פגיעת מיריות חיילים כתאונת רכב 

כחודשיים לפני תחילת האינתיפדה נסעה סמירה מוחארב ברחוב בעזה לכיוון בית החולים שבעיר לשם קבלת טיפול רפואי.

תוך כדי נסיעה - כך לגירסתה - נורו יריות לעבר המכונית והיא נפגעה מהן.

החיילים המעורבים בתקרית דיווחו כי המכונית בה הוסעה מוחארב נעצרה בתוך קבוצת מפגינים, הועמס עליה דבר מה ולאחר מכן החלה לדהור לכוון החיילים. האחרונים חששו כי בכוונת הנהג לדרוס אותם. הם ירו יריות באויר, לאחר מכן אל עבר גלגלי המכונית. מיריות אלה נפגעו יושבים במכונית.

מוחארב פנתה אל בית המשפט המחוזי בירושלים וביקשה כי זה יצהיר על כך שמדובר בתאונת דרכים ויחייב את מבטח הרכב, המאגר הישראלי לבטוחי רכב, לפצות אותה על נזקי הגוף שנגרמו לה בארוע.

פרקליטיה של מדינת ישראל הצטרפו לבקשתה של מוחארב, שכן עתירתה החילופית, במידה והארוע לא יוכר כתאונת דרכים, היתה להכרזה כי היתה רשלנות מצד חיילי צה.ל.

המחלוקת הובאה בפני נשיא בית המשפט המחוזי השופט ורדי זילר.

השופט זילר דן בסוגיה על בסיס המצב המשפטי שהיה קיים באותה תקופה (בינתיים הוספו לחוק סייגים שגם משמעותם עדיין לא הובררה עד תום בפסיקה).

לגירסת השופט יש לעשות אבחנה בין יריה הנורית על מכונית כמכונית, להבדיל מיריה הנעשית על מכונית כשהאחרונה משמשת רק אכסניה לארוע. במקרה זה ירו החיילים על המכונית כעל מכונית ב"כשירותה" כמכונית. הם חששו מפגיעת המכונית בהם וניסו לעצור אותה. פעילותה של המכונית היתה הפעילות שנועדה לה מטבע ברייתה, היינו לנסוע, ורצון החיילים היה למנוע ממנה לבצע פעילות תעבורתית זו.

הסיכונים שנתממשו נבעו לפיכך מפעילותה התעבורתית של המכונית ואין מנוס מהמסקנה שהסיכונים נבעו מתאונת דרכים.

בשלב זה ניסה המבטח להסתמך על סייג שבחוק הקובע כי אף אם מדובר בתאונת דרכים - מי שנפגע לא יהיה זכאי לפצויים אם הרכב שימש לביצוע פשע או שנהגו התכוון לגרום לתאונה.

אכן, קובע השופט, נסיבות האירוע כולן הן מחשידות, אך אין די בכך כדי לאפשר קביעת ממצא שנהג המכונית התכוון לגרום לתאונה או לבצע פשע.

לא יכול להיות ספק שהרוחות להטו באותו הפגנה. יכול להיות שהמכונית נקלעה לאזור במקרה, כפי שמתארים נהגה ונוסעיה והם העמיסו פצועה למכונית ומיהרו להסתלק. מה שנראה לחיילים כנסיון מאיים לדורסם יכול להיות, מבחינת הנוסעים, רצון לברוח ממקום שנראה להם מסוכן. הבריחה מהחיילים יכולה אף היא להיות מובנת לאו דווקא על רקע של מצפון לא נקי אלא על רקע של פחד ורצון שלא להיות מעורב. גם אם ניתן אולי לראות בדוחק בנהג המכונית חשוד - בוודאי שלא ניתן לראות במוחארב, אשה בת 36 עם שמונה ילדים, חשודה בקשירת קשר.

המסקנה אליה הגיע השופט זילר היא שמדובר בתאונת דרכים ועל מבטח הרכב לפצות את מוחארב בגין כל נזקיה מאותו ארוע ירי.

מסמך 97