של מי הרעיון ? 

כשאני מראה פרוייקט שצילמתי לעיתים קרובות שואלים אותי - של מי היה הרעיון.

תלוי - לפעמים שלי ,לפעמים של הארט דיירטור ולפעמים של הלקוח. ולפעמים הרכבים שונים של הגורמים האלה. העניין מאוד נזיל ותלוי בכישרון ,מצב רוח ,פוליטיקה פנימית ,זמן ועוד .

דוגמא טובה למהלכים כאלה היא הקטלוג של "יעל אורגד" שהשבוע הודפס החמישי שאני שותפה לעשיה שלו.

אל הראשון ,לפני שנתיים , ניגשנו נדיה ( נדיה גורנשטיין - מעצבת גרפית שמתמחה בקטלוגים לאופנה) ואני בזהירות. יעל הזמינה אותנו לרענן את שורותיה ולא רצינו לעשות מהפכות מיותרות ,בפרט שעוד לא לגמרי הבנו את המותג ואת העסק.

החלטנו להמשיך עם הפרזנטורית מהעונה הקודמת ,מיכל אנסקי המקסימה, שהתאימה לטווח הגילאים ולתדמית שיעל אורגד מכוונת אליה וגם למטרות היח?צ של החברה. מאחר ועמדנו לפני החורף הצעתי קונספט מאוד פשוט - התכרבלות. ההצעה התקבלה באהדה ,חיפשנו בית מספיק גדול עם אופי "חורפי?,יצרנו רשימת סיטואציות ( שותה תה וכדומה) שמקובלות על כולם ( כולל הסטייליסטית אלינור דביר שמלווה אותנו בכל הקטלוגים)ויצאנו לצילומים..

הקטלוג היה פשוט ומוצלח מאוד.

בעונה הבאה כבר יותר סמכנו אחד על השני ,(שניה בעצם) - מתוך הכרות רבה יותר עם המותג החלטנו ,נדיה ואני ,שמה שמיחד את יעל אורגד ממעצבים אחרים הוא צבע. רוב המעצבים עובדים בעיקר בסקלה של שחור-לבן -אפור - אדום ואילו יעל עובדת ממש עם כל הצבעים ,בצורה מאוד עליזה וחופשית. החלטנו ביחד עם יעל להתמקד ב"צבע" כקונספט של הקטלוג. יעל הראתה כל מיני חומרים של אחרים שמצאו חן בעיניה וזה הזכיר לי רעיון שאני מחבבת כבר מזמן , לקחת רקע של סטודיו ולהעמיד אותו ברחוב או בחורשה או בכל מקום וליצור מעין סטודיו זמני במקומות האלה . זה רעיון מאוד קלאסי שהרבה צלמים השתמשו בו לאורך השנים , מאירווינג פן וריצ'רד אבדון ,דרך שרה מון ועד למריו טסטינו . הרעיון הוא להדגיש את הדוגמנית ואת הבגד ( או בני השבט האפריקני , במקרה של אירווינג פן) ולנתק אותה באופן חלקי מהרקע ,למרות שהם עדיין בלוקיישן מעניין ולא בסטודיו סטרילי.כדי להתחבר לנושא הצבע בחרנו ברקעי סטודיו ציבעוניים ביותר לצילום והלוקיישן שהצעתי היה גג תל -אביבי. עשיתי סיור גגות נרחב עד שניזכרתי בגג המדהים של חברי ענת צחור וראובן ברק ושם עשינו את הצילומים. הפעם החלטנו ללכת על דוגמנית( לא פרזנטורית) ובחרנו בגל גדות אחרי אודישן.

בקטלוג הבא כבר ידענו שהולכים על נושא הצבע ונדיה ,שהיא היסודית מכולנו , הביאה כל מיני רעיונות שראתה בהמהלך חצי השנה שעברה מהקטלוג הקודם. כולנו התלהבנו מהרעיון של לעשות מריחות של צבעים שונים כרקע לדוגמנית וגם מהעובדה שנצלם הפעם בסטודיו. אני אמרתי שלמרות חיבתי העזה לצילום בלוקיישנים והאפשרויות המגוונות יותר להביא כל מיני רעיונת לידי ביטוי , בעזרת אתר הצילום ,הרי שהקטלוגים שמרשימים אותי יותר בישראל ( וזה קשור כמובן לאמצעי הפקה) , נכון לרגע זה , הם אלה שצולמו בסטודיו.

גייסנו איש ארט , בחרנו דוגמנית חדשה , רעות אשכנזי , באודישן. רעות נהדרת , אבל בשמחה היינו ממשיכות עם גל . אלא שגל בדיוק נהייתה יקרה מדי כי הופיעה בגיליון האמריקאי של מקסים ופתאום דרך כוכבה בישראל ( מגיע לה)

בקטלוג הבא היינו כבר מחויבות לנושא הצבע.ישבנו ל?בריינסטומינג? אני כבר לא זוכרת איזה רעיונות עפו בחלל החדר.עד שהגענו ,ביחד הפעם, לרעיון של משתלה. יצאנו לסיור לוקיישן , יעל נדיה ואני. המשתלות די מייאשות - המון שתילים קטנים בפלסטיק שחור ומסביבם המון פתקים עם הסברים . ממש לא פוטוגני. עד שהגענו למשתלה של וונדי בעין ורד וממש לידה ראינו חממה לגידול פרחים ליצוא. שורות שורות של פרחים בכל הצבעים...איתרנו את בעל החממה והוא הראה לנו גם את בית האריזה המדהים ( סוריאליסטי) שלו. וכך נולד הרעיון לקטלוג הזה. המשכנו עם רעות אשכנזי שהיינו מאוד מרוצות מההופעה שלה בקטלוג הקודם.

הגענו לקטלוג הנוכחי. נקודת המוצא הפעם הייתה שהצלחנו כבר למצב את "יעל אורגד", במקום טוב ,יש לנו קונספט שמייחד אותה -צבע , והפעם רוצים משהו פשוט. נדיה הביאה את הרעיון של לצלם דמויות בסטודיו ולהלביש אותן על ציור שהיא תעשה במיוחד לצורך הזה. בין מופשט - פיגורטיבי למנגה. ממש התלהבתי מהרעיון למרות שהוא בלתי צילומי בעליל. החלק שלי בעבודה הזו טכנית לגמרי אבל אני חושבת שהתוצאה מעניינת ושתמיד צריך לגוון.

הפעם החלפנו דוגמנית כי הרגשנו שאנחנו צריכות מישהי יותר חזקה , יותר ?דוגמנית? ,כזו שהולכת על מסלול - גבוהה ומרשימה. בחרנו בתמי טסקר ,שוב אחרי אודישן..

עכשיו אני צריכה רעיון לקטלוג הבא..

כדי לראות את הצילומים מהקטלוגים השוני אתם מוזמנים להכנס לבלוג שלי
http://cafe.themarker.com/view.php?t=613712