה פרטי אם רואים סרט פעם בחודש?.
מישהו יכול להסביר לי מדוע יש לקנות ספה תוצאת איטליה בעשרות אלפי שקלים? האם אי אפשר למצוא בארץ ספה איכותית ויוקרתית? מה יושבים על זה אחרת?.

לא רק העשירים ביותר יכולים לחטוא ביותר מדי כסף, גם האדם הרגיל שיש לו. בטבע אין בזבוז משאבים. כל אחד מקבל את היכולת להשיג את צרכיו הוא כפי שמתאים לו פלוס חלק שיהיה לו למצבים קשים ופלוס קצת שהוא ייתן לחלשים. כל מה שיש מעבר לכך, מעיד שהאדם עובד למעשה בשביל אחרים, או כנגד הטבע שלו עצמו.

ולעולם לא יהיה מצב שניתן למישהו את המגיע לו ונפסיד מכך. בגלל קשיים פיסיים יש אישה שבאה אלי לעזור לי לנקות את הבית. יום אחד היא עבדה מאד קשה ואני נתתי לה כבונוס את 50 השקלים האחרונים שהיו לי בארנק, וידעתי שלא בגלל זה לא יהיה לי כסף. ברגע שהרגשתי שזה מגיע לה, הכסף למעשה שייך לה. הטבע הוגן וגם אנחנו צריכים להיות הוגנים. לשלם שכר הוגן, לקבל שכר הוגן, ולחיות חיים חסרי מצוקה.

כמו כן מי שיש לו יותר מדי, בשלב מסוים הטבע ייקח את זה ממנו. פתאום עסקה שעשה תיכשל או שהוא יפסיד כספים במניות, ואם זה לא יקרה בדור שלו, זה יקרה בדור הבא. המגמה של הטבע היא שכל אחד יחיה בהתאם למה שהטבע העניק לו בבחינת "איזהו העשיר? השמח בחלקו", המרוצה מהחלק שנתן לו הטבע.