חנן חזן נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

רע"פ  7111/08

בפני:  
 כבוד השופט א' א' לוי
 
המבקש:
 חנן חזן
 
 נ  ג  ד
 
המשיבה:
 מדינת ישראל
                                         

בקשת רשות ערעור

בשם המבקש:                        עו"ד רועי קרן

החלטה
 

1.         בית-משפט השלום בעכו הרשיע את המבקש בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית, ובקשירת קשר לביצוע פשע. בעקבות כך הוא נדון לשנת מאסר על-תנאי ופסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שנתיים וחצי. בית-המשפט הסביר את החלטתו להקל עם המבקש בכך שלו היה גוזר לו מאסר, היו מתווספים לעונש עוד ארבע שנות מאסר לפחות, הואיל והמבקש הורשע בעבר ברצח ונדון למאסר עולם. נשיא המדינה קצב את עונשו ל-24 שנים, מתוכן נשא בשני שלישים ושוחרר על-תנאי. על-פי סעיף 20 לחוק  שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, אסיר המשוחרר על-תנאי, המורשע ונידון למאסר בפועל, ירצה בנוסף לעונש, לפחות חצי מהתקופה שנותרה למאסרו המקורי, ובמקרה זה, כאמור, ארבע שנים.

2.         המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בחיפה ערעור על קולת גזר הדין. המבקש ערער גם הוא על הרשעתו ועל העונש, אולם לאור הערות בית-המשפט, חזר בו מערעורו. ערעור המשיבה התקבל, ולמבקש נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר-הדין נותרו על כנם. בית-המשפט המחוזי קבע, שלא היה מקום להקל עם המבקש רק עקב העובדה שנוכח שחרורו על-תנאי, תלוי ועומד נגדו עונש של מאסר נוסף. אדרבא, העובדה שהמבקש ביצע את העבירה בעת היותו אסיר ברישיון, מהווה שיקול לחומרה. בית-המשפט המחוזי התייחס גם לעברו המכביד של המבקש, הכולל, בנוסף להרשעה ברצח, הרשעות נוספות בעבירות רכוש, אלימות וסמים.

3.         בבקשה שלפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו הטענה אותה השמיע בפני אותה ערכאה, היינו, כי אין לגזור לו עונש מאסר בפועל, הואיל ובכך ייכבלו ידיה של ועדת השחרורים, שתיאלץ להוסיף ארבע שנים לעונשו.

4.         דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646 (2003)), והדבר נכון גם במקרים בהם קיימים פערי ענישה בין שתי ערכאות, למעט מקרים בהם הפער בין העונשים שנגזרו בערכאה הראשונה ובערכאת הערעור הוא קיצוני במידה בלתי סבירה (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 24.2.2005)). המבקש היה בעת ביצוען של העבירות במעמד של אסיר ששוחרר על תנאי, וככזה היה מצווה להקפיד בקלה כבחמורה. ולא זו בלבד שלא נהג כך, אלא בחר לשלוח את ידו בעבירות סמים נגדן קידשה החברה בישראל מלחמת חורמה. ולא למותר להוסיף, שמפיהם של באי כוח הצדדים התברר כי בינתיים הורשע המבקש בעבירה נוספת – סחר בסם מסוכן – אותה ביצע ימים ספורים לפני ביצוען של העבירות בהן עוסקת בקשה זו, ועל כך הוא נדון ל- 30 חודשי מאסר ומאסר על תנאי. העולה מהאמור הוא כי המבקש מתקשה ללמוד את לקחו של המאסר הממושך בו נשא, ועל כן לא היתה עילה ללכת לקראתו כברת דרך כה ארוכה כפי שהלך בית משפט השלום.

            אשר על-כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ה באב התשס"ח (26.8.08).