תכנון אסטרטגי, הגדרה במחקר האמפירי 

בהמשך למאמר הראשון שעסק בדיון וגיבוש התיאוריה של תכנון אסטרטגי, המאמר השני בסידרה מנתח את הדרך בה יישמו חוקרים שונים את המחקר האמפירי של תכנון אסטרטגי ומנסה לעצב הגדרת מסגרת של תכנון אסטרטגי בעסקים.

מחקרים בשנות השבעים המוקדמות סיווגו את הפירמות על פי קריטריון אחד - האם הפירמה מבצעת תכנון אסטרטגי או לא? (1970) Thune and House כמו גם (Herold (1972 הגדירו תכנון אסטרטגי כהכנת אסטרטגיות ויעדים לפחות שלוש שנים לעתיד, הקמת תוכנית פעולה מוגדרת ונהלים מוגדרים על מנת להשיג את היעדים. (1973) Rue and Fulmer הגדירו פירמות אשר מבצעות תכנון אסטרטגי באם הן מבצעות כתיבה ותיעוד של תוכניות אשר כוללות יעדים מוגדרים ואסטרטגיות לטווח ארוך לפחות שלוש שנים לעתיד. (1975) Karger and Malik דרשו כי פירמה תבצע תוכנית חמש שנתית כללית לכל הארגון ולכל מפעל ותוכנית מפורטת יותר לתקופה של שנה שנתיים, על מנת להגדירה כמבצעת תכנון אסטרטגי.

עם התפתחות המחקר בתחום זה, ההגדרה של "פירמה המבצעת תיכנון אסטרטגי" הפכה מהגדרה דיכוטומית לכזו הכוללת סיווגי ביניים, כאשר סיווגים שונים של תכנון אסטרטגי הוגדרו בעזרת ההיקף והמורכבות בו מבוצע התכנון. (1978) Kallman and Shapiro דירגו את הפירמות על פי מידרג של חמש
קטגוריות בהתבסס על מידת ההתחייבות של הפירמה לתכנון לטווח ארוך (יותר משנה אחת). הדירוג נע מפירמות שלא ביצעו תכנון כלל, עד לפירמות שביצעו תכנון מפורט ומקיף ופיתחו תוכניות כתובות. Wood and LaForge (1979) דירגו את הפירמות על פי מדרג בין שלוש קטגוריות, בהתבסס על מידת ההיקף של התכנון לטווח ארוך. (1981) Sapp and Seiler סווגו פירמות לפי רמת השלמות של מערך התכנון שלהם,
נבדקו ארבע רמות תכנון: א. לא מתכננים. ב. מתכננים מתחילים. ג. מתכננים ברמת ביניים. ד. מתכננים מתוחכמים. (1983) Robinson and Pearce סווגו פירמות לפי רמת המורכבות של התכנון שביצעו על פני שלוש שנים לפחות, רמות התכנון שהוגדרו היו: א. ללא תכנון כתוב. ב. תכנון כתוב בעל תחכום בסיסי. (תחכום בסיסי - יעדים ומטרות, אסטרטגיות, מקורות נדרשים לעתיד). ג. תכנון כתוב ומתוחכם. (מתוחכם - בנוסף לכתוב בסעיף 2 לעיל, נהלים המבקרים תכנון אל מול ביצוע, התייחסות לסביבה חיצונית). Rhyne (1986) אפיין חמש רמות תכנון אסטרטגי: א. תחזית לטווח קצר - הגדרה של תוצאות מהפעלה לטווח קצר. פרק הזמן לביצוע, פחות משנה אחת. ב. תקציב - בקרה פיננסית על תוצאות תוכנית הפעולה. פרק הזמן לביצוע, בדרך כלל שנה אחת. ג. תכנון שנתי - זיהוי בעיות, הזדמנויות ונקודות מפנה, על מנת למכסם את התוצאות על בסיס שנתי. פרק הזמן לביצוע, שנה אחת. ד. תכנון לטווח ארוך - זיהוי בעיות, הזדמנויות ונקודות מפנה, על מנת למכסם את התוצאות מהפעילויות הנוכחיות או הקרובות על פני טווח זמן ארוך יותר. פרק הזמן לביצוע, חמש, עשר או חמש עשרה שנים. ה. תכנון אסטרטגי - הגדרת תחומי פעולה חדשים בהם יכולות הפירמה יכולות להתממש, כמו גם הגדרה של איומים לפעילויות נוכחיות אשר מהווים מכשלה. פרק הזמן לביצוע; חמש, עשר או חמש עשרה שנים.

על סמך סקר הספרות ניתן לסכם, כי סיווגן של הפירמות הנחקרות מבוצע על בסיס הגדרה מרכזית - האם הפירמה מבצעת תכנון אסטרטגי או שאינה מבצעת תכנון שכזה? ישנם מחקרים המשתמשים בסיווגי ביניים על מנת לתאר רמות מורכבות שונות של תכנון אסטרטגי. ניתן למצוא במחקרים שתוארו לעיל, משניים ועד חמישה סיווגי ביניים בהם נעשה שימוש. סוגיה נוספת העולה מסקר הספרות נובעת מן השימוש במושג -תכנון אסטרטגי רשמי. מתי תכנון אסטרטגי הופך לרשמי? התייחסות לשאלה נמצא בשני מחקרים, (1998) Rue and Ibrahim מציינים אינדיקטורים עיקריים לתהליך של תכנון אסטרטגי רשמי - קיומן של תוכניות כתובות המכסות תקופה של שלוש שנים לפחות, וכוללות יעדים ואסטרטגיות בתוכניות, כמו גם נהלים המבקרים תכנון לעומת ביצוע. (Perry (2001 הציג במחקרו חמש שאלות המייצגות חמישה רבדים של תכנון. בכל אחד מהרבדים נתקיימה הבחינה, האם מתקבל תוצר כתוב? בחינה זו התבססה על ההנחה, כי תכנון הופך לרשמי כאשר הוא כתוב.