איך קוראים מחזה? 

איך קוראים מחזה?

מאת: אבישי מילשטיין
אני זוכר עד היום את הריגוש המטלטל של המחזה הראשון שקראתי: "הסוחר מונציה" מאת שייקספיר. הייתי בן שמונה, או תשע, והייתי אצל קרובת משפחה בשהייה קיצית מייגעת, תשפוכת המים והטבילה בבריכה נוסו כבר, החום היה כבד מנשוא והשעשועים הקולניים של הילדים בני גילי מיצו את עצמם. רציתי לקרוא משהו, והיד בחרה מהספרייה העשירה את הכרך שחור העטיפה. התלהבתי מאד מהטיפוסקריפטיה, מצורת הכתיבה. מילה נקודותיים ואז פסקה של מלים בשפה גבוהה שלא הבנתי.

מה זה?בבת אחת הכתה התודעה, המילה שלפני הנקודותיים היא שם הדמות - כי היא מופיעה כבר קודם ברשימת הדמויות - והמלים שאחרי הנקודתיים הם מה שהדמות אומרת. עד היום אני לא יודע כיצד "הבנתי" את הכלל הזה. כל שאני יודע זה שהוא הכריח אותי לקרוא את הכתוב בקול, בנבדל מהקריאה הדמומה שהורגלתי בה עד אז. צורת ההדפסה הכריחה אותי לפתוח את הפה, ולמעשה "לשחק".

דרמה- אומנות הפעולה

הטקסט הדרמטי הוא, למעשה, רצף הפעולות שהמחזאי כתב. חלקן כתוב במפורש וחלקן כתוב בצורה סמויה, ואז הוא נראה כמו "דיאלוג".
אם נמחק מילה אחת מתוך המחזה, סביר שהקורא ואף המיומן ביותר לא יבחין בכך. אך אם נמחק רצף של מלים מנקודותיים ועד נקודותיים, אם נמחק את הפעולה שמסתתרת מאחורי המלים שהדמות אומרת, סביר להניח שרצף הפעולות ישתנה, המשמעות תשתנה והמחזה ישתנה. דרמה היא אמנות הפעולה.
מה שנאמר על ידי הדמות ונכלל בטקסט המחזה הוא רק "קצה הקרחון" של מה שהדמות עוברת ברגע הנתון. הטקסט הדרמטי מגלה את נקודות השיא בדיאלוג שבין הדמויות השונות, ורק נותן להבין את הסיבות, המניעים והרצונות המסתתרים מאחורי כל אמירת טקסט.

הטקסט הדרמטי הוא רק "הצעה" לשחקנים
הטקסט הדרמטי הוא רק "הצעה" לשחקנים, מעין עוגן שיאפשר להם בטחון בדרכם אל משימתם העיקרית: הגזמת הרצון של הדמות. השחקן יודע שמה שהוא "אומר" זה רק קצה הקרחון של מה שהדמות מרגישה. הידיעה הנרגשת במהלך החזרות שמה שהוא צריך להגיד ברגע מסוים זה "פעולה" אחת מיני רבות שהטקסט הדרמטי מציע דווקא מנחמת ומקלה: יש הרבה חלל שבו העולם הרגשי והפיזי של השחקן יכול לבוא לידי ביטוי בלי עזרה מפורשת של המחזאי כותב הטקסט. מה שהשחקן לא אומר במפורש אבל מחוייב להרגיש כדי לפעול נקרא "התת-טקסט" = כל מה שנמצא "מתחת" לקצה הקרחון שהטקסט מבטא, ושהוא פסיכולוגי, סוציולוגי וכדומה.

איך השחקן אמור לדעת מה הדמות שהוא מגלם מרגישה? על ידי זה שהוא מבין מתוך הטקסט מה היא רוצה. איך הוא יודע מה היא רוצה? על ידי זה שהוא הגדיר לעצמו את הפעולה, כלומר: מה הדמות בעצם עושה כשהיא אומרת את הטקסט המצופה ממנה.
בבוא השחקן לגלם דמות מסוימת, עליו קודם כל לברר את גבולות הטקסט: מה שאר הדמויות אומרות על הדמות שלו? מה הדמות שלו אומרת על עצמה? מהן העובדות הידועות לנו על סמך הטקסט? כל אלה תהליכים חשובים מאד שנעשים בעקבות הטקסט. המחזאי המודע לעצמו ידע להסתיר את כולם בתוך הטקסט ההולך ונכתב.

אבישי מילשטיין : דרמטורג של תיאטרון בית ליסין, במאי
ומחזאי, מורה בבית הספר לכתיבת דרמה