להתאמץ לחפש את המועמד/ת או לזמן את המיועד/ת ?
מבט אחר על יצירת זוגיות
"בשביל לפגוש בן/בת זוג צריך לעבור ראיון קבלה" כך אמרה לי בחורה שפנתה
לאתר הכרויות כדי להכיר בן זוג.
התחושה מוכרת. רבים מהמבקשים לזמן זוגיות לחייהם נאלצים לשתף פעולה
עם גישה שעל פיה כל אחד ממחפשי בני/בנות זוג הוא על תקן "מועמד" שצריך לעמוד במספר קריטריונים.
ההתייחסות אל בן זוג פוטנציאלי כאל מועמד מונעת מייצירת המציאות הרצויה -
שהיא לזמן את בן/בת הזוג שלנו מתוך חופש.
איך יכול להתקיים חופש במצב של "מועמדות" -
מה שקורה הוא בדיוק ההיפך: מתקיימת חובת ההוכחה.
כל אחד מהצדדים צריך להוכיח שהוא מתאים לקריטריונים במועמדות שלו.
במקום להיות מי שהם, בני הזוג עסוקים בלהיות מי שהם חושבים שהם צריכים להיות.
מעטים האנשים ששמביאים את עצמם מתוך מודעות ונוכחות מלאה.
לעיתים מה שמנחה את האנשים בפגישות הראשונות הוא מה אסור שיראו עלי כדי לעבור את המבחן.
לדוגמה:
מישהי שיודעת שיש לה קצב "איטי" ולוקחת את הזמן שלה כדי להקשיב להפנים ולפעול,
אבל כדי לעמוד ב"תנאי הקבלה" היא תנסה "לזרום" עם הדייט שלה, תנסה להתאים
את עצמה לקצב שלו וקצת תשכח את עצמה ואת הצרכים שלה.
זהו מצב הנדון לכישלון, מפני שהיא לא תוכל להתכחש לעצמה לאורך זמן.
וכמובן שמי שנמצא מולה עושה בדיוק את אותו הדבר..
בתוך תוכו כל אחד מבני הזוג יודע שהוא רוצה למצוא את המיועד
ושלא מדובר בבוחן ונבחן.
תדר הפחד וההסתרה הם שהופכים זאת למעין משימה מורכבת שצריך "לעמוד בה".
החשיבה האלטרנטיבית:
בן/בת הזוג שלי כבר נמצאים - אני הולך בעקבות הלב והאינטואיציות שלי כדי לפוגשם.
על פי גישה זו, האדם שיהיה בן/בת זוגי כבר נמצא.
בידי כל אחד מאיתנו הכלים לזהות אותו/אותה.
ההכרה בכך מורידה מאמץ ומאפשרת את יצירת הזוגיות.
כאן הדגש בתהליך הוא על הקשבה והתבוננות פנימית אל תוך עצמנו
על מה חשוב להתבונן ולמה כדאי להקשיב ?
1. לשים לב: האם אני עסוק בחיפוש - ולאט לאט לנוע לעבר הידיעה שחיפוש אינו נחוץ.
מה שנחוץ הוא לאפשר מרחב לזוגיות עם בן/בת הזוג שכבר נמצאים.
כך תוסת נקודת הכובד מחיפוש זוגיות ליצירתה
2. לדעת: כל התשובות הן אצלי. לשם כך נדרשת עצירה נשימה ומרחב עצמי.
3. להתבונן ולהקשיב ל "סימנים מזהים" אצל המיועד/ת כאשר נפגשים בפעמים הראשונות:
*האם התחושה היא שכבר ראיתם אותו /אותה בעבר או של זרות מוחלטת?
*האם אתם מוצאים דברים משותפים ביניכם?
*האם מרגישים נינוחות - או מבוכה?
*מהן הנסיבות שהובילו להכרות ?
*האם יש משהו מוכר בעיניים, בידיים באופן תנועת הגוף, בקול ?
*לשאול את עצמכם: מה שלומי - איך אני מרגיש כעת -
4. לדמיין מצב שבני הזוג המיועדים כבר פגשו אחד את השני ולבדוק:
מה יאפשר לי להיות מחויב לזוגיות -
מה יעזור לי לשתף במרחב שלי את בן הזוג המיועד -
מי שרוצה זוגיות ובא מהמקום של זימון בן/בת הזוג המיועד אכן מייצר את המציאות החדשה שלו.
מבט אחר על יצירת זוגיות
"בשביל לפגוש בן/בת זוג צריך לעבור ראיון קבלה" כך אמרה לי בחורה שפנתה
לאתר הכרויות כדי להכיר בן זוג.
התחושה מוכרת. רבים מהמבקשים לזמן זוגיות לחייהם נאלצים לשתף פעולה
עם גישה שעל פיה כל אחד ממחפשי בני/בנות זוג הוא על תקן "מועמד" שצריך לעמוד במספר קריטריונים.
ההתייחסות אל בן זוג פוטנציאלי כאל מועמד מונעת מייצירת המציאות הרצויה -
שהיא לזמן את בן/בת הזוג שלנו מתוך חופש.
איך יכול להתקיים חופש במצב של "מועמדות" -
מה שקורה הוא בדיוק ההיפך: מתקיימת חובת ההוכחה.
כל אחד מהצדדים צריך להוכיח שהוא מתאים לקריטריונים במועמדות שלו.
במקום להיות מי שהם, בני הזוג עסוקים בלהיות מי שהם חושבים שהם צריכים להיות.
מעטים האנשים ששמביאים את עצמם מתוך מודעות ונוכחות מלאה.
לעיתים מה שמנחה את האנשים בפגישות הראשונות הוא מה אסור שיראו עלי כדי לעבור את המבחן.
לדוגמה:
מישהי שיודעת שיש לה קצב "איטי" ולוקחת את הזמן שלה כדי להקשיב להפנים ולפעול,
אבל כדי לעמוד ב"תנאי הקבלה" היא תנסה "לזרום" עם הדייט שלה, תנסה להתאים
את עצמה לקצב שלו וקצת תשכח את עצמה ואת הצרכים שלה.
זהו מצב הנדון לכישלון, מפני שהיא לא תוכל להתכחש לעצמה לאורך זמן.
וכמובן שמי שנמצא מולה עושה בדיוק את אותו הדבר..
בתוך תוכו כל אחד מבני הזוג יודע שהוא רוצה למצוא את המיועד
ושלא מדובר בבוחן ונבחן.
תדר הפחד וההסתרה הם שהופכים זאת למעין משימה מורכבת שצריך "לעמוד בה".
החשיבה האלטרנטיבית:
בן/בת הזוג שלי כבר נמצאים - אני הולך בעקבות הלב והאינטואיציות שלי כדי לפוגשם.
על פי גישה זו, האדם שיהיה בן/בת זוגי כבר נמצא.
בידי כל אחד מאיתנו הכלים לזהות אותו/אותה.
ההכרה בכך מורידה מאמץ ומאפשרת את יצירת הזוגיות.
כאן הדגש בתהליך הוא על הקשבה והתבוננות פנימית אל תוך עצמנו
על מה חשוב להתבונן ולמה כדאי להקשיב ?
1. לשים לב: האם אני עסוק בחיפוש - ולאט לאט לנוע לעבר הידיעה שחיפוש אינו נחוץ.
מה שנחוץ הוא לאפשר מרחב לזוגיות עם בן/בת הזוג שכבר נמצאים.
כך תוסת נקודת הכובד מחיפוש זוגיות ליצירתה
2. לדעת: כל התשובות הן אצלי. לשם כך נדרשת עצירה נשימה ומרחב עצמי.
3. להתבונן ולהקשיב ל "סימנים מזהים" אצל המיועד/ת כאשר נפגשים בפעמים הראשונות:
*האם התחושה היא שכבר ראיתם אותו /אותה בעבר או של זרות מוחלטת?
*האם אתם מוצאים דברים משותפים ביניכם?
*האם מרגישים נינוחות - או מבוכה?
*מהן הנסיבות שהובילו להכרות ?
*האם יש משהו מוכר בעיניים, בידיים באופן תנועת הגוף, בקול ?
*לשאול את עצמכם: מה שלומי - איך אני מרגיש כעת -
4. לדמיין מצב שבני הזוג המיועדים כבר פגשו אחד את השני ולבדוק:
מה יאפשר לי להיות מחויב לזוגיות -
מה יעזור לי לשתף במרחב שלי את בן הזוג המיועד -
מי שרוצה זוגיות ובא מהמקום של זימון בן/בת הזוג המיועד אכן מייצר את המציאות החדשה שלו.
חני בונה
"מבט אחר"
יועצת ומאמנת רוחנית ליחידים וזוגות
מנחת מעגלים עם קלפי אימון
מנחת סדנאות בנושא זוגיות בעידן החדש
"מבט אחר"
יועצת ומאמנת רוחנית ליחידים וזוגות
מנחת מעגלים עם קלפי אימון
מנחת סדנאות בנושא זוגיות בעידן החדש
