סטרס, השתלשלות האירועים והטיפול הטבעי
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

סטרס, השתלשלות האירועים והטיפול הטבעי 

מאת    [ 06/09/2008 ]
מילים במאמר: 4742   [ נצפה 3307 פעמים ]

 
 

"… What happens in the mind of man is always reflected in the disease of his body…"
Rene Dubod

המושג סטרס אולי מוכר לעולם בעשרות השנים האחרונות בלבד, אלא שהמשמעות שלו מוכרת טוב עוד משחר ההיסטוריה, כאשר מאז ומתמיד ידעו מרפאים רבים ברחבי העולם כי זהו אחד הגורמים העיקריים ואם לא החשוב ביותר להיווצרות כל התחלואים באשר הם. בעיקר כיום, בעולם המודרני והמתועש, בו קצב החיים המהיר יחד עם הדרישה המתמדת להתמדה, שאפתנות ועוד, יוצרים התמודדות עם החיים שהיא כמעט ובלתי אפשרית. אחד היתרונות הגדולים ביותר של הרפואה הטבעית בהתמודדות עם סטרס הינו תהליך הדרגתי של צמיחה ומודעות אל מול גורמי הסטרס העיקריים, תוך שימוש בעזרים חיצוניים תומכים.

תיאוריות רבות נכתבו על המושג סטרס ועל האופן בו הוא "מתנהל" ברוחנו, נפשנו וגופנו. ההיסטוריה של המונח "סטרס" לוקחת אותנו לשנת 1935, לחוקר בשם M.DHans Selye, אשר באופן מקרי לחלוטין המציא את המונח "סטרס".
על-מנת שנכיר טוב יותר את המושג סטרס והאופן בו הגוף מגיב אליו, היינו השתלשלות האירועים מרגע ההיחשפות אל גורם סטרס, יש להכיר מספר אברים המהווים תפקיד עיקרי במהלך העניינים.

אדרנל – בלוטת יותרת הכליה
שני בלוטות הנמצאות מעל לקוטב העליון של הכליות. הבלוטה מוקפת ברקמת חיבור, ויש
לבלוטה שתי שכבות:
Adrenal Cortex שכבה חיצונית, מורכבת משלוש שכבות שכל אחת מפרישה הורמונים קורטיקוסטרואידים, שכולם נוצרים מכולסטרול. למרות שלכל הקורטיקוסטרואידים נוסחאות כימיות דומות הם שונים בתפקודים שלהם. שלושת סוגי הקורטיקוסטרואידים העיקריים הם מינרלוקורטיקואידים, גלוקוקורטיקואידים וקטוסטרואידים-17.                                 
מינרלוקורטיקואידים – האלדוסטרון הוא העיקרי שבניהם, השפעה עמוקה על מינרלים. אלדוסטרון – מופרש על-ידי השכבה החיצונית ביותר, משתתף בוויסות לחץ הדם באמצעות השפעה על הכליה ועוד.
גלוקוקורטיקואידים – בעיקר הקורטיזול, קורטיקוסטרון וקורטיזון, משפיעם באופן עמוק על חילוף החומרים של גלוקוזה. הורמונים אלו יכולים להגביר את רמת הגלוקוזה בנסיוב ולגרום למצב הדומה מאד לסוכרת. בנוסף, הם מפעילים השפעה קטבולית על העור, השרירים והשומן.    קורטיזול – מופרש על-יד השכבה האמצעית, יש לו חשיבות רבה בזמן פציעה או מחלה חריפה. הוא מגביר את כמות הנוטריינתים בדם וכך מאפשר לגוף להתמודד בצורה טובה יותר עם מצבי סטרס.
קטוסטרואידים- 17- הורמוני מין שהעיקרי בינהם הוא ה- Dehydroepiandrosterone הורמון מין המגביר את סימני המין המשניים הגבריים, היינו מגדיל את מסת השריר, שיעור על-פני הגוף ועוד.
Adrenal Medulla שכבה פנימית המייצרת הורמון חלבוני הנקרא אפינפרין(אדרנלין).
אפינפרין – הורמון חלבוני המתפקד גם כנוירוטרנסמיטור. אפינפרין הוא קטאכולאמין – מונואמין סימפאתומימטי(השפעה מגרה על מערכת העצבים הסימפאתטית), הו נגזרת של חומצות האמינו פנילאלנין וטירוזין.
נוראפינפרין – קטאכולאמין ופנטילאמין(אלקלואיד ומונואמין, מתפקד כנוירומודולטור ו/או נוירוטרנסמיטור). כהורמון סטרס, הוא משפיע על חלקים מסוימים במוח אשר שולטים בהקשבה ואימפולסיביות. יחד עם האפינפרין הוא משפיע על תגובת "הלחם או ברח", באמצעות הפעלה של מערכת העצבים הסימפאתטית.
  
הלכה למעשה, אחד התפקודים החשובים ביותר של האדרנל הוא שמירה על איזון תפקודי הגוף, באמצעות ההפרשה של אותם הורמונים חשובים. תגובה לא תקינה של הבלוטה, הפרשה קטנה מדי או מוגזמת של הורמונים אלו משנה באופן דרסטי את תגובת האדם למתח, כאשר לעיתים קרובות האדם סובל התשישות של האדרנלים. במצב זה נראה מתח רב, עייפות, נטייה לאלרגיות ועוד. בפעילות מוגזמת נראה יתר לחץ-דם, חרדה, דיכאון, רמות גבוהות של סוכר וכולסטרול בדם.

סטרס על-פי Selye's
בשנת 1935 Hans Selye מאוניברסיטת מקגיל, מונטריאול, עלה על תגלית באופן מקרי לחלוטין, תגלית אשר שינתה את חייו ואת פני המדע, תגלית אשר גרמה לו להבין את המשמעות והרעיון של מה זה סטרס. סליי גלי האת התגלית כאשר ניסה במהלך לימודיו להבין האם ישנו הורמון מין נוסף פרט לאלו אשר כבר ידועים. במעבדה הוא הזריק לעכברים אקסטרקטים הורמונאליים שונים המיוצרים בשליה ובשחלה, בניסיון לגלות תגובות שונות המתרחשות בעכברים המקבלים תרכובות הורמונאליות שונות.
להפתעתו הרבה, הוא צפה באותם שלושה שינויים אצל כל העכברים. שכבת הקורטקס של בלוטת האדרנל שלהם הוגדלה, לאומת האיברים הלימפתיים – תימוס, טחול ובלוטות הלימפה השונות שהחלו מתנוונים, בנוסף החל דימום הנובע מאולקוס מתהווה בקיבה ובתריסריון.
בשלב השני הוא הזריק חומרים רבים נוספים כמו אקסטרקט מההיפופיזה, מהכליות, טחול ואפילו רעלנים שונים. גם כאן בכל פעם אותם שולשה שינויים חזרו על עצמם – אדרנל מוגדל, בלוטות לימפה מכווצות ו/או מנוונות ואולקוס מדמם. סליי חשב את כל התופעות האלו לסינדרום – לפי ההגדרה הקלאסית, אלו סדרה של סימנים וסימפטומים המתרחשים יחדיו ומייצרים מחלה מסוימת אחת. העניין כאן הוא ששלושת הסימנים אומנם הופיעו כל הזמן יחדיו, אלא שהם לא סימלו מחלה אחת ספציפית אל כל מיני סוגים של פגיעה. שלושת הסימנים חזרו והופיעו בניסויים נוספים כללו גם פציעות מסוגים שונים. המאמר הראשון של סליי בנושא זה התפרסם בשנת 1936 ב-BJM ונקרא "סינדרום המיוצר באמצעות גורמים מזיקים שונים", שנים מאוחר יותר, בשנת 1956 הוא פרסם את המאמר המפורסם "The Stress of Life".
 
הגדרות –
סטרס, על-פי סליי הוא מצב של הגוף המיוצר על-יד "גורם מזיק משתנה" ומופגן באמצעות סינדרום של שינויים. לגרום אשר מייצר את הסטרס סליי כינה בשם סטרסור והטביע את המושג "סינדרום הסתגלות כללי" לסינדרום או לקבוצת שינויים אשר יוצרים את הסטרס הנוכחי בגוף הספציפי.

Stressors, סטרסורס
סטרסור הוא גורם המייצר סטרס, כאשר לא ניתן לעשות מיון מדויק של מהו סטרסור ומהו לא-סטרסור. עדיין סליי יצר איזושהי תדמית של מהו סטרסור:
סטרסורים הנם ממריצים קיצוניים של עודף או חוסר קיצוני כמעט של כל דבר. מנגד, כל מה שבין המצבים הקיצוניים אינו סטרסור. למשל, קרירות, חמימות ומוסיקה עדינה אינם סטרסורים, לאומת קרו וחום קיצוניים ומוסיקה רועשת במיוחד הנם תמיד סטרסורים. כמור גם מצבי חוסר קיצוניים כמו מבנה סוציאלי גרוע ביותר הוא סטרסור ורבים נוספים.
פציעות הם לרוב סטרסורים, כמו גם כאבים ומחושים בלתי נעימים נוספים, אלא שלא תמיד, שכן זה מאד שונה אצל כל אחד ועל כך אמר סליי – "כאב טראומתי יכול להיות סטרסור ממש כמו נשיקה חושנית".

כל דבר אשר האינדיבידואל מתרגם כגורם מאיים, לא משנה אם הוא אמיתי או דמיוני, מעורר פחד או התרגשות. כמו כן גם צער הוא סטרסור.
סטרסורים משתנים בין אינדיבידואלים שונים ובאינדיבידואל עצמו הם משתנים בזמנים ומקומות שונים. סטרסור לאדם מסוים יכול להיות לא-סטרסור לאדם אחר, סטרסור המשפיע על אדם בזמן מסוים יכול לא להשפיע בזמן אחר. פקטורים רבים כמו המצב הפיסי והמנטאלי של אדם, הרגלי חיים, דיאטה ועוד הם אלו הקובעים מהו סטרסור עבור אדם מסוים.
  
סינדרום ההסתגלות הכללי
לאחר שמצא סליי את שלושת השינויים המדוברים, הוא גילה שינויים נוספים מתרחשים בגוף בזמן סטרס, כאשר לקבוצה זו של שינויים הוא קרא" סינדרום הסתגלות כללי", כאשר לכל מילה סליי העניק פרשנות משלה:
כללי – הסינדרום מיוצר רק על-ידי גורם לו השפעה כללית על האורגניזם.
הסתגלות – סינדרום השינויים מאפשר לגוף הסתגלות הדרגתית או מיידית המאפשרת הגנה מפני מצבים של סטרס.
סינדרום – סדרה של סימנים וסימפטומים המתרחשים יחדיו ומייצרים מחלה מסוימת אחת.

השלבים השונים
השינויים המתרחשים בסינדרום ההשתגלות הכללי אינם מתרחשים בו זמנית, אלא נפרשים על-פני תקופת זמן מסוימת וכוללים שלושה שלבים עיקריים. סליי כינה את שלושת השלבים בשמות:

השלב הראשון
שלב זה מתרחש מייד לאחר ההיחשפות לסטרסור, וכולל גדילת הקורטקס של האדרנל, התכווצות של איברים לימפתיים(טחול, תימוס ובלוטות לימפה), אולקוס מדמם מהקיבה והתריסריון. בנוסף קורטקס האדרנל מגביר הפרשה של גלוקוקורטיקואידים, כמות הלימפוציטים והאאוזינופילים יורדת באופן משמעותי, המערכת הסימפתטית שבמדולה של האדרנל מגבירה את הפעילות שלה. כל אחד מהשינויים הללו מחולל שינוים נרחבים נוספים כפי שניתן לראות בציור 1.1 – השתלשלות האירועים בעקבות היפרטרופיה של האדרנל, ובציור 1.2 – השתלשלות האירועים בעקבות הגברה של פעילות סימפתטית.
השינויים הנגרמים כתוצאה מהשלב הראשון, תגובת "הילחם או ברח" :
-במקרה של מצבי לחץ מתגברים קצב הלב וכוח ההתכווצות שלו, על-מנת לספק דם לאזורי הגוף, הנתונים בסכנה.
-דם מודלף הרחק מהעור והאברים הפנימיים, חוץ מהלב והריאה. באותה העת מתגברת אספקת הדם, המזרימה חמצן וגלוקוזה אל השרירים והמוח.
- קצב הנשימה עולה, כדי לספק חמצן ללב, למוח ולשריר המתאמץ.
- זיעה נוצרת בכמות מוגברת, כדי לנצל תרכובות רעילות הנוצרות בגוף ולהנמיך את הטמפרטורה של הגוף.
- ההפרשות ממערכת העיכול פוחתות, מאחר שהפעילות של מערכת זו אינה חיונית לנטרול הסטרסור וההתמודדות מולו.
- כשהכבד מציף את זרם הדם בגלוקוזה, רמות הסוכר בדם עולות באורח קיצוני.

השלב השני
לרוב מתחיל כ-48 לאחר ההיחשפות לסטרסור, כאשר בעוד תגובת "הלחם או ברח" היא קצרה, תגובת ההתנגדות מאפשרת לגוף להמשיך להילחם בגורם המתח זמן רב אחרי שההשפעות של תגובת "הלחם או ברח" נחלשו. שכבת הקורטקס והמדולה של האדרנל חוזרים להפריש הורמונים באופן מאוזן, כמו ההפרשה של גלוקוקורטיקואידים, אשר מעוררים את ההמרה של חלבון לאנרגיה וכך הגוף ממשיך ליהנות מאספקת אנרגיה, הרבה אחרי שמאגרי הגלוקוזה הסתיימו. ישנה גם הפרשה של מינרלוקורטיקואידים האוצרים נתרן בכדי לשמור על לחץ-דם גבוה.
תגובת ההתנגדות מספקת את האנרגיה הנחוצה ויוצרת את השינויים הדרושים במחזור הדם שאפשר יהיה להתמודד ביעילות עם מתח ומשברים רגשיים, לבצע משימות הדורשות מאמץ רב ולאפשר לגוף להילחם בזיהום. אולם, בעוד ההשפעות של הורמוני האדרנל נחוצות בעת סטרס וסכנה המאיימת על קיומנו, תגובת ההתנגדות הארוכה מגבירה את הסיכוי לחלות במחלה משמעותית, או שהיא מאפשרת להגיע לשלב הסופי של סינדרום ההסתגלות הכללי, היינו לתשישות.

השלב השלישי
מתרחש רק עם הסטרס הינו משמעותי במיוחד ורציני, או כאשר הוא נמשך לאורך זמן רב. תשישות יכולה להתבטא בהתמוטטות כוללת של תפקודי הגוף, או התמוטטות של אברים מסוימים. שתיים מהסיבות העיקריות לתשישות הן איבוד יוני אשלגן וריקון מלאי ההורמונים הגלוקוקורטיקואידים של האדרנל, בעיקר הקורטיזון.
כאשר תאי הגוף מאבדים אשלגן, הם יעלים פחות ובסופו של דבר מתים. כאשר מחסני הגלוקוקורטיקואידים מתרוקנים, התוצאה היא היפוגליקמיה ואז האספקה של גלוקוזה ואבות מזון אחרים לגוף היא לקויה.
סיבה נוספת לתשישות היא היחלשות של איברים; מתח מתמשך יוצר עומס רב על מערכות רבות, בייחוד על הלב, כלי הדם, האדרנל ומערכת החיסון.

מכניזם של סטרס
כאמור סטרסור מייצר מצב של סטרס, זה בתורו מתחיל בסדרה של תגובות אותם סליי כינה בשם, סינדרום ההסתגלות הכללי, או במילים פשוטות יותר סטרס כמצב קיומי, מעורר תגובה מכאנית של הגוף.
הלכה למעשה, הוא מפעיל איברים אשר בתורם מייצרים תגובה, כל התגובות יחדיו הן הסינדרום הכללי.
אולם לשאלה הגדולה, איך בדיוק סטרס, כמצב קיומי של הגוף מבצע זאת, על כך אין לסליי תשובה ברורה. כל שהוא יכול היה לעשות, הוא להעלות השערות לא ממש ברורות. למשל, הוא הניח שעל-ידי איזשהו "סימן אזעקה" לא ברור, סטרס "מגיב דרך אזור ברצפת המוח"(ככל הנראה הכוונה היא להיפותלמוס) להמרצת הפעילות הסימפתטית ובלוטת ההיפופיזה.  

תפיסות והבנות חדשות על הסטרס
עד כה דובר על הדרך בה תיאר סליי את המושג סטרס והאופן בו סטרס משפיע עלינו, גם כיום אותם ההנחות מהוות חלק בלתי נפרד מהדרך בה תופסת הרפואה, הפסיכולוגיה ותחומים אקדמיים נוספים את הסטרס. התיאור של סטרסור כגורם מזיק המעודד סטרס באינדיבידואל אינו שונה היום, אלא שפסיכולוגים רבים היום משתמשים במושג סטרס על-מנת לתאר משהו יותר ספציפי מאשר מצב בו הגוף נמצא. סטרס, על-פי דעה נרחבת הוא כל אירוע או עניין הממריץ באופן ישיר או בלתי ישיר, הפרשה של CRH – Corticotropin-releasing hormone, הורמון זה הוא פוליפפטיד ונוירוטרנסמיטור, המשמש כטריגר שמתחיל שרשרת של שינויים בגוף. שינויים אלו יחדיו יוצרים סינדרום, אשר מוכר כיום כ"סטרס סינדרום" או "תגובת סטרס".

סטרס סינדרום
כפי שניתן לראות ציור 1.4 מסכם מספר תפיסות עיקריות הנוגעות לסטרס סינדרום. אם מתחילים בקצה הדיאגראמה ניתן לראות כי הגורם המתחיל הכל הוא סטרס כמובן, היינו כל סטרסור הגורם להמרצת ההיפותלמוס להפריש CRH. מאידך, או בנוסף, אותם סטרסורים באשר הם יכולים לפעול באופן בלתי ישיר על ההיפותלמוס. דוגמאות לשני המצבים:
·   סטרס המשפיע באופן ישיר על ההיפותלמוס – היפוגליקמיה.
·   סטרס המשפיע באופן בלתי ישיר על ההיפותלמוס – סטרס מגרה את המערכת הלימבית – נקראת גם "המוח הרגשי" – ואזורים נוספים בקורטקס, יחדיו כולם שולחים פולסים מעוררים אל ההיפותלמוס וגורמים לו להפריש CRH.
מעבר להשפעה של הסטרס על ההפרשה של CRH, ה-CRH בעצמו מעורר את ההיפותלמוס לשלוח פולסים מעוררים למרכזים סימפאטתיים ולבלוטת ההיפופיזה. בלוטת ההיפופיזה בתורה מפרישה כמויות של ACTH(הורמון פוליפפטידי), ACTH ממריץ את הקורטקס של האדרנל להפריש כמויות גדולות מאד של קורטיזול ומגביר גם, אם כי באופן מזערי יותר, הפרשה של אלדוסטרון.
כפי שניתן לראות בדיאגראמה, שני ההורמונים הללו משפיעים על תגובות רבות בסטרס סינדרום.
גם ההמרצה של המרכזים הסימפאטתיים על-ידי פולסים עצביים ששולח ההיפותלמוס מובילים לשרשרת של תגובות, אלו ידועות כתגובת "הלחם או ברח", שכפי שנכתב קודם מעוררת תגובות רבות בגוף.

סטרס והיווצרות של מחלות
סטרס יכול לייצר תגובות שונות אצל אנשים שונים כמו גם אצל אדם מסוים בזמנים שונים. באדם מסוים סטרסור יכול לעורר תגובה, בעוד אצל אדם אחר זה יכול לעיתים אף לשפר את בריאותו, עד כמה שזה נשמע אבסורד. באם הסטרס "טוב" או "רע", זה בעיקר יהיה תלוי בתגובת הגוף לסטרסורים השונים איתם הוא נפגש. כאמור סטרס סינדרום הוא דרך של הגוף, הלכה למעשה להתמודד באופן מסוים עם הסטרסורים השונים המשפיעים עליו. אל שלא תמיד זה כך, למעשה ניתן לומר כי ברוב המקרים אין זה כך ואנשים רבים מגיעים אל השלב ה-3 בסינדרום וכבר אז הפגיעה בגוף יכולה להיות חמורה מאד, סליי כינה מצב זה בשם "מחלות של הסתגלות".

גדילה וסטרס
ההורמונים המופרשים על-ידי ההיפותלמוס-אדרנל-היפופיזה, משפיעים גם על הורמונים המשמשים לגדילה. בהפרשה ממושכת של ההורמונים המופרשים בזמן "סטרס סינדרום" יתעכבו שחרורם של הורמוני גדילה(IGF1) ואינסולין, אשר שניהם חיוניים לגדילה נכונה ותקינה. גלוקוקורטיקואידים המופרשים בזמן סטרס גורמים לרקמות השונות להגיב פחות ל-IGF1, ילדים עם תסמונת קאשינגס, אשר נגרמת כתוצאה מרמות גבוהות של גלוקוקורטיקואידים ושחיקה של האדרנל יאבדו כ- 7.5-8 ס"מ מגובהם הרצוי.
תינוקות הנולדים בטרם עת נמצאים בסיכון גדול מאד לגילה לא תקינה, בעיקר כיוון שהם צריכים לשרוד בסביבה אליה גופם לא מוכן ומתאים, בשילוב עם השהות בביה"ח יחד עם טיפולים אין-ספור מה שגורם לסטרס גדול מאד. מחקרים חדשים מראים רמות גבוהות של CRH, ACTH וקורטיזול אצל עוברים עם בעיות התפתחות שונות, ככל הנראה כיוון שהעובר חווה סטרס כבר ברחם מסיבות שונות העוברות על האם.
מחקרים רבים מראים כי סטרס על בסיס מחסור רגשי או הטרדה קשה מצד גורם קרוב, בעיקר משפחתי, יכולים לגרום לבעיות גדילה והתבגרות, בעיות אשר ידועות בשם – PSS – Psychosocial short stature. בעיה זו זוהתה לראשונה בבית-יתומים, אצל ילדים רבים להם היו ליקויים בגדילה. כאשר חלק מהילדים הועברו לבית משלהם עם משפחה תומכת ואוהבת, הם חזרו לגדול באופן תקין.
מערכת העיכול וסטרס –
לרבים מאיתנו ידוע כי סטרס יכול לגרום בהרבה מקרים לבעיות במערכת העיכול, כאשר סטרס אכן משפיע על הקיבה והמעיים בעיקר במפר אופנים:
- CRH באופן ישיר מעכב הפרשה של חומצות קיבה ומעכב ריקון של הקיבה.
- CRH משפיע באופן ישיר על המעי הגס וגורם לו להתרוקן מהר מהרגיל.
- מעבר ההורמונים של "סטרס סינדרום" דרך מערכת העצבים האוטונומית, מעכבת בעצמה הפרשה של חומצות קיבה ומגבירה את הפריסטלטיקה של המעי הגס.
- רמות גבוהות של קורטיזול(בעיקר במצבים ממושכים של דיכאון או סטרס) יכולים להגביר את התיאבון ולהביא לעלייה גדולה במשקל.
מערכת החיסון וסטרס
סטרס ממושך גורם לאדם להיות פגיע יותר למחלות חורף, זיהומים שונים, גורמים אלרגנים ועוד.
כתגובה לזיהום ו/או דלקת, או מחלה אוטואימונית, תאי מערכת החיסון מייצרים שלושה חומרים המייצרים את הדלקת – אינטרלאוקין 1(חלבון השייך לקבוצת הציטוקינים), אינטרלאוקין-6, ן-TNF-Tumor necrosis factor. חומרים אלו באם הם עובדים יחד או לבד גורמים לשחרור של CRH. IL-6 מעודד גם שחרור של ACTH וקורטיזול. קורטיזול בתורו, יחד עם חומרים נוספים גורם לשחרור של IL-1, IL-6, TNF בתהליך בו מופסקת התגובה הדלקתית.
הרמות הגבוהות של קורטיזול, הנגרמות כתוצאה מסטרס כרוני יכולים לגרום לגוף להיות רגיש יותר למחלות, על-ידי מניעת השפעול של תאים לבנים. למרות שעדיין תחום זה לא ממש נחקר, חוקרים רבים משערים כי זו אחת הסיבות להיווצרות של סרטן.

דיכאון וסטרס
אחת המחלות השכיחות ביותר הקשורות בסטרס מתמשך זה מלנכוליה ודיכאון. מחקרים מראים כי לאנשים הסובלים מדיכאון יש חוסר יכולת להרגיש ולעקב כך להסתגל נכון, לשינויים המתרחשים בעת הפרשה מוגברת של קורטיזול. מה שקורה זה שהגוף בזמן סטרס מגיב בתגובת "הילחם או ברח", אלא שהוא "נתקע" שם ואינו מצליח לחזור למצב מאוזן למרות שהסטרסור מזמן עבר. זה מביא לחרדה מתמשכת ולחוסר מוטיבציה. תופעות המתלוות לרוב לדיכאון וקשורות גם כן לסטרס הן אודן תיאבון, אובדן חשק מיני, לחץ דם גבוה, רמות גבוהות של שומנים, ייצור מוגבר מהרגיל של CRH, סביר להניח מהתנאים הסוציאליים והחברתיים הקשים.
מחלות נוספות הקשורות בסטרס –
רמות גבוהות של CRH וקורטיזול קשורים גם ל – אנורקסיה, תת-תזונה, OCD, חרדה, אלכוהוליזם, סוכרת, היפרתירואידיזם ועוד. רבים מן המצבים הללו נגרמים בעיקר עקב רמה מוגזמת של קורטיזול הנגרמת כמובן מסטרס הנמשך זמן רב מאד. לרוב המקרים הללו יתווספו סימפטומים של קשיי-שינה, אובדן כושר מיני, אובדן תיאבון, בעיות פיסיולוגיות רבות ובעיקרן בעיות לב וכלי דם. יכולים גם להתפתח דיכוי של התירואיד ומערכת החיסון.

שליטה וטיפול במתח
השליטה במתח דורשת שימוש בשיטות, שתוכננו על-מנת להפחית את כמות הסטרס המצטבר ככל שחולף הזמן בגוף ועל-יד כך, הלכה למעשה להפחית את ההשפעות שלו על הגוף. כיום ישנם שיטות רבות בכדי להתמודד טוב יותר עם סטרס, אל שלפני שמתחילים ליישם שיטות כאלו ואחרות יש להתבונן טוב באורל החיים שלנו ולנסות להבין מהם הסטרסורים העיקריים בחיינו. זה לא מחמיר לומר כי על-מנת להגיע למצב בו אנו שקטים ורגועים לתקופה ארוכה ואולי לכל הזמן, יש לשנות את אורח החיים ולעיתים קרובות באופן דרסטי. כמובן שתהליך זה אינו קל כלל, בעיקר בחיים המערביים שמלכתחילה אינם מאפשרים לאדם את הזמן והמקום בכלל להתבונן בחייו ולנסות להבין היכן בדיוק צריך לבוא השינוי, בנוסף לאחר שהאדם כבר הבין והגיע למסקנות, קשה מאד לבצע שינוי באורח החיים, בעיקר כאשר זה קשור בעבודה, מערכת זוגית(בעיקר נישואין עם ילדים בבית), חיי לילה ועוד גורמי סטרס להם התרגלנו. עם זאת, חשוב מאד להבין כי שינויים הם קריטיים לטיפול בסטרס ולמעשה יכולים למנוע אסטרטגיה של התמודדות עם הסטרס, היינו טיפול מניעתי.
אפשר לראות את הטיפולים ששיכים למשפחה של ":שליטה בסטרס", כטיפולים סימפטומאטיים, אלא שאין זה כך, בעיקר כיוון שההשלכות ההמשכיות שלהם הן אלו המהוות פקטור עיקרי בשינוי התפיסה של האדם לגבי חייו ואיך הם צריכים להיראות. למשל, אדם המצוי בסטרס כרוני ומעשן, ימצא כי כבר משפר ימים לאחר שהחל לעשות פעילות גופנית, הוא מתחיל לדחות ולהקיא מתוכו את הסיגריות ואולי אפילו יהיה לו קל יותר כעת להפסיק לעשן. יחסי גומלין אלו קיימים למעשה בכל שינוי קטן אפילו באורח חיינו – הכנסה של הרגל חיים חדש ובריא, אינה מאפשרת מקום להרגלים מזיקים ודוחה אותם.

פעילות גופנית
כשלעצמה הפעילות הגופנית היא גורם מתח פיסי, אלא שהיא הדרך המועילה ביותר להכליל את תגובת "הילחם או ברח" בשגרה היומית. לפעילות הגופנית יש השלכות חיוביות מאד על בריאותנו, השפעתו המיידית היא אומנם לץ על הגוף, אולם לאחר תוכנית סדירה של פעילות גופנית, הוגף מסתגל ומתחזק ופועל ביעילות רבה יותר עם סיבולת גבוהה יותר.
בראיה הוליסטית יותר, ניתן לומר כי סטרס נאגר בגופו של אדם כישות אנרגטית ההולכת ותופסת מקום גדול יותר ויותר. אנרגיה זו, כאשר היא נשארת בגוף יוצרת חוסר איזון ופגיעה באורגניזם ובנפש האדם, כאשר אחד הדרכים הטובות ביותר לפרוק אנרגיה זו ולפזר אותה החוצה היא על-ידי פעילות גופנית.
התועלת הפיסית של פעילות גופנית:
·  שיפור מתמיד של תפקודי הלב וכלי הדם – הפחתת קצב הלב, שיפור ההתכווצות של הלב, הורדת לחץ דם והקטנת רמות כולסטרול בדם.
·  הקטנת ההפרשה של אפינפרין ונוראפינפרין כתגובה למתח פסיכולוגי.
·  הובלת חמצן ואבות מזון יעילה יותר אל התאים והחוצה מהם – הובלת דו-תחמוצת הפחמן, חומרי פסולת ותוצרים מטבוליטיים החוצה
   מהתאים, לזרם הדם ולבסוף סילוקם מהגוף. עצם פינוי הפסולת מהגוף מאפשר לאורגניזם לתפקד באופן תקין יותר.
·  שיפור השימוש בחמצן ואבות מזון כל הגוף.
·  הערכה עצמית משופרת, מצב רוח טוב יותר.
·  סף סיבולת בוה ואנרגיה מרובה יותר.
·  חיזוק כללי של הגוף מאפשר התמודדות טובה יותר עם שאר תחלואים פרט לסטרס.

שיטות הרפיה ותגובת ההרפיה
שיטות ההרפיה משמשות לנטרול תוצאות של מתח, על-ידי יצירת התגובה ההפוכה בגוף, היינו על-ידי הרפיה גופנית. הרפיה אומנם מתרחשת אצל האדם בחיי היום-יום דרך שינה, צפייה בטלוויזיה, קריאת ספר ועוד, אלא שהרפיה זו אינה מוחלטת והיא עדיין מערבת גורמים חיצוניים.
השפעות הפיסיולוגיות של תגובת ההרפיה מנוגדות להשפעות הפיסיולוגיות בתגובת "הילחם או ברח"(ציור 1.5). בתגובת המתח שולטת מערכת העצבים הסימפתטית, בעוד בתגובת ההרפיה שולטת מערכת העצבים הפאראסימפתטית. בעת ההרפיה מערכת העצבים הפאראסימפתטית תופסת מקום גדול יותר והשפעתה העיקרית היא על-יד שליטה בפעילויות פיסיולוגיות כמו עיכול, נשימה, קצב הלב ועוד. בנוסף היא למעשה מתוכננת לתקן ולתחזק את הגוף.

תגובת "הילחם או ברח"
·         במקרה של מצבי לחץ מתגברים קצב הלב וכוח ההתכווצות שלו, על-מנת לספק דם לאזורי הגוף, הנתונים בסכנה.
·         דם מודלף הרחק מהעור והאברים הפנימיים, חוץ מהלב והריאה. באותה העת מתגברת אספקת הדם, המזרימה חמצן וגלוקוזה אל השרירים והמוח.
·         קצב הנשימה עולה, כדי לספק חמצן ללב, למוח ולשריר המתאמץ.
·         זיעה נוצרת בכמות מוגברת, כדי לנצל תרכובות רעילות הנוצרות בגוף ולהנמיך את הטמפרטורה של הגוף.
·         ההפרשות ממערכת העיכול פוחתות, מאחר שהפעילות של מערכת זו אינה חיונית לנטרול הסטרסור וההתמודדות מולו.
·         כשהכבד מציף את זרם הדם בגלוקוזה, רמות הסוכר בדם עולות באורח קיצוני.

תגובת הרפיה
·         קצב הלב פוחת, הלב פועם ביעילות רבה יותר ולחץ הדם קטן.

·         דם מודלף לעבר איברים פנימיים, בייחוד לאותם איברים הנוטלים חלק בתהליך העיכול.

·         קצב הנשימה יורד, בעת שהדרישה של חמצן פוחתת.
·         הזיעה פוחתת – אדם רגוע ונינוח אינו מזיע

·         ההפרשות של מערכת העיכול חוזרות למצב מאוזן על-מנת לשפר את העיכול.
·         יש איזון ברמות הסוכר בדם.



כדי להשיג תגובת הרפיה ניתן להשתמש במגוון שיטות כמו מדיטציה, הרפיה הדרגתית, אימון עצמוני(אוטוגני), תפילה ומנטרה, היפנוזה עצמית ומשוב ביולוגי.

תמיכה באדרנל ובסטרס
כיוון שלאדרנל תפקיד מכריע בסינדרום הסטרס, ככל שהסטרס נהיה כרוני יותר ומשמעותי האדרנל עובר תהליכים של שחיקה, מה שהופך אותו לכזה שמתפקד פחות טוב, כאשר עדיין הסטרס מתמשך מה שמחד ממשיך להקשות על האדרנל עצמו ובנוסף, היות והאדרנל שחוק קשה לגוף להתמודד עם הסטרס הקיים. אפשר לראות בתהליך היסטולוגי זה, מבנה הוליסטי בו כעת ל"סטרס" באם נתייחס אליו כישות, יש פחות משאבי גוף איתם הוא צריך להתמודד והוא מתרחב לשאר איברי הגוף ומסב להם נזק שהוא לעיתים קרובות קשה.
לכן כאשר אנו בונים אסטרטגיה טיפולית למצבי סטרס אקוטיים ובעיקר מתמשכים יש בהחלט להתייחס לתמיכה באדרנל כחלק עיקרי בטיפול. את התמיכה באדרנל ניתן לבצע באופן עקיף על-ידי שינוי אורך החיים, התאמה תזונתית ספציפית, תגובות הרפיה שונות, פעילות גופנית ועוד, ובאופן ישיר על-ידי וויטמינים, מינרלים ובעיקר צמחי מרפא התומכים במישרין בפעילות האדרנל, במבנה שלו ובמצב האנרגטי שלו.

שיקולים תזונתיים
- אכילה מסודרת ובשעות קבועות, עם דגש על ארוחת בוקר – בעולם המודרני, סטרס יכול להחריף ואף להיגרם כתוצאה מרעב הנובע מחוסר יכולת למצוא זמן לאכול. בנוסף, כיוון שרוב האנשים עובדים בשעות היום חשוב להזין את הגוף לפני היציאה לעבודה על מנת לקיים מאגרי אנרגיה ונוטריינתים חיוניים נוספים.
- להימנע מארוחה מאוחרת(לכל היותר 20:00 בערב) – ארוחה מאוחרת מונעת ממערכת העיכול לנוח מה שיכול לגרום בעיות ביום המחר שיעיקו ויקשו על ההתמודדות עם הסטרס. בנוסף, הלילה מוקדש לשחרור סטרס יומי בעזרת הרפיה וחלומות, אם מערכת העיכול עובדת אז לגוף אין פנאי לעניינים אלו.
 - להימנע מהתעסקות כלשהי בזמן הארוחה – התעסקות כגון צפייה בטלוויזיה, מחשב, קריאה, תנועה, נהיגה ועוד יכולים להפריע לעיכול נכון ומונעים שקט ההכרחי בזמן הארוחה.
- יש להתכונן לרעב בין הארוחות על-ידי יציאה מהבית מצויד בפירות, חטיפי בריאות ועוד.
- אכילה של פחמימות מורכבות בלבד והימנעות מפחמימות מזוקקות – בעיקר בגלל מדד גליקמי מאוזן ולטווח ארוך יותר, נוטריינתים חיוניים, סיבים תזונתיים ועוד.
- להימנע במידת האפשר ממלח – מלח מעלה לחץ דם, מחליש את בלוטות האדרנל וכול לגרום לחוסר יציבות רגשית.
- להימנע מצריכה של שומנים רוויים.
- להימנע במידת האפשר משתיית קפאין – בעיקר לאחר השעה 14:00.

אשלגן   
מחסור של אשלגן בגוף מקושר לסטרס, כאשר אחת הבדיקות המעניינות יותר הן בדיקה מעבדתית של שערה, כאשר רמה גבוה של אשלגן/נתרן בשערה מעיד על סינדרום סטרס המתחולל בגוף. כמו כן רמות אלו יכולות להעיד על מצבים דלקתיים, כאב, כעס, טיפוסים אגרסיביים, לחץ, זיהום מתכתי ורמות נמוכות של ברזל ומגנזיום. הסיבה לכך שיהיו רמות גבוהות של אשלגן/נתרן בשערה בעת סטרס היא:
·         סטרס מעלה את פעילות האדרנל
·         כתוצאה מכך יש עלייה בהפרשת אלדוסטרון.
·         נוכחות של אלדוסטרון גורמת לספיגה מחדש של נתרן בכליות ואל הגוף. מוקדם יותר בתגובת האזעקה רמות האשלגן בדם נשארות נמוכות, לכן בבדיקת רקמות נצפה לרמות גבוהות של אשלגן ורמות נמוכות של נתרן(כך גם בשערה). מנגד, רמות נמוכות של אשלגן ברקמות יעידו על סטרס כרוני ועל שלב התשישות.
·         ניתן אן כן להסיק כי רצוי להימנע מצריכה של אשלגן ונתרן בזמן סטרס אקוטי, לאומת מצב מתמשך של סטרס בו רצוי מאד לעלות את רמות האשלגן בתזונה ולהימנע ממזונות המכילים נתרן.


ויטמין
C, ויטמין B6, אבץ, מגנזיום וחומצה פנטותנית –
הם כולם אבות מזון הדרושים לבלוטת האדרנל לייצר הורמונים באופן תקין. בתקופות של סטרס מתמשך מומלץ מאד לנטול תוספים של נוטריינטים אלו.                                                                                                                                                                                                                            
חומצה הפנטותנית – חשובה במיוחד כיוון שבלעדיה יתגבר תהליך דלדול האדרנל, מה שמאופיין בעייפות, כאבי ראש, הפרעות שינה, בחילות ואי-נעימות בבטן. נמצאת בעיקר דגנים מלאים, קטניות, כרובית, ברוקולי, אלתית, כבד, בטאטה ועגבניות.
ויטמין C – תומך בפעילות האדרנל ופקטור בהפרשה של אפינפרין ונוראפינפרין, כאשר בסטרס מתמשך נצפו רמות נמוכות של ויטמין C. מומלץ לצרוך ויטמין C יחד עם ביופלבנואידים אשר משפרים את המחזור שלו בגוף.

טירוזין –                                                                                 
חומצה אמינית לא-חיונית המופקת בסינתזה בגוף מחומצת האמינו פנילאלנין. טירוזין מהווה חומר
מוצא לשלושה נוירוטרנסמיטורים עיקריים המכונים יחדיו קאטכולאמינים – דופאמין, אפינפרין ונוראפינפרין. טירוזין מתפקד כאדפטוגן ולכן מסייע להתמודד עם סטרס. לקיחה של טירוזין כתוסף מומלצת גם בעת סטרס אקוטי ומתמשך כאחד, כאשר בנוסף, מומלץ מאד לצרוך תוסף של טירוזין באם יודעים כי נכנסים לסיטואציית סטרס משמעותית כמו ניתוח, מחסור שינה מתמשך, צום ארוך ועוד.

טריפטופאן
חומצה אמינית חיונית ממנה נוצר במוח הנוירוטרנסימיטור סרוטונין. כיוון שאצל רוב האנשים
הסובלים מסטרס כרוני יהיו רמות נמוכות של סרוטונין במוח יש בהחלט לקחת בחשבון נטילה של תוסף זה על בסיס קבוע. כיוון שהטריפטופאן שייכת לקבוצת חומצות אמיניות ניטרליות גדולות – LNAA – Large Neutral Amino Acid, קליטתו במוח תלויה בריכוז שאר חומצות האמינו ממשפחה זו – לאוצין, איזולאוצין, וואלין, פנילאלנין וטירוזין, שכן כולם נקלטות במוח על-ידי אותו הנשא, דרך ה-BBB. אי לכך יש לצרוך תוסף זה, כמו כן את הטירוזין בנפרד מארוחה חלבונית ו/או תוספים נוספים של חומצות אמינו. כמו כן, אינסולין מזרז תהליך קליטה זה במוח של חומצות האמינו.
  
פרגננולון –
זהו הורמון סטרואידי מקדים לתהליך יצירת הורמונים רבים בגוף, בינהם הורמוני האדרנל. כשלעצמו זהו חומר גלם לפעולות בסיסיות של האדרנל. יש לצרוך אותו בערב או קצת לפני כיוון שלעיתים הוא יכול להיות מעורר.
  
5-HTP
שינה זה דבר הכרחי על-מנת להשיב לאדרנל את האנרגיה שלו, מה גם שבמקרים רבים של סטרס מתמשך אין שינה טובה כלל. 5-HTP הוא חומר מקדים לסרוטונין ומשמש כמתווך במטבוליזם של טריפטופאן. בארה"ב כיום זהו תוסף די פופולארי על-פני ה- L-טריפטופאן אשר גורם לעיתים לתופעות לוואי. אסור לקחת תוסף זה יחד עם תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI שכן הוא יכול לדכא את האפקט שלהם. יש לקחת בערב.

צמחי מרפא
גם כאן האסטרטגיה הטיפולית תהיה תמיכה והזנה של האדרנל, יחד עם צמחים מרגיעים. כמובן שאסור לשכוח כי בעקבות טיפול של פתולוגיות או מצבי חולי נוספים הקיימים, המטופל/ת יחוו ירידה משמעותית בסטרס, כאשר במקביל, ירידה בסטרס יכולה להביא להתמודדות טובה יותר עם מצבי החולי השונים.
    
אשווגנדה – Withania Somnifera
צמח הגודל בעיקר בהודו ומעט באפריקה ונמצא בשימוש מעל 3000 שנה. בעבר השתמשו בו כמעורר מיני, מחזק כבד, אנטי-דלקתי ועוד. כיום הצמח ידוע בעיקר בזכות השפעתו על מערכת העצבים המרכזית למצבי חרדה, בעיות נוירולוגיות וקוגניטיביות, מצבים דלקתיים וזיהום. יחד עם כל אלו הספציפיות של אשווגנדה הוא כאדפטוגן, בעיקר לשלב התשישות ומצוין לנדודי שינה. אשווגנדה גם מאזן מערכת חיסון, בעיקר אצל אנשים עם ירידה בכמות הכדוריות דם הלבנות.
מכיל בעיקר אלקלואידים ולקטונים הנקראים וויטאנולואידים(35%). הוויטאנולואידים משמשים כהורמונים מקדימים המסוגלים להפוך להורמונים רבים בגוף, במקרה הצורך, לכן ובעיקר בגלל זה, אשווגנדה נחשב כצמח המסוגל לאזן את המצב הפיסיולוגי של הגוף במגוון רחב של מצבים. בנוסף מחקרים רבים מראים כי גם במצבי עודף הורמונאלי מסוג מסוים, הוויטאנולואידים נקלטים ברצפטורים המתאימים ומונעים קליטה נוספת של אותו הורמון, אשר לבסוף מפונה מהגוף ו/או עובר סינתזה.
  
ג'ינסנג - Panax ginseng
בעבר השתמשו בג'ינסנג(קוריאני או סיני) בעיקר כסם חיזוק, בשל יכולתו לעודד את פעולת האדרנל וכך לשפר עמידות בפני מתחים שונים. הג'ינסנג הוא אדפטוגן, שגורמיו מגנים בפני עייפות שכלית וגופנית כאחד, מעניקים כושר התנגדות בפני מתח ומנרמלים מצב לא תקין.
מחקרים רבים הוכיחו שהג'ינסנג משפר את כושר עמידותם של בני-האדם בפני סטרסורים שונים, מגביר את הערנות השכלית ותפוקת העבודה בתנאי מתח ואת הביצועים האתלטיים. דרך הפעולה הוא בעזרת מנגנוני בקרה על מערכת העצבים ומכוונן מערכות מטבוליות ותפקודן, אשר בעת מתח שומרות על הומיאוסטזיס. בנוסף, הג'ינסנג שומר מפני הצטמקות קורטקס האדרנל, שנגרם על-ידי מתח מתמשך או בעקבות שימוש בתרופות קורטיקוסטרואידיות.
גם הג'ינסנג הסיבירי הוא אדפטוגן שהוכיח את עצמו כמגן מפני השפעות של סטרס גופני ונפשי, עדיין הוא אדפטוגן עדין יותר מזה הקוריאני.
  
פסיפלורה – Passiflora Incarnata
צמח הגדל באופן טבעי באמריקה ואשר חלקיו העליונים נאספים בתקופת הפריחה. ידוע כי שימושים היסטוריים של הצמח מתחילים רק מהמאה ה-19 בארה"ב, להרגעה וספזם בדרכי העיכול, כאשר גם כאן זה נעשה דרך מערכת העצבים. הוא ניתן בעיקר לאלו הסבלו מסטרס הנובע מדאגות ומעודף עבודה.
על-פי ה-Mark Index למיצויים של הצמח השפעה מדכאת על מערכת העצבים המרכזית וכמו כן גורם לירידה בלחץ הדם.
האלקלואידים והפלבנואידיים שבו הראו פעילות מרגיעה על חיות מעבדה, כאשר לרבים מהפלבנואידיים כמו אפיגנין, יש פעילות פרמקולוגית ידועה כאנטי-ספסמוטיים ואנטי-דלקתיים.
זהו צמח בחירה לנדודי שינה, כאשר הוא מעודד הירדמות ושינה ללא תופעות לוואי נרקוטיות. דרך פעילות זו הוא בהחלט יכול להרגיע סטרס וכשלעצמו מרגיע את הסטרס.
צמחים נוספים –
ולריאן – Valeriana Officinalis
גוטו-קולה – Centella asiatica, gotu-kola
פרג קליפורניה – Escholzia California

הערה כללית –
בחרתי לא להתייחס למינונים וכמויות כיוון שאלו אמורים ונכונים להיות ספציפיים לכ מטופל באשר הוא. 

אמיר תייר | מנהל פורטל התוכן בתחום הרפואה הטבעית http://www.natshare.co.il - קהילת הסטודנטים לרפואה טבעית. האתר מוזן במלואו בעיקר בכתב ידם של הסטודנטים החברים בו, כמו גם בכתב ידם של מטפלים שונים. האתר מאפשר פרסום אישי לצד המאמר המפורסם באמצעות כרטיס אישי.
סטודנט שנה ה' לנטורופתיה. מתמחה בטיפול בילדים אוטיסטים וילדים עם בעיות התנהגות.
ליצירת קשר עם אמיר - amir@natshare.co.il.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב