מה בין מאמנים מנהלים לבין אימון ניהולי? 

לא אחת אני שומעת מפי מאמנים שטופי אגו או מנהלים מאד גדולים הערות לגבי האפשרות של מאמנת אישית או מאמנת עסקית לעסוק באימון מנהלים מבלי שהייתה מנהלת "גדולה" בעצמה.

הטענות שלהם מזכירות לי הרבה פעמים איש מאד מיוחד שעבדתי עימו פעם. אותו איש היה מנכ"ל בגוף ציבורי גדול. אני הייתי אז יועצת ארגונית שיזדמן לה מעת לעת להיות נוכחת בישיבות אצלו. אני זוכרת שבמסגרת תהליכי קבלת החלטות, נהג אותו מנכ"ל לתבל את הישיבה בסיפורים אישיים ולא אחת נהג להציג שאלות שעלו בו כתוצאה משיחות עם אשתו או עם בנו המתבגר.

השאלות שהציג היו תמיד רלוונטיות לנושא והדרך שבה הציג אותן העידו על כך שמעבר להיותו מספר סיפורים מרתק (בינינו, לא משהו), הוא ידע לנצל את המשאבים שבסביבתו על מנת לקדם דברים והיו לו האומץ והתעוזה להתייחס באותה רצינות גם לדברי האנשים הכי פחות רלוונטיים לנושא.
אני זוכרת שאהבתי את סיפוריו על אשתו ובנו, שכן הם העידו בכל פעם מחדש עד כמה לב פתוח והיגיון פשוט ונטול אגו יכולים להוליד שאלות משמעותיות ובעלות ערך מרכזי בקבלת החלטות ובפתרון בעיות. עוד אני זוכרת, שתמיד התייחס באותה מידת כבוד והקשבה לכל הערות הנוכחים בדיון, כולל להערות המזכירה שישבה לצידו לצורך רישום פרוטוקול הדיון. בה במידה, כאשר דבריו של מישהו נראו לו כלא רלוונטיים התייחס אליהם בביטול באותו אופן, בין אם היו אלה מנהלים בכירים ובין אם רפרנטים זוטרים. רוצה לומר, לא תמיד ידע קודם והבנה עמוקה של החומר היא שתורמת להתקדמות.

חס וחלילה חס ושלום אין לי כוונה לבטל יתרונות כאלה או אחרים של מאמנים ניהוליים בעלי רקע קודם בניהול בכיר בעצמם. אני באה להעיר ולהאיר שהמחשבה "הייתי שם" ((I have been there, "אני מכיר את זה..." יכולה להיות יתרון אך יכולה להיות חסרון באותה מידה מכיוון שהיא עלולה לחסום חשיבה חדשה ויצירתית. אני באה להעיר ולהאיר שלב פתוח והיגיון פשוט ונטול אגו יכולים לעיתים להיות אפקטיביים פי אלף בתהליך האימון. זה לא עומד בסתירה לכך שיש מאמנים ניהוליים בעלי עבר של מנהלים בכירים, שפועלים ממקום של לב פתוח והגיון פשוט ונטול אגו, ועימם הסליחה, שכן מאמר זה אינו דן בהם.

כמו בייעוץ ארגוני, הלוליינות בין העבר המקצועי כמנהל בכיר להווה המקצועי של המאמן הניהולי לעיתים לא פשוטה. המאמן הניהולי חייב להיות מיומן במעבר בין הכובע היודע, המכיר, המומחה שהחזיק בו בעבר לבין כובע חדש לחלוטין בו אין שפנים, יונים או אמצעי עזר אחרים. למעשה, אני לא בטוחה שיש בכלל כובע לתפקיד הזה. אז נכון שבארגז הכלים שלי יש את ערכת הקסמים ולפעמים אני שולפת ממנה איזה טריק או שניים...בהסכמה כמובן. אבל רוב הזמן אני מקשיבה, שואלת שאלות, ממש כמו אשת איש...רוב הזמן אני פשוט שם בשבילו כדי להזכיר לו איזה איש מקסים ומוצלח הוא. להזכיר לה שהיא יודעת בדיוק מה היא צריכה לעשות. לזעזע אותו כשמתקפת שדים מסיטה אותו מהמיקוד וכשהאגו לא מאפשר לו לקבל החלטות או סתם לחשוב איתה ביחד מה נכון לה עכשיו.

יש מנהלים שחושבים "מנהל גדול לא צריך עזרה. הנה, תראי לאן הגעתי". זה נכון, לא כל מנהל חייב עזרה של אימון ניהולי כדי להגיע רחוק .וצודק אותו מנהל בכיר שאמר לי "אם את כל כך טובה אולי תחליפי אותי?" סביר להניח שאני לא יכולה להחליף אותו. אבל זה לא הרעיון!!!
הרעיון המרכזי,לדעתי, הוא לגעת בבן אדם שבמנהל, בציפור הנפש שבמנהל ולאפשר לו לשאול את עצמו שאלות על מחשבותיו, רגשותיו ומעשיו. לדוגמא: מה אני עושה שאני רוצה להמשיך לעשות? איך אעשה זאת בפחות אנרגיה? מה אני עושה שאני רוצה להפסיק לעשות? איך אפסיק לעשות זאת? איך אפסיק להוציא אנרגיה איפה שלא צריך? מה אני לא עושה שהייתי רוצה לעשות? מה אני לא רואה שהיה יכול לעזור לי? (חלק מהשאלות בהשראתו של סטיבן קובי).
אני רוצה להאמין שוויתרתי על הכובע. למעשה, העברתי אותו למנהל. הוא הקוסם, אני השוליה ששולפת עבורו את הקסמים שיש לו ושהוא שכח שהם שם. אני השוליה שעוזרת לו לנקות מהם את האבק ולהחליט מה להשאיר ומה לזרוק. אני השוליה שעוזרת לו להוריד את הצלופן מהקסמים החדשים שלו ולדרבן אותו להשתמש בהם (גם בעיטות הולך).

אז נכון שאני לא אשתך (ולא בעלך, תודה לאל) וזה נכון שלא הייתי אף פעם מנכ"לית גדולה, אבל זה מאפשר לי, מצד אחד, להוריד בפניך את הכובע ומצד שני לתת לך על הראש ללא מורא.

איזה מזל שיש לך כובע על הראש!!!