חשיבותה של מודעות עצמית - דר ירון זיו
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

חשיבותה של מודעות עצמית - דר ירון זיו 

מאת    [ 26/08/2008 ]
מילים במאמר: 1532   [ נצפה 4733 פעמים ]

 
 
מודעות עצמית- ירון זיו

כשאנחנו מדברים על מודעות עצמית אנחנו שואלים את השאלה מה ההבדל בין מודעות ובין מילה שקרובה לזה שנקראת ידע. זה בא אמנם מאותו שורש אבל זה שונה. כי לדעת זה פונקציה של אינפורמציה, כלומר כשאנחנו רוצים לדעת משהו אנחנו הולכים וקוראים ספר, אנחנו שומעים הרצאה, אנחנו רואים סרט, אנחנו צופים בהצגה, אנחנו קולטים ידע באמצעות גורם מתווך, שונה. מודעות זה משהו מסוג אחר.
מודעות זה ידע שאנחנו לא יכולים שמישהו יעשה בשבילנו. אי אפשר לעשות את זה במקומנו. זה או שאתה עושה את זה, או שאתה לא עושה את זה. מודעות זה סוג של ידע שאנחנו עוברים מסלול פרטי ואישי בחשיפה של ידע פנימי על עצמנו, על ההתנהגויות שלנו, שזו שאלה של כמה אנחנו נהייה מוכנים, כמה אנחנו נרצה, כמה אנחנו נהייה בשלים לחשוף את עצמנו לאותו ידע כל כך חשוב שהוא לא נלמד בשום ספר, והוא לא נלמד בשום סרט והוא לא נלמד בתוך הצגה, אלא זה רק תהליך דרך התבוננות פנימית שאנחנו מסתכלים על עצמנו שם. למה הוא כל כך חשוב אנחנו בהמשך נדבר על המשמעות של זה. אולי זו הנקודה המשמעותית ביותר בכל ההצגה הזאת, שמודעות זה התנאי ההכרחי לשינוי.
אם אדם רוצה לעשות איזשהו שינוי שאתה או אני באים מאיזשהו כיוון שמשהו ... אנחנו רוצים לשפר אותו. אם זה איכות חיים שלנו, אם מערכת זוגית, אם זה מערכת של יחסים עם ילדים, אם זו מערכות הסתכלות על עצמנו בכלל, שינוי קריירה, כל רעיון של צורך לשנות משהו בחיים שלנו, יכול להתחיל רק בתנאי שאתה ואני מודעים לעובדה שאנחנו רוצים לשנות משהו כי חשוב לנו שיהיה משהו אחר.
מודעות זה תנאי הכרחי לשינוי. בלי מודעות אדם לא יכול לעשות שום שינוי משמעותי בחיים שלו. הוא מסתובב כמו עיוור. אדם שבעצם הוא מסתובב כמו עיוור הוא לא יכול לדעת לאיפה הוא הולך. אני יכול לדמיין כרגע שלכולנו יש מטרה לשינוי, ובשביל הנקודה הזאת אנחנו שמים נקודה בחדר. שמים נקודה בחדר ועכשיו ברגע שאני רואה את המטרה ואני יודע איפה אני נמצא. יש לי בעצם שתי נקודות. נקודה A ונקודה B. כאשר אני רוצה לשנות משהו אני יודע שאני רוצה להגיע מנקודה A שבה אני נמצא לנקודה B. אם אני לא יודע מהי נקודה B ואני לא יודע מה נקודה A אני כמו עיוור ומסתובב סביב עצמי כמו במעגלים ולא יודע לאיפה ללכת. זה קורה לכל כך הרבה אנשים מאיתנו שבעצם שי להם איזשהו רעיון לאיפה הם היו רוצים להגיע, יש להם איזשהו רעיון של נקודה B אבל בעצם בגלל שהם לא הגדירו לעצמם איפה הם נמצאים והם לא קולטים ומתבוננים איפה הם בעצמם אז הם לא יכולים לעשות את התהליך הזה שהוא כל כך חשוב של שינוי.
שינוי של עצמי, שינוי, של ... שלי עם הסביבה. בעצם אם אנחנו מסתכלים על זה שמודעות זה הכלי הבסיסי כדי שנוכל לעשות איזשהו שינוי בתוך תוכנו. אז בואו נעצור לרגע ונמשיך שנייה ונראה מה זה אומר המודעות הזאת.
מה הפעולה הזאת. נשאל שאלה כמו, האם מודעות זו תכונה שאנחנו נולדים איתה? האם מודעות זו תכונה תורשתית? האם נמצא כרומוזום בתוכנו שנקרא מודעותיטיס? האם יש מערכת כזאת שאדם או שהוא נולד איתה או שהוא לא נולד איתה? פה יש לנו איזושהי תשובה שגם נלמדת מהמחקרים לגבי תורשה וסביבה: אנחנו לא נולדים עם מודעות.
מכיוון שאנחנו לא נולדים עם מודעות יש בזה מה שנקרא חדשות טובות וחדשות רעות: כל ילד שהוא נולד הוא נולד כולו נרקיסיסטי כולו מרוכז בעצמו. הוא לא מודע כי הסכמה הבסיסית שלו לא בנוי לזה שהוא יכול להסתכל על עצמו ולהבין מה קורה לו. הוא כולו פועל מתוך דחפים. הוא פועל מתוך אינסטינקטים. בדיוק כמו כל בעל חיים. אנחנו כשאנחנו תינוקות אנחנו לא שונים מכל קוף אחר בספארי שפועל מתוך אינסטינקטים וכבר לפני הרבה מאוד זמן היה ביולוג מאוד מפורסם בשם ז'אן פיאז'ה שאמר שהשלב הראשוני שלנו זה שלב סנסורי מוטורי. אנחנו לומדים על העולם דרך תחושות דרך מגע, ולא דרך תהליך חשיבתי שמתפתח רק לאחר מכן. כך שפה אנחנו יודעים ממש שאנחנו לא נולדים עם זה.
אבל יש לנו מערכת אחרת וזה החדשות הטובות והחדשות הרעות: החדשות הרעות שמכיוון שאנחנו לא נולדנו עם זה אנחנו לא יכולים לבוא בהאשמה להורים שלנו שבגללם אין לנו.
החדשות הטובות זה שכל אחד מאיתנו יש לו את הפוטנציאל לרכוש את אותו תהליך, את אותה מיומנות שנקראת מודעות.
אז אם נגדיר את זה בהגדרה מאוד פשוטה, נוכל להגיד שמודעות זה איזושהי הפעלה של אני מתבונן על אני פועל. כלומר אנחנו כולנו פועלים, אנחנו, כולנו עושים, אנחנו כולנו בתהליך של עשייה ולא תמיד אנחנו עוצרים רגע להסתכל מה קורה לנו. אותו התהליך שנקרא מודעות זו אותה יכולת שלנו לצאת מתוך עצמנו. לשים את עצמנו בצד, להסתכל על עצמנו כאילו כמו איזה עד מהצד שמסתכל ואומר WOW ... מעניין ... WOW למה? תסתכל מה אתה עושה, תסתכל מה אתה עושה פה.
תסתכל מדוע אתה עושה את זה. זאת אומרת שאם נדמיין את החיים שלנו כמו סרט הווידיאו שכרגע מוקרן לפניכם אז סרט הווידיאו הזה זה סרט וידאו שהחיים זה סרט אחד ארוך. חוץ מדבר אחד. בסרט של החיים אין מכשיר וידאו שיכול לעשות Pause. שיכול לעשות Stop כי החיים כל הזמן זאת דינאמיקה אחת מתמשכת. ותהליך של מודעות, אנחנו כמו שמים מכשיר וידאו אחד גדול על החיים שלנו, והחיים שלנו זאת קלטת של וידאו שרצה, אבל לכל אחד מאיתנו יש את האפשרות לעשות Pause, לעצור לרגע ולהסתכל.
ובזה בעצם אמרנו את התנאי הכול כך חשוב למודעות. התנאי הכול כך הכרחי למודעות זה היכולת לעצור. בואו נחשוב רגע על היכולת הזאת לעצור. אנחנו רואים את התמרורים האלה של העצור בכל רגע, תמרור עצור בכביש, תמרור עצור, אם נסתכל עלינו כבני אדם נראה שזאת אחת הפעולות הכי קשות שאפשר. כי כשאנחנו מוצפים וכשמישהו מעצבן אותנו, וכשמישהו מרגיז אותנו, כשמישהו לוחץ לנו על הכפתורים ומקפיץ לנו את הפיוז, יש אנשים שזו המומחיות שלהם. בייחוד ילדים, שזו המומחיות האישית שלהם לנגן לנו על כל הפיוזים, ואז כשקופץ לנו הפיוז, אני לא בדיוק יכול כל כך לעצור או לעשות אהמ ... מעניין מה הוא אמר לי עכשיו, למה זה כל כך מעצבן אותי, למה זה כל כך מרגיז אותי למה התעצבנתי. אותו רגע שכזה מקפיץ את הפיוז אני משתולל, אני ... תיקח, תעשה... רק בדיעבד, אני איכשהו כשאני נרגע, ואם זה לוקח לנו יומיים, ואם זה לוקח לנו שעה ואם זה לוקח לנו דקות.
זאת שאלה של אימון כמו ביוגה דרך אגב, כמו מדיטציה ככל שאנחנו מתאמנים על זה אנחנו מסוגלים לעצור שנייה להסתכל, הפעולה הזאת שנקראת לעצור בדיוק כמו מכשיר הוידיאו שאתם משתמשים בו בבית, היכולת לעצור, לעשות Rewind, להחזיר חזרה, ולהסתכל לבחון זו אחת המיומנויות הכול כך חשובות בחיים שאנחנו צריכים לאמץ לעצמנו את אותה יכולת כל כך חשובה שהיא פונקציה של אימון כמו כל אימון אחר.
בואו נדמיין לרגע ברמה מטפורית שיש לנו מכון כושר... מכון כושר אבל לא מכון כושר רגיל, אלא מכון כושר פסיכולוגי. במכון הכושר הזה כולנו מתאמנים על שרירים. זה שרירים, מה אנחנו עושים במכון כושר רגיל? אנחנו רוצים להיות צעירים ויפים ואנחנו מתאמנים על שרירים. כדי להתאמן על שריר אנחנו צריכים להתאמן דרך התנגדויות. זאת אומרת שם לנו המדריך את המשקולות שם ואנחנו מפתחים את השריר. בדיוק על אותה מטפורה בואו נחשוב שנייה שיש לכולנו מכון כושר פסיכולוגי. שמפתח לנו שרירים פסיכולוגיים. מודעות זה אחד השרירים החשובים ביותר כי בלי השריר הזה, אם השריר הזה לא מפותח, אם השריר הזה מנוון או אם השריר הזה נמצא בפוטנציאל אבל לא מקבל את ההפעלה שלו אנחנו בעצם פועלים בצורה אינסטנקטואלית, פועלים בצורה עיוורת והדרך היחידה שלנו ללמוד על עצמנו זה רק בדבר אחד: ניסוי וטעייה.
ניסוי וטעייה. אז יש אנשים שרק ככה ילמדו. ילמדו על ידי מה שנקרא סבתא-זפתא. ילמדו על ידי ניסוי וטעייה עד שלא יהיה להם פטיש על הראש הם לא ילמדו. יש כאלה שגם ה Big Ban לא מעיר אותם ואז כשהמינגווי כתב על "למי צלצלו הפעמונים" כנראה זה לא להם.
יש גם דרך אבל אחרת וזו האמונה הבסיסית שאדם יכול ללמוד, להיות חכם ולא רק פיקח. עכשיו ההבדל בין החכם והפיקח זה שהחכם יודע לא להיכנס לצרות שהפיקח חושב איך לצאת מהן.
זאת אומרת אם אתם ואני מפתחים את השריר הזה שנקרא השריר הפסיכולוגי של מודעות, יש לנו את היכולת לעצור וברגע שאנחנו עוצרים אנחנו מפנים אנרגיה להתבוננות פנימית, להסתכלות פנימה לתוך עצמנו ולחסוך לעצמנו מחירים שלפעמים הם איריוורסביליים.
אותו הורה שהילד שלו נעצר על שימוש בסמים וכשהוא מתחיל לשאול את עצמו את השאלה "איפה טעיתי?" הרבה פעמים זה כבר מאוחר מדי.
אבל אם אותו הורה ידע ויהיה מודע לדרכי ההתנהגות שלו ויהיה... יעסוק בשאלות "מה אני מביא לתוך התהליך? איזו אינטראקציה אני מנהל?" הרבה פעמים הוא יוכל לחסוך כל כך הרבה טעויות ובעצם לשפר את איכות החיים עם הילדים, וכשההורה משפר את איכות החיים שלו עם הילדים הוא משפר את איכות החיים שלו עם עצמו.
בואו נחשוב לשנייה - זוהי בעצם מהות החיים. זוהי בעצם המהות של כל מה שאנחנו בעצם עושים פה. היכולת שלנו לשפר את איכות החיים שלנו על ידי זה שאנחנו עוצרים, מתבוננים, מסתכלים ועל ידי זה לומדים.
זהו לימוד כל כך משמעותי וכל כך חשוב בעניין הזה. אז אם ניקח את זה ונחשוב שהמודעות זה לא איזה כלי שנולדנו איתו אלא כלי שאנחנו לאט לאט כמו בסולם מפתחים אותו יש סיכוי שהחיים שלנו נראים קצת יותר טובים, נראים יותר איכותיים.
ואז אולי חשוב לזכור משפט נורא חשוב שאמר פעם סוקרטס. סוקרטס אמר את אחד המשפטים הכי חכמים שנאמרו אי פעם : שהחיים זו ההלוואה הכי ארוכה שנתן אי פעם המוות. אז אם החיים זה הלוואה כדי לנצל אותה הכי טוב שיש. חיים עם מודעות זה חיים שההלוואה הזאת נותנת בהם את הפירות הכי טוב. לא שווה לנסות?

קריאה מהנה
אימייל: maof2002@zahav.net.il
אתר: www.maof-center.com


ד"ר ירון זיו - מייסד ומנהל מקצועי מרכז "מעוף" להתפתחות אישית, מחבר הספר "מסע קבוצתי". .
ד"ר לפסיכולוגיה קלינית (Newport University)
עובד סוציאלי (Yeshiva University,MSW)
יועץ ארגוני,(Polythecnic University, M.Sc )
עמית מחקר ומדריך במכון אלברט אליס בניו-יורק לתרפיה רציונלית אמוטיבית REBT
מטפל מוסמך בגישת הגשטלט מטעם מכון הגשטלט בקליבלנד אוהיו,
מטפל קוגניטיבי -התנהגותי מוסמך מטעם אוניברסיטת תל-אביב

כתובת האתר
http://www.maof-center.com

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב