השידרוג הנדרש בעידן הפוסט מודרני
תוכן ארבעת חלקי המאמר השלם:
חלק א': בין ההורים והנוער בעידן הפוסט מודרני - מבט ביקורתי על הדיאלוג הלא מוצלח וסיבותיו.
חלק ב': משימת העל של ההורה למתבגר בימינו - יצירת התנאים לגיבוש "הזהות האמיתית".
חלק ג': התפקיד המשודרג של ההורות להתבגרות (לאור מטרת העל - "גיבוש הזהות האמיתית"): מהות תפקיד ההורה ואופיו ,הצבת 4 גבולות היסוד,והכרה בזכויות הייחודיות של הנוער בעידן הנוכחי.
חלק ד': גיל ההתבגרות - הוראות הפעלה מעשיות להורה המשודרג. איך עושים את זה בפועל - מדמי הכיס עד לשיעורי הבית.
(למי שאין את הסבלנות להתעמק ברעיון "השדרוג" - מוזמן לדלג ישירות לחלק הזה!)
חלק ב-1'
משימת העל של ההורה למתבגר בימינו -
יצירת התנאים ל"גיבוש הזהות האמיתית"
תוכן העניינים הכולל: חלק ב'-1(פרקים 5-1 ) וחלק ב'-2 (פרקים 9-6 )
חלק ב'-3 (פרקים 12-10 ) :
1.) המעבר החיוני מ"המודל החינוכי"(התנהגויות ועמדות)ל"מודל הזהותי"
(גיבוש זהות אמיתית).
2.) כמה מילים על "הזהות"- ועל הדרך ל"זהות אוטנטית".
3.) התמיכה החיונית ב"מסע הבחירות" של הנוער.
4.) "מתן אשראי חיובי" ל"בחירות" ולפתרון "הקונפליקטים הפנימיים".
5.) על ה"רצון האינטואיטיבי המידי" וה"אגוצנטריות" של הנוער.
6.) "הזהויות המזוייפות" שבונה הנוער.
7.) "החדר האינטימי שלי..." .
8.) "הזהות הייעודית" שבונה "השירות הצבאי".
9.) "התרבות האמריקאית" ו"פסיכולוגית האגו" שלה.
10.) החזרת ה"רגשות" כ"עדות לאוטנטיות".
11.)רעיונות לטיפול נכון ומעצים ב"רגשות".
12.) תקציר חלק ב' (פרקים 1-11) - וסיכום חלק ב'.
* הכנה לקורא: רוב החומר הכתוב כאן (בחלק ב' של המאמר הגדול פרקים 1-12) הוא תאורתי, ומורכב.
למי שאין את הסבלנות לקריאה העוסקת בניתוח ובהבנייה התאורתית של רעיון "ההורות להתבגרות" בימינו - מוזמן לעבור לחלק ד' - החלק האחרון והמעשי (גיל ההתבגרות - הוראות הפעלה).
פרק 1.) המעבר החיוני של ההורים מ"המודל החינוכי"(התנהגויות ועמדות)
ל"מודל הזהותי" ( גיבוש זהות אמיתית).
המאמר מארגן מחדש את תפקיד ההורה למול המטרה המשמעותית ביותר לגיל ההתבגרות -
"גיבוש הזהות האמיתית" . המטרה הזהותית החדשה מנסה ליצור שינוי משמעותי בגישת ההורים. זוהי גישה התואמת יותר את ההוויה התרבותית הפוסט מודרנית הנוכחית. היא מחליפה את יעד ה"חינוך" (לימוד והקנייה של - ידע, ערכים, עמדות,מיומנויות, התנהגויות וכו') ביעד " גיבוש הזהות האוטנטית" שהוא נכון יותר לימינו.
ההורה צריך ללמוד כיצד לעבור מ"המודל החינוכי" שהוא מודל ישיר ואקטיבי יותר - ל"מודל הזהותי" שהוא פחות אקטיבי ויותר עקיף בגישתו. ההורה צריך להיפרד מהציפייה לחינוך ישיר של הנוער. הוא צריך לעבור לתפקיד המממש את עצמו באופן עקיף יותר. זה צריך להתרחש על ידי יצירת תנאים נאותים להתפתחות הנוער ועל ידי יצירת אפשרויות בחירה לנוער (בתוך גבולות מעטים אך ברורים), ובתוך אטמוספרה אוהדת מאמינה ומאפשרת.
תפקיד ההורה כיוצר תנאים להתפתחות של "זהות אמיתית".
התפקיד המשודרג של ההורה הוא בעיקר ביצירת תנאים נאותים להתפתחותה של זהות אמיתית. המיקוד החדש נותן פחות מקום להשפעה מעצבת ישירה ולהדרכה פעילה ואינטנסיבית של ההורים. כאן ההורים צריכים ליצור מקום ואטמוספרה לצמיחת העצמיות האוטנטית של הנוער. ההורים צריכים לעבור ל"ליווי חכם ומושכל" ולא צמוד מידי - של תהליכי התבגרות מורכבים.
ההורה צריך לעבור מ"חינוך פעיל" של הנוער - ל"ליווי חכם ומרווח יותר" שלהם.
הליווי המרווח הזה מיועד לתת לנוער את המרחב הדרוש להם לגילוי של ה"עצמי" ולעיצוב של זהותם.
הקושי לזהות את התהוות "התהליך הזהותי" והקושי לסייע לו.
צריך לדעת שכל עניין "גילוי וגיבוש הזהות" הוא בד"כ מסע מסובך וקשה - לנוער וגם להורים.
זה לא פשוט להורה לזהות במבט ראשוני איך התהליך הזהותי הזה מתנהל בפועל - ואיך נראים תוצריו.
זה לא פשוט להבין כיצד לסייע לנוער כשמדובר במטרה כל כך מופשטת כמו - "גיבוש הזהות". זה מסובך להורה ללוות את התהליך הזהותי הזה שהוא בעיקר תהליך אישי - פנימי - ורובו סמוי מן העין.
ואכן התהליך הזהותי - מלא בשלבים ובתוצרים שקשה לאבחן אותם ולכמת אותם. בנוסף לכך זה גם לא תמיד ברור מתי נוצרת התקדמות ליעד ומתי המטרה מושגת. זה לא פשוט להורים לראות את הקשר שבין "התשומות" (כלומר- ההשקעות) שעליהם להשקיע - לבין "התפוקות" שנוצרות.
אופי התרבות המערבית המקשה על אימוץ "המודל הזהותי"
התהליך הזהותי הזה הוא מתסכל שבעתיים - דווקא להורה בן זמנינו. הוא קשה במיוחד לאור "החינוך" שמקבל ההורה בתרבות המערב. התרבות הזאת מאמינה בגישות שהן פעלתניות ומדידות יותר. לתרבות המערבית יש נטייה ברורה לכיוון ערכים כמו - חומרנות, תחרותיות והישגיות. זוהי תרבות הישגית שאוהבת למדוד הישגים. היא מלמדת את נתיניה - להתמקד בדברים הניתנים לכימות ולמדידה - ולעסוק בהשוואה ובהערכה שלהם.
ומתוך כך "המטרה הזהותית" כמטרת על - אינה מתקבלת בחיבה יתרה על ידי ההורה למתבגר בימינו. "המטרה הזהותית" הזאת היא מתסכלת - כי קשה להורה להעריך ולמדוד בזמן אמת - את איכות התהליך ואת איכות תוצריו.
האופי של התרבות שאוהבת להעריך ולשפוט - מקשה עלינו להתארגן בהתלהבות לאור המטרה הזאת שהיא מופשטת וקשה למדידה. אנחנו רגילים כבר להתייחס אל הנוער ולהעריך אותם - דרך פרמטרים חיצוניים ומדידים יותר. אנחנו רגילים להתייחס למצבם דרך פרמטרים מדידים יותר כמו: מספר ימי נוכחות, מספר חוגים, גובה הציונים, זמן השקעה, תוצאות של הישגים ספורטיביים וכו'. ההורה מרגיש נוח יותר לעבוד עם סרגל מדידה תרבותי השוואתי המוכר לו ושנותן לו אמצעים להערכה ולשיפוט. כך הוא מרגיש כמי שעושה את עבודתו ההורית נאמנה. כך הוא מרגיש כמי שמכין את ילדיו ל"עולם האמיתי" התחרותי שנמצא שם בחוץ.... לכן זה ממש לא פשוט להורה לחבר בין תפקידו - לבין משימת העל החמקמקה והמופשטת הזאת שנקראת- תמיכה ב"גיבוש הזהות האמיתית" .
הקושי במעבר ההורי - מ"חינוך ישיר" ל"ארגון של תנאים ונסיבות" הבונות זהות.
קושי הבולט הזה (שהוזכר כבר קודם לכן) - נובע מהדרישה מ"ההורה החינוכי" להיות "פסיבי" יותר ולפעול באופן עקיף יותר. כאן הוא אמור לעסוק בעניין מסובך ומורכב יותר -
"ארגון של תנאים ונסיבות".
הכוונה ב"ארגון של תנאים ונסיבות" היא לאפשר מצבים או ליצור מצבים שבתוכם יוכל הנוער לבחור את דרכיו והעדפותיו. כך הוא יוכל לזהות את עצמו ולבנות את עצמיותו האמיתית. הכוונה היא לחשוף את הנוער למגוון של אפשרויות בחירה כגון: חפצים, חברים, פעילויות, תגובות, תחומי התעניינות ולמידה, סוגי מאכלים, אופני בילוי וכו'. כל זה תוך כדי הימנעות משיווק פעיל מידי -
(גלוי או סמוי) של הבחירות המועדפות על ההורים. אין זה אומר שעל ההורים להימנע מלהביע את דעתם. דעת ההורים כדאי שתשמע אך תחת הכותרת הכינה: "לעניות דעתנו הלא קובעת..."
זה חשוב שתודעת ההורים תהיה מוכנה לקבל מגוון חדש של עמדות ובחירות. ההורה אינו רגיל לזה. זה מחייב אותו להרבה יותר סבלנות - מוצר שהוא נדיר במחוזותינו. למרות שזה לא פשוט - זהו קושי שההורה חייב להתגבר עליו! זוהי "על אמת" הדרך להתחבר לנוער ולהעצים אותם.
מסע עיצוב הזהות של הנוער הוא מסע אישי ואינטימי ברובו. התהליך הזהותי הוא לרוב אינו מסע פומבי - ובד"כ הוא מסע שאינו משתף. הנוער אינו שמח לקבל מ"המלווים" שלו (בטח שלא מהוריו) - הדרכה והכוונה ישירים. הורים שמתעקשים לתת הדרכה וסיוע ישירים (מבלי שהתבקשו לכך) - צריכים לדעת שסיוע כזה הוא בד"כ לא אפקטיבי ולפעמים אף מזיק. כאן על ההורה ללמוד לשנות את גישתו:
הורה שרוצה לעזור לנוער - צריך ללמוד קודם כל - איך לא להפריע!
החלק הנוכחי (חלק ב') שמתוך ארבעת חלקי המאמר השלם - ינסה להנחות את "ההורה המלווה" איך לעזור לנוער - וגם איך לא להפריע להם! אני אנסה לתרגם את התמיכה הלא פשוטה בתהליך "גיבוש הזהות האוטנטית" - לשפה מעשית ויישומית יותר.
המאמר ינסה להדריך את ההורה איך להשקיע בכל מיני גזרות בחיים - ביצירת "תנאים מיטביים" לגיבוש זהותו האמיתית של הנוער. הכתוב ינסה להדריך את ההורה - איזו אוריינטציה כדאי לו לאמץ לשם כך. איזו אוריינטציה הורית תעזור לנוער ב"מסעות גיבוש העצמי" שהם עורכים במעברם מילדות לבגרות. חשוב לציין שמודעות מחודדת של ההורה לכל מיני קשיים מלכודות והפרעות המשבשות את נתיב האוטנטיות - יאפשרו מסע בריא ואפקטיבי יותר.
פרק 2.) כמה מילים על "הזהות" - ועל הדרך לקדם
את הנוער ל"זהות אוטנטית".
בתהליך שהנוער עוברים מילדות לבגרות - הם זקוקים לזהות את עצמם. הם זקוקים להשיג "זהות" כלומר - ליצור מובחנות עצמית בהיבטים שונים. בפרק הזה ננסה להבין - מהי אותה "זהות" - ואיזו אוריינטציה תסייע לנוער לגבש "זהות אוטנטית".
מהי "הזהות"?
"זהות" היא קביעות מסוימת שנוצרת לפרט ב"חווית האני" וב"הגדרת האני".
"זהות" - היא התשובה שנותן הנוער לשאלה - "מי אני?".
"הזהות" מתהווה כאשר הם חווים סוג של מובחנות ונבדלות עצמית.
"הזהות" מתהווה כשנוצרת לנוער בהירות מסוימת לגבי אופיים וסגנונם.
"הזהות" נוצרת כאשר בהדרגה מתפתחת ומתייצבת אצל הנוער חוויה של "אני" שהופכת להיות ברורה ומוצקה יותר.
חלק מחווית הזהות, ומהגדרת הזהות - אלו תחושות שלעיתים קשה להגדיר אותן באופן מילולי. הם מבוססים יותר על תחושות של וודאות פנימית. "זהות" זה דבר שאת חלקו ניתן להגדיר במילים, ואת חלקו - זה כמעט בלתי אפשרי.
האתגר האמיתי לנוער (וגם להורים שמסייעים להם) הוא לגבש - "זהות שהיא אוטנטית" -
"זהות אמיתית". זהו יעד חשוב ומאוד לא פשוט להגשמה.
נשאלת השאלה - איך עושים את זה? ובמה צריך להשקיע כדי שזה אכן יקרה?
שלושה עקרונות מנחים - שיכולים לסייע לבנייה של "זהות אוטנטית"
להלן שלושה עקרונות יסוד שיכולים לסייע לנו בדרך לבניית זהות אוטנטית. ההיכרות איתם תעזור לנו ולנוער להשקיע ב"מניות הנכונות" שיפיקו את ה"תשואה הזהותית" הראויה.
העיקרון הראשון מדבר על חשיבותה של "ההיכרות העצמית" בדרך ל"זהות אמיתית": 1. "זהות אוטנטית" יכולה להיווצר כשיש לנוער "הכרות אמיתית" עם עצמו -
הכרות עם הטבע שלו, הנטיות שלו, ההעדפות שלו, הרגשות שלו וכו'.
נוער שיש לו הכרות אמיתית עם עצמו ועם הטבע שלו - יכול לזהות ביתר קלות מה יעשה אותו - מלא יותר, שלם יותר ומסופק יותר. הנוער צריך ללמוד לזהות את "נטייתו הטבעית".
האם נטייתו היא: לפזרנות או לחסכנות, לאקטיביות או לפסיביות, לראלי או להומאני, לתכנון או לביצוע, להתבוננות או לעשייה, ליצירה ייחודית או ליצירה סטנדרטית כמותית, לאנונימיות או למפורסמות, וכו' וכו'.
נוער שמכיר את עצמו יכול לזהות מהו תחום העיסוק או תחום ההתעסקות הנכונים והמתאימים לו. כך הוא יכול לאבחן מהו התחום שיגרום לו לתחושות של ערך ומשמעות. לשם כך הוא צריך להכיר את נטייתו הטבעית.
האם נטייתו הטבעית היא: לפעילות גופנית או לפעילות מוחית, לאיסוף מידע או לפיתוח ידע, לעשיית רווחים או לעשיית ערך מוסף, לציבורי או לפרטי, לארגון ידע או להוראת ידע, לעבודה עצמאית או לעבודה קבוצתית, לפעילות משרדית או לפעילות "שטח", ליזמות מתמדת או לעשייה שגרתית, לשיווק או למחקר, לניהול אחרים או לעבודה עצמית, וכו' וכו'.
מתוך ההיכרות העצמית הזאת הנוער יכול להיות קרוב להכרה ולאבחנה - כיצד להגשים את עצמו. כך הוא יוכל לדעת מה יגרום לו לממש את עצמו - מה יגרום לו להיות - מי שהוא!
לסיכום העיקרון הראשון - יש לתת מקום ראוי ל"היכרות העצמית" בדרך לזהות האוטנטית.
העיקרון השני מדבר על חשיבותו של שלב "הגילוי" בדרך לגיבוש "הזהות האוטנטית":
2. זהות שהיא אמיתית זה דבר שצריך "לגלות"! זהות שהיא אמיתית זה דבר שצריך "לזהות"! זהות שהיא אמיתית- אינה יכולה להיגזר באופן שרירותי רק על סמך "רצונו" של הנוער או על סמך "החלטתו" של הנוער - "מי אני?".
אין זה חשוב עד כמה ההחלטה של הנוער לגבי זהותו היא נחושה, מודעת ומושכלת. "רצון" בלבד או "החלטה" בלבד - הם אינם מספיקים כדי לבנות "זהות אוטנטית". הרצון וההחלטה - חייבים לבוא בהתאמה לטבע של הנוער. וכאן צריך לדעת:
את הטבע של הנוער אי אפשר להמציא! - את הטבע של הנוער - אי אפשר ליצור "יש מאין"!
את הטבע של הנוער - צריך לגלות! - את הטבע של הנוער - צריך לזהות!
אי אפשר לעצב "זהות אוטנטית" אם היא אינה מחוברת ישירות לד.נ.א - לקוד הגנטי של הנפש. "הזהות" - אם היא אינה מורכבת מחומרי היסוד הדומיננטיים הטבעיים של הנפש - היא לא אמיתית. העיקרון הזה בא כדי לפוגג אשליה מסויימת שיוצרת תרבות המערב היצרנית והאקטיביסטית. (את אופייה של תרבות המערב והשפעתה על עיצוב הזהות - אני אפרט בפרק 9. - תחת הכותרת - "התרבות האמריקאית" ו"פסיכולוגית האגו" שלה - כנווטים בעיתיים ל"זהות אוטנטית"). בניגוד לאשליה שמקנה לנו התרבות המערבית - זהות אוטנטית אינה יכולה להיות יצירה של "רצון" בלבד. לאמירה שלה הפשטנית להחריד - "אתה תוכל להיות כל מה שתרצה להיות" - יש אמנם קיום מסוים, אבל הקיום הזה הוא - זמני, ייצוגי ונטול שורשים. (אני יודע שבד"כ הכוונה ב"תוכל להיות כל מה שתרצה להיות...." היא ל"תחום העיסוק" - אבל ההשראה שהיא יוצרת נכנסת גם "לתחום זהות"). לאותו רכיב נפשי זהותי שנוצר מכוחו של "הרצון" אכן יהיה קיום - אבל הוא יהיה "קיום מלאכותי", ולא לאורך זמן.
לסיכום העיקרון השני - יש לתת לשלב "הגילוי" של העצמי את המקום הראוי בדרך לזהות האוטנטית. חשוב שלא ללכת שולל אחרי רעיונות השווא שהתרבות המערבית האמריקאית יוצרת - רעיונות המאמינים בטעות בכוחם הבלתי מוגבל של ה"רצון" ושל "ההחלטה".
העיקרון השלישי לקידום "הזהות האוטנטית" מדבר על החיבור ל"אמת הפנימית":
3. "זהות אוטנטית" מתהווה כאשר הנוער יודע מהי "האמת הפנימית הטבעית"
שלו - והוא יודע כיצד להתחבר אליה.
"האמת הפנימית הטבעית" הוא סוג של ידיעה עצמית ראשונית של הפרט על העצמי, על עולם התופעות ועל הקיום האנושי - שאיננה נזקקת בד"כ להוכחה או לאישור.
הנוער שמחובר "לאמת הפנימית" שלו - יודע מה מבחינתו הוא: "נכון", "אמיתי", "קיים", "מציאותי" ו"נוכח". הוא יודע מהי "האמת" מבחינתו - גם כאשר ל"אחרים" יש דעה שונה משלו.
האמת הפנימית יכולה להתחבר אל נושאים כגון: טבע האדם (טוב, רע או לא נורא), הטבע של הטבע, קיום האלוהות, משמעות הקיום האנושי, מה חשוב בחיים, האם יש חיים אחרי המוות, הדרך אל האושר, הדרך אל ה"עושר", מה חשיבותה של משפחה, מה המקום שיש לתת לאסטטיקה-למצויינות-לטכנולוגיה-לכסף-לחברות ועוד ועוד.....
זה נכון להניח שחלק מהנושאים הנ"ל אינם חייבים להיות בגדר של "אמת הפנימית" - אלא רק כתוצר של תובנה מתהווה ומצטברת. אלא שכאן כשאני מדבר על ה"אמת הפנימית" - אני יותר מתייחס למרכיבים שהם בידיעה הראשונית האינטואיטיבית של הפרט.
"זהות אוטנטית" יודעת או מגלה בהדרגה מהן "האמיתות" שלה - והיא אינה זקוקה בדרך כלל לאימות ולאישור על ידי גורם חיצוני. ככל שהזהות המתגלה והמתגבשת קרובה יותר ל"אמת הפנימית" שלה - כך מערך שלם של בלבול וסתירות מתחיל להתייצב ולהתיישב. ככל שתהליך גילוי הזהות ומיצוב "הזהות האמיתית" מתקדם - משתפרת היכולת של הנער ליצור מגמה בחייו. כך הוא יכול לבחור באופן סלקטיבי ונכון יותר - מה מתאים לו ומה לא מתאים לו. כך הוא יזהה טוב יותר איזה תחום התעסקות ייתן לו פירות נפשיים, ואולי יחד עם זה - גם פירות מעשיים.
לסיכום העיקרון השלישי: צריך לעודד את החיפוש והמפגש עם "האמת הפנימית הטבעית" וכן לתת לה את הלגיטימציה - בדרך לזהות האוטנטית.
לסיכום: להלן שלושת עקרונות יסוד שיכולים לסייע לנו לקדם "זהות אוטנטית":
1) "הכרות האמיתית" של הנער עם עצמו - עם הטבע שלו, הנטיות, ההעדפות שלו, הרגשות שלו וכו'.
2) הכרה בכך שזהות אוטנטית - זה דבר שהנוער צריך "לגלות" או "לזהות". זהות שהיא אמיתית - זה דבר שצריך לזהות! כלומר - זהות אמיתית - אינה יכולה להיווצר באופן שרירותי רק על סמך "רצונו" של הנוער או רק על סמך "החלטתו" של הנוער - "מי אני?"
3) ההבנה שהחיפוש וההתחברות ל"אמת הפנימית הטבעית" - הם שלבים חשובים בדרך ל"זהות האוטנטית".
פרק 3.) התמיכה החיונית של ההורים ב"מסע הבחירות"
של הנוער בדרך לגיבוש זהותו האמיתית.
התמיכה של ההורים ב"מסע הבחירות" של הנוער - הוא אחד מהאמצעים החשובים בדרך אל יעד הזהות האוטנטית.
"אסופת הבחירות" של הנוער - אחת הדרכים שבאמצעותן נבנית הזהות.
ההורים צריכים לעודד את הנוער לצאת ל"מסע של בחירות". זה חשוב מכיוון שהנוער מגלים ומזהים את עצמם, בין היתר דרך "אסופת הבחירות" שהם עושים במהלך מסעם. הם מזהים את עצמם דרך הבחירות שהם עושים בצמתים השונים של "מסע ההתבגרות" שלהם. מכאן שזה חשוב שתהיה להם התנסות ישירה בבחירות שונות - כולל גם המפגש המבגר עם התוצאות של בחירתם. "מסע הבחירות" הזה עדיף שיתנהל בכמה שיותר "מחוזות" מחייהם.
כדאי שההורים יתנו לנוער לבחור את כל מה שהם יכולים לאפשר להם לבחור. כמו למשל: חפצים, חברים, בילויים, אוכל, אסטטיקה, פעילויות, ספורט, לבוש וכו'. ועל זאת נאמר: "וכל המרבה - הרי זה משובח...." ככל שהנוער מתרגלים יותר את בלוטות הטעם והחשק שלהם - כך הם מתפתחים ומכירים יותר את עצמם. כך הם מזהים את מה שהם אוהבים - כך הם מגלים את מה שגורם להם להנאה. כך הם לומדים לגלות ולבחור את מה שנכון להם ומה שמתאים להם. זוהי הדרך בה הם מזהים את עצמם ומגלים - "מי הם!".
העידן הפוסט מודרני - תקופה המחייבת "מסע של בחירות"
מאפייניה של התקופה הנוכחית ממש מחייבים "מסע" שכזה. הבנת אופייה של התקופה, תסייע לנו להבין עד כמה חשוב ה"מסע" ועד כמה חשובה תמיכתנו ב"מסע הבחירות" הזה. כדי להזכיר לנו למה התהליך הזה הוא חשוב - להלן תזכורת תמציתית על כמה ממאפייני העידן הפוסט מודרני הנוכחי (להרחבה בנושא ראו מאמרי "הדרכה להורים לנוער בגיל ההתבגרות בעידן הפ.מ."):
העידן הזה מתאפיין בכך שהוא חסר ב"מטה-נרטיב" - כלומר חסר לו "סיפור-על" אחיד ומאחד שנוכל להנחיל אותו לנוער או שהנוער יוכל לאמץ לעצמו. אין דגם מרכזי מוביל ומקובל שלאורו ניתן ללכת ולהתגבש. אין דגם מסורתי לדוגמא שהוא המוביל והמכוון ושאותו הנוער מוכן לאמץ.
הדור הפוסט מודרני חי את "חווית ההפרטה" הכלכלית והאידיאולוגית כדרך חיים. הוא חי את חוויות הפרטנות והאינדיבידואליות - כמוטיבים מובילים וקבועים. מבחינתם אין אמת מרכזית אחידה ואין לאף אחד בעלות על האמת. לפרט יש בעלות וסמכות על חייו, "חופש הפרט" הוא ערך מרכזי והמתכון לחיים הוא פנימי אישי - ולא חיצוני.
בהעדרה של מפה תרבותית משותפת מקובלת ומכוונת מתפתחת תפיסה תרבותית מעניינת. נוצר מצב שבו מבחינת הנוער - הפרט אמור לחפש, לבחור או ליצור את האמת שלו - ואת הדרך שלו. כך קרה ש"החיפוש" לצורך גילוי "האמת האישית" ו"הזהות האוטנטית" - הפכו לאישיים יותר, נחוצים יותר ומורכבים יותר. מכיוון שאין "דגם מוביל" או "דרך לדוגמא" - אין לנוער ברירה אלא לסלול אותה בעצמו. לשם כך הוא זקוק להתאמן בבחירות ולהכריע בעצמו בין האפשרויות. מאחר ואין מפרט תקני ומקובל ל"בניית הזהות" - הנוער המתגבש צריך לעסוק ב"אדריכלות" עצמית. הנוער נאלץ לצאת ל"מסע" - ולעסוק בגילוי של "העצמי" ובעיצוב של "העצמי" . הנוער שנולד לתוך התקופה הזאת - אינו מאמין שישנה דרך אחרת. הוא לא כל כך מבין איך זה עדיין לא ברור להורים שלו.......
הוא רואה ב"גיבוש הזהות" תהליך מאד אינדיבידואלי ואישי. מבחינת הנוער זה בלתי אפשרי להם "לקנות" דרך ל"עצמם" ודרך לחיים - מ"יד שנייה". זה כאילו שלא ניתן מבחינתם לאמץ דגם זהותי ודגם התנהלותי שהם "מן המוכן". הנוער עומד על כך שהוא יהיה הבודק והבורר הבלעדי של דרכו ושל זהותו. הוא מצפה מעצמו לעשות זאת בד"כ בהתנסות ישירה עם המציאות - וללא מתווכים. התהליך דורש ממנו ניסוי - וטעייה וגם תהייה. כל זה - עד שהוא יגיע להכרעה או עד שתגיע מתוכו ההכרעה. וכך בהדרגה הנוער לומד בעצמו איך לגלות את עצמו.
כך הוא לומד בעצמו - איך לבחור ומה לבחור. לשם כך הנוער זקוק למכלול של התנסויות. לשם כך הנוער יוצא ל"מסע בחירות" חיצוני ופנימי שרובו מתנהל בניווט עצמי - ב"נווט בדד".
ההורים צריכים לדעת שלשם התפתחותו התקינה - הנוער זקוק ל"שוטטות" מסוימת ב"מדבר" החיים. אין לו צורך בדרך כלל ב"ארבעים שנה" של "התברברות" "במדבר". הוא אינו זקוק בד"כ לכמה עשרות שנים של "שוטטות" - כדי למצוא את עצמו ואת דרכו. יחד עם זאת צריך לדעת שהמסע לגילוי ה"ארץ המובטחת" ("הזהות האמיתית") - בהחלט לוקח את הזמן שלו.
המשימה של ההורה - לאפשר לנוער את "הבחירות".
ההורה צריך להתרגל שלא לבלום את הנוער המתנסה. הוא צריך להתרגל שלא "לעצור" את הנוער בעוון "שוטטות" - גם אם אכן קיים סיכון מסוים שהוא אכן "יתברבר" במסע שלו וישוטט לכיוונים לא נכונים. זה לא נכון "לכלוא" את הנוער בשל התנסויותיו - בטח לא פיזית - אבל גם לא מנטאלית. המשימה שלנו היא - לאפשר להם את הבחירה - לתת מקום לבחירה! צריך לתת לנוער לצאת ל"מסע הבחירות שלהם" בתמיכתנו המלאה.
תנו להם לבחור - ולבחור - ולבחור - ולבחור....! תנו להם לבחור ולבטא את בחירתם. אל תתרגשו ממנה. תנו לבחירה שלהם להתרחש כמעט בכל תחומי חייהם.
תנו להם לבחור האם להיות - למשל :
"בלקרים" - "פופיולרס" - "צפונים" - או "ערסים".
"הצופים והצופות..." - "כוכבים שרוקדים" או "יושבי ביתך.....".
לבחור בין: Pאנק - Fאנק - רוק - מטאל - טראנס או ראפ.
סטיב ארקל - סטיב אוסטין או סטיבו מה-MTV.
"מוהוק" - ראסטות - גוונים - ג'ל או "שביל באמצע שביל בצד...".
סקיני ג'ינס - בלק ג'ינס - "מתרחבים" - גזרת מדונה או אופנת החורים.
סושי - סטיק אנטריקוט - "דאבל מק-רוייאל" - "טבעול' צמחוני או סתם סלט קצוץ.
"גוד גיא" - "בד גיא" - "נייס גיא" או "היי גיא..!"
בוב מארלי - איירון מיידן - ג'סטין טימברלייק או אבריל לאבין.
מדע בדיוני - הרומן הרומנטי או סתם "ספרות זולה".
"מותו של סוכן 1" - "קיל ביל 2" או "מת לחיות 4".
פלורוסנט - הלוגן - נורת ליבון או ספוטים.
טל מוסרי - טל פרידמן - טלי שרון או טלי פחימה.
גנדי ז"ל - ישראל או גנדי ז"ל - הודו.
"שלום עכשיו" - שלום אחר כך - "שלום ובטחון" או "בטחון ושלום..."
בית- חוץ - טבע- אורבאניות - מלון- אכסניה - ים- בריכה- מיטה זוגית או שק שינה וכו' וכו'...
לסיכום : להורים המתלבטים - להלן סיסמת "מסע הבחירות" של הנוער לתשומת לבכם:
"תנו לנו לבחור - כי אין לנו דרך אחרת......"
פרק 4.) החשיבות של מתן "אשראי חיובי" ל"בחירות"
של הנוער ולפתרון "הקונפליקטים הפנימיים" שלהם.
כדי לקדם את הנוער, עלינו להתמקם נכון למול מסעות "השוטטות" והבחירה שלהם. כדי שלא נפתח אנטגוניזם כלפי אופי הבחירות שלהם (שיתכן ויהיו בניגוד להעדפותינו) - אני ממליץ לאמץ תובנת יסוד מנחה ומחסנת. זוהי תובנת יסוד שתחסן אותנו מפני "התרגזויות" הוריות טבעיות - אך בלתי מועילות. תובנה היסוד אומרת כך:
"עצם הבחירה שהנוער עושים - הרבה יותר חשובה מסוג הבחירה שהם עושים!"
עצם הבחירה שעושים הנוער - ולא חשוב מאיזה סוג - היא בד"כ חשובה יותר. זוהי הנחת יסוד שתעזור לנו להתמקם נכון למול הנוער עם בחירותיהם הלא פשוטות.
האמת היא שאני כבר שומע את המקטרגים המסתייגים מהאשראי הפתוח ו"המוגזם" שאני נותן לנוער בנושא הזה. אני "שומע" את ההסתייגות - ובכל זאת אני ממשיך להמליץ להיצמד לתובנת היסוד הזאת. לכל השוללים את עמדת היסוד המוצגת כאן - אני אנסה לנמק אותה ולהצדיק אותה - - אך גם לסייג אותה במידה מסויימת.
החשיבות למתן "אשראי חיובי" ל"בחירות" שעושים הנוער.
"תהליך של בחירות" הוא חשוב - גם אם הוא לפעמים לוקח כיוון שאינו לטעמנו כמו למשל:
נער שבוחר להוציא את כל דמי הכיס שלו על מתנות יוקרתיות לחברה שלו, או על נסיעות מיותרות במוניות לכל מקום. או נער שמתעקש להסתובב יחף על אדמת טרשים או במזג אויר חורפי - מה שגורם לו להיות מצונן או להיפצע לעיתים דחופות. או נער שמסרב לבוא לביקור אצל קרובים מדרגה שנייה חוץ מאשר בחגים וכו' וכו'.
אלו בחירות שנראות לנו מוטעות, משונות, לא נכונות, טיפשיות, או כל תיאור פוסל אחר שנמצא לנכון להשתמש בו. למרות נטייתנו הראשונית לפסול את בחירתם - זהו מצב שהוא עדיף על פני הנטייה האפשרית של הנוער להשתמט מ"בחירות". כדאי שנעדיף את מגמת הנוער לבצע "בחירות" - על אף הסכנות שעלולות להיווצר בתהליך הזה. כדי לעודד את הנטייה שלהם לבחור - ישנה חשיבות רבה לתת מראש עד כמה שניתן את הלגיטימציה שלנו ואת ה"אשראי החיובי" שלנו:
זה יהיה נכון יותר להתמקד ב"לתת לגיטימציה" ל"בחירות" שעושים הנוער - על פני מיקוד ב"יצירת ביקורת" (גם אם היא נכונה) - על אופי הבחירות שלהם ועל סוג הבחירות שלהם.
ההצמדות לעיקרון ה"אשראי החיובי" הנ"ל - היא חשובה. היא תעזור לנו להימנע מהנטייה למעורבות ולהתערבות מיותרים.
האשראי החיובי שלנו שמפרגן לעצם הבחירה שלהם - יעזור לנו להימנע מה"אקטיביזם החינוכי" הבעייתי שלנו. זה יאפשר לנו להיפרד מהמחויבות שלנו ל"מודל המעצב החינוכי שלנו". המודל החינוכי הזה הוא הרבה פחות רלוונטי והרבה פחות מועיל בגיל ההתבגרות. המודל החינוכי הבעייתי הזה - הוא שדוחף אותנו להתערב בחיי הנוער ו"לחנך" אותם כיצד לפעול נכון וכיצד לבחור נכון. זהו מודל בעייתי שמצווה עלינו "ללמד אותם" איך לעשות את הבחירות הנכונות. הוא שמחייב אותנו ללמד אותם לעשות את הבחירות באופן שראה לנו בוגר ומושכל. כל זאת במקום להשאיר אותם עם החופש והלגיטימציה לבחור על פי דרכם.
האשראי החיובי ל"בחירות" - גישה המסייעת לפיתוח "הסלקטור הפנימי"
חשוב שנדע שההרגל לבחור, החופש לבחור - וההתנסות בתוצאות הבחירה - הם חשובים יותר מהתרומה "החינוכית" שלנו בשלב הזה. זה חשוב יותר מה"חינוך" ההורי לנוער כיצד לבנות תהליך מושכל של "בחירות" ראויות. זה יעזור לנוער לבנות זהות אמיתית. הנוער צריך להתאמן ולפתח יכולת עצמית לסלקטיביות בתוך "ים" של גירויים ואפשרויות. כדי לעשות את זה נכון ויעיל אנחנו צריכים לעזור לנוער לפתח "סלקטור פנימי" - בורר פנימי אוטונומי חכם וכנה. הסלקטור בונה בתוכו סולם של מידרגיות הצרכים שלהם -של קדימויות ושל העדפות.
ה"סלקטור הפנימי" הוא מנגנון סלקטיבי שיוכל לברור את המתאים ואת השווה התייחסות מבחינתם - כדי שיוכלו שלא לטבוע בתוך שלל הגירויים המציפים אותם.
ה"סלקטור הפנימי" עוזר להם לנפות את הבלתי מתאים להם - ולהשאיר את הרצוי מבחינתם. באמצעות ה"סלקטור" הפנימי הנוער מפתחים ידיעה עצמית - מה מתאים להם ומה לא. ה"סלקטור" הפנימי באמצעות הבחירות שהוא עושה מסייע להם להגדיר מה זה הם ומה זה לא הם.
כדי לבנות זהות הנוער צריך לעבור מכלול של התנסויות. כך הם יוכלו לברר לעצמם מהן העדיפויות שלהם בחיים. באמצעות ה"סלקטור" המתנסה והמתגבש הנוער מפתחים יכולת לבחירה עצמית ועצמאית. כך הם יוכלו - להיות מודעים יותר ויותר: "מה נכון להם", "מה מתאים להם", "מה בא להם", "מה עושה להם את זה...." וכו'. צריך להתייחס כמעט לכל בחירה שהנוער עושים ב"מסע הבחירות" שלהם - כאילו שהיא "בחירה טובה".
הבחירה היא טובה - כל עוד במהותה היא אינה פסולה. כל עוד בבסיסה היא אינה פלילית ואינה עומדת בסתירה לארבעת גבולות היסוד שאנחנו מציבים לנוער.
(4 הגבולות יפורטו בחלק הבא - בחלק ג' של המאמר).
"הבחירה הטובה" של הנוער - איננה בהכרח "הבחירה הנכונה". ייתכן שהבחירות שעושים הנוער אינם בהכרח "הבחירות הנכונות" - אם נבחן אותה לפי פרמטרים נוספים כמו: נורמטיביות, הגיוניות, בוגרות, רווחיות וכו'. לבחירות הללו יש הגיון אחר והוא משרת מטרות אחרות. לדוגמא:
לנו זה לא נראה הגיוני ללכת יחף באיזור שיש בו קוצים ואבנים חדות. מבחינת הנער זוהי בחירה חשובה שבאה להעיד על יכולתו לפתח כוח סבל ונחישות. יתכן וזה בא לממש לו פנטזיה של מי שרוצה להרגיש קרוב לטבע ולטבעיות. יתכן והוא מחפש את הדרך להרשים את חבריו ביכולותיו להתגבר על כאבים ולהראות כמי שיכול להתעלות מעל לקשיים גופניים.
דוגמא נוספת: לנו זה לא נראה נורמאלי או רווחי להיפגש דווקא עם החברה בשכונה על בסיס קבוע - ולחזור כמעט בכל פעם חבול מתיגרה זו או אחרת. מצד שני - מבחינת הנער זוהי בחירה חשובה המאפשרת לו הגשמה של מה שהוא חש כערך עליון. אני מדבר כאן על ערך הלויאליות לחברים. הוא מגן על חבריו בלהט מפני קבוצת נוער חוץ שכונתית שמנסה להשתלט על מגרש הכדורסל המקומי, וכו' וכו'.
הבחירות "המשונות" של הנוער הם בחירות חשובות. אני טוען שעצם הבחירה הוא דבר טוב כי הוא מביא לידי ביטוי הרגל שתומך ב"עיצוב הזהות". ההרגל הזה מביא אותם לקחת אחריות לשם קבלת הכרעות. ההרגל לבחור הוא שמוביל את הנוער - ממצב אפשרי של "בריחה" מהתמודדות - למצב של "בחירה" בהתמודדות. זה מה שקורה - גם אם על פניו זה לא נראה כך. זה מה שקורה גם אם לאור כל מיני בחירות "משונות" שעושה הנוער - זה נראה לנו כמו בריחה תבוסתנית או כמו בחירה רעה שלהם מהסיבות הלא נכונות.
הבחירה מעצם טבעה מכילה את התירגולת וההתרגלות לבחון אפשרויות - ולהכריע ביניהן. עצם הבחירה של הנוער - גם אם היא נראית לנו - שטחית, נהנתנית, לא הגיונית, פזיזה, לא חכמה ואולי מתגוננת מידי - מכילה "שכר" בצידה. הבחירה היא טובה במהותה - כי היא משקפת ומלמדת את הנוער על עצמם ועל נטיותיהם. כך היא עוזרת ל"הכרות העצמית" שלהם. כך היא גורמת להם לחשוף עוד טפח מהטבע שלהם - בדרך לגיבוש זהותם האמיתית.
החשיבות של מתן "אשראי חיובי" - לפתרון ה"הקונפליקטים הפנימיים" שלהם.
קיים תחום נוסף שנזקק ל"אשראי החיובי" ההורי שלנו: הכוונה היא למתחם "הקונפליקטים הפנימיים" של הנוער. במקרים מסויימים "תהליך הבחירה" שהם עושים הוא תהליך שכולו פנימי. זהו תהליך שבבסיסו אינו חשוף או שאינו עסוק בדיאלוג עם גורמים חיצוניים משפיעים - אלא רק עם גורמים פנימיים.
להלן דוגמא לקונפליקט פנימי: נער מתלבט - שאינו מצליח לבחור בין אהבתו הגדולה לאכילת בשר - לבין רעיון הצמחונות שנראה לו נכון מבחינה בריאותית ומוסרית.
או למשל נער שהוא ספורטאי מחונן מבית עם יכולת כלכלית נמוכה. הוא מיוסר ונקרע בין אהבתו הגדולה למקצוע הסיוף שנראה לו רומנטי ומרתק - ובין הצלחתו המטאורית בענף הטניס אותו הוא לא מחבב במיוחד - אך שם הוא צפוי לרווחים כלכליים עתידיים.
זהו מצב שמחייב את הנוער להתלבט לבחור בין "צרכים עצמיים סותרים" או בין " כמה משאלות פנימיות אפשריות". כאן "תהליך הבחירה" מחייב את הנוער ללמוד להתמודד עם עצמו - עם "קונפליקט שהוא פנימי". כאן הוא נדרש ללמוד ליישב עימות בין המרכיבים הפנימיים שלו. זהו קונפליקט שנגרם עקב התנגשות בין אפשרויות שהנוער מתלבט ביניהן.
הקונפליקט הזה הוא נכון, בריא ומקדם. המשימה שלנו היא לדאוג שהקונפליקט אכן יתרחש ככל הניתן במישור הזה - "במישור הפנימי". צריך לדאוג שהקונפליקט יישאר בין משאלות פנימיות שונות של נפשו - שהנוער נדרש לישב ביניהן. צריך לדאוג במידת האפשר שהקונפליקט לא יהפוך לחיצוני. צריך לדאוג עד כמה שניתן שהקונפליקט לא יעבור למישור השגרתי של מאבקי הכוח ומאבקי הכוונה - שבין הנוער לבין "הגורמים החיצוניים" שבחייו. שהעימות לא יהיה בין הנוער לבין למשל - "דמויות סמכות" המנסות להשפיע עליו ולכוון אותו.
דוגמא להפיכה בעייתית של הקונפליקט הפנימי לקונפליקט חיצוני: זה קורה כאשר הוריו של הנער הנ"ל - הנער עם קונפליקט הצמחונות יוצרים התערבות מאסיבית בבחירותיו. ההורים שלו בתפיסתם רואים בצמחונות דוגמא לדרך חיים מיותרת ופסולה מכל בחינה. היא מייצגת מבחינתם את כל מה שהוא רופס, חלש ומיותר - והם אינם חדלים לשדר את עמדותיהם המתנגדות. הם מסרבים לצייד את הבית באופציות צמחוניות ראויות (במקום הארוחות הבשריות) והם יציפו את הנער במסרים פוגעניים ומזלזלים בכל הזדמנות אפשרית.
כך הם הופכים את הקונפליקט הפנימי המבגר והחשוב - לקונפליקט חיצוני.
דוגמא נוספת: הוריו של הנער הנ"ל - הספורטאי המחונן מבית דל אמצעים - יוצרים התערבות מאסיבית בבחירותיו. הם מאוד מתערבים בהתלבטות שלו בין אהבתו הגדולה לסייף לבין הטניס המשעמם והרווחי. כאן ההורים שלו אינם מוכנים כלל לשקול קנייה של ציוד הסייף - אלא של ציוד הטניס בלבד. גם כאן ההורים הופכים את הקונפליקט הפנימי החשוב - לקונפליקט חיצוני.
גם כאן הקונפליקט כבר אינו בין הנער לבין עצמו אלא בין הנער לבין הוריו.
ישנה סיבה טובה לדגש שאני שם על עדיפותו של "הקונפליקט הפנימי" להתפתחות הנער. הסיבה היא הרצון להמשיך ולקדם בכל דרך אפשרית את משימת העל שלנו - התמיכה בתהליך "גיבוש הזהות האמיתית".
קיים קשר חיובי בין ניהול ופתרון ה"קונפליקט הפנימי" - לבין "גיבוש הזהות". הקשר נמצא בסוג ההתפתחות אותו עובר הנוער כאשר הוא מנהל קונפליקט או דיאלוג פנימי מהסוג הזה:
היכן שנוצר לנוער "קונפליקט פנימי" - שם נוצרת בעיקר "התבגרות".
כאשר הקונפליקט הוא פנימי בין אפשרויות וצרכים עצמיים שונים - והנוער בודק ובוחר ביניהם - שם נוצרת בעיקר "התבגרות". הקונפליקט הפנימי האוטונומי מאפשר להיפגש עם מימד האוטנטיות האישית ולחדד אותו.
לדוגמא: הנער המתלבט הנ"ל יאלץ לבחון ולהכריע בין המשיכה הראשונית הטבעית והנאתו היצרית הקולינארית לבשר - לבין הנטייה והצורך שלו לבנות ולבצר מערך נפשי אידיאולוגי ומוסרי המתבטא כאן בדמות הצמחונות.
הנער השני הספורטאי הנ"ל - יאלץ לישב בין הרצון להגשים את עצמו וחלומו בתחום שמרתק אותו (הסייף) - לבין הצורך והאפשרות לבנות אפיק השתכרות פוטנציאלי בתחום שהוא מצוין בו - אך שנראה לו משעמם וחסר ריגוש (הטניס).
ככל שהקונפליקט נשאר יותר פנימי - קיים סיכוי רב יותר למפגש של הנער עם "האמת הפנימית" שלו. לעומת זאת:
היכן שנוצר לנוער "קונפליקט חיצוני" - שם נוצרת בעיקר "הסתגלות".
כאשר נוצר קונפליקט בין הנוער לבין דמויות כוח או סמכות חיצוניים - הבחירה נעשית לרוב תחת לחץ "חינוכי" או כתגובה לכוחניות. שם הנוער מתרגל בעיקר "הסתגלות".
הלחץ החיצוני תובע מחיר. הנוער מבזבז כמות רבה של אנרגיה כדי להתמודד עם הלחץ החיצוני. זה מותיר לו הרבה פחות אנרגיה לעסוק בחומרי הנפש הפנימיים - שהם חומרי היסוד לבניית האוטנטיות העצמית. שיקולי הנער ממוקדים יותר בהסתגלות ובהתארגנות חיצונית. כאן יכנסו שיקולים כמו: האם כדאי למרוד, האם כדאי לקבל את רצון ההורים כדי למזער לחצים ומתחים, או האם כדאי לקבל את הכוונת ההורים כדי לזכות באהבתם ובתמיכתם וכו' וכו'.
מכל מקום אם המטרה העיקרית שלנו היא עיצוב זהות אמיתית - אז עדיף בדרך כלל שנתמוך בחווית "ההתבגרות" על פני חווית "ההסתגלות". לשם כך אנחנו ההורים צריכים לתמוך במגמה הנכונה יותר שהיא - התרחשות במישור הפנימי . אנחנו צריכים להסיר במידת האפשר את הלחצים החיצוניים - את "הגבולות החינוכיים" שלנו - כדי למזער את העיסוק של הנוער בגורמים החיצוניים. אנחנו צריכים להשאיר אותם ככל הניתן בזירת הקונפליקט הפנימי. אנחנו צריכים להקפיד להציב לנוער את "ארבעת גבולות היסוד" בלבד (הפירוט שלהם - בחלק ג' הבא) ולא מעבר להם. חוץ מ- 4 גבולות היסוד הללו - אנחנו צריכים לאפשר לנסיבות החיים ו"לגבולות שהמציאות יוצרת" - לתחום את מרחב הבחירה של הנוער. המציאות צריכה לפעול את פעולתה האמיתית - ללא מתווכים - ללא התיווך ה"חינוכי" שלנו.
הורים שאינה מוותרים על "הדומיננטיות המנטאלית" שלהם ועל ה"אקטיביזם החינוכי" שלהם - הם פוגמים בסיכוי לעיצוב זהות שהיא אוטנטית. הורים שאינם מקפידים ליצור גבולות רק במקומות החיוניים באמת - הם משאירים לרוב את הנוער בזירה שהיא רוויה מידי בקונפליקטים חיצוניים. במצב הזה עיקר הדיאלוג של הנוער הוא "דיאלוג הסתגלותי" - בינו לבין לחצי הדמויות החיצוניות. ההורה שמתאמץ לעצב ו"לחנך" - מכריח את הנוער להשקיע מאמץ בדיאלוגים חיצוניים במקום בדיאלוגים הפנימיים. בכך הוא אינו מאפשר להם להשקיע פנימה - להתבונן פנימה. בכך הוא אינו מאפשר להם לבנות "מחנך פנימי" - סלקטור פנימי אמיתי.
צריך לדעת שכשיש "מחנך חיצוני" דומיננטי מידי - "המחנך הפנימי" של הנוער יוצא לפנסיה. ההורים צריכים להיות מודעים לאופי נוכחותם. הם צריכים להשאיר במידת האפשר את המרחב נקי מהשפעות שניתן לוותר עליהן. אלו השפעות שפוגמות בחופש הבחירה של הנוער.
הורים דומיננטיים מידי או הורים המאמינים ב"אקטיביזם חינוכי" - חשוב שידאגו לשנות את גישתם! הורים שהם "מודגשים מידי" בנוכחותם למול הנוער - צריכים להרגיל את עצמם "לצמצם נוכחות". נוער שצריך להשקיע אנרגיה מתמדת במאבק חיצוני עם ההורים ועם שאר הגורמים חיצוניים - נפגעת ההתפתחות של זהותו האוטנטית. וכפי שאמרתי - ההשקעה הרבה של הנוער בהתמודדות עם הגורמים החיצוניים - לא מותירה להם מספיק אנרגיה כדי להשקיע בפיתוח פנימיותם. עקב השקעתם המרובה במישור החיצוני - הם אינם מצליחים לזהות במידה מספקת את העדפותיהם הפנימיות ואת גבולותיהם העצמיים ובכך נפגעת יכולתם לגבש זהות אמיתית.
לסיכום: ההורה צריך לגבש עמדת יסוד אוהדת ל"בחירות" שעושים הנוער. ההורים צריכים לתת "אשראי חיובי" ל"מסע הבחירות" שעושים הנוער - ולדאוג לכך שהקונפליקטים של הנוער יהיו בעיקר "במישור הפנימי" - ושלא יגלשו למישור החיצוני.
פרק5.) ה"רצון האינטואיטיבי המידי" וה"אגוצנטריות"
של הנוער - כמקדמי "זהות אמיתית".
כדי ש"מסע הבחירות" של הנוער בדרך ל"זהותו האמיתית" ייקח את הכיוון הנכון - צריך לאפשר לנוער להיות קרוב לעצמו ככל שניתן. קרוב לעצמו זה אומר - קרוב "לנטייה הטבעית שלו" - קרוב לרציית היסוד של הנפש שלו. כך, שכשהוא צריך לבחור - "נטייתו הטבעית" תשמש לו כ"מנגנון מכוון" - כמצפן הניווט הראשוני שלו. כך בהדרגה הנוער לומד לפתח - "נווט פנימי" או "סלקטור פנימי עצמאי" שמכוון אותו פנימה - לאמת הפנימית שלו - והחוצה לכיוון המציאותי הנכון התואם את האמת שלו. הסלקטור הפנימי יעזור לו ליצור העדפות - לברור ולבחור מבין כל האפשרויות את הנכון המתאים והחשוב לו ביותר.
לדוגמא: "הסלקטור" הפנימי יעזור לו לבחור האם מתאימה לו יותר החברות ב"צופים" או חברות ב"כנופיה" השכונתית. לבחור בין השקעה גורפת בכל מקצועות הלימוד - לבין השקעה סלקטיבית בייחוד בגיאוגרפיה ובאנגלית המקצועות האהובים עליו ביותר. לבחור בין הרצון לרכוש את כל הדיסקים של אומן הריגיי הנערץ עליו - בוב מרלי - או לדאוג לקניה מגוונת של כל מיני סגנונות כדי להרחיב את חוויותיו ואת הבנותיו המוסיקאליות, וכו' וכו'....
חשיבותו של ה"רצון האינטואיטיבי המידי" בדרך לזהות האמיתית.
כדי לשכלל את יעילותו ואת התמצאותו של "הנווט הפנימי" - חשוב שהנוער ילמד לזהות בתוך כל מצב את - "נטיית היסוד הטבעית שלו" תחילה:
לדוגמא: הוא צריך להבחין האם נטיית היסוד הטבעית שלו היא לפעילות חברתית ארצית מתוך משיכה לפתח אידיאולוגיה סוציאלית לאומית, או נטייתו היא לפיתוח של לויאליות לוקאלית שתעניק לו תחושת שייכות וביטחון פיזי כשהוא מסתובב ביישוב שלו.
האם נטיית היסוד הטבעית שלו היא - להיות מצוין ב"הכול" כלומר בכל מה שהוא אמור לעסוק בו - או שהנטייה שלו היא להרגיש שהוא רוכש בעלות והצלחה דרך השקעה רק במה שאהוב עליו.
הידיעה של "נטיית היסוד הטבעית" חשובה יותר להתפתחות זהותו האמיתית בשלב הזה - מכל שאר מרכיבי המצב שעליו להיות מודע להם.
רק אחרי שהנוער יהיה "מודע לנטיותיו הטבעיות" - אז זה יהיה נכון יותר להכניס מרכיבים נוספים כמו שיקולי "מציאות" ושיקולי "הגיון".
רק אז זה יהיה נכון יותר להכניס שיקולי בחירה נוספים כמו "עלות מול תועלת", "התוצאה המעשית הרצויה" ועוד. כדי להיות מודע לנטיותיו הנוער צריך להיפגש עם עצמו במצבים שונים. כך הוא לומד להכיר על עצמו מכלול של דברים שנובעים מתוכו - כמו רגשות, עמדות, צרכים, רצונות וכו'. כדי שזה יקרה הוא צריך להעיז ולהיפגש עד כמה שזה ניתן עם כל מיני תכנים פנימיים עצמיים כמו - משאלות הלב שלו, האהבות שלו, הדקויות הסגנוניות שלו וכו'.
אחד המצפנים החשובים שיכולים לכוון אותו לרכישת "ידיעה עצמית" ו"הכרות עצמית"- הוא: "הרצון האינטואיטיבי". "הרצון האינטואיטיבי" שלו - מגלם את עצמו בד"כ דרך הרצון המיידי שלו - דרך התחושה הפנימית המיידית שלו לגבי מהי הבחירה הנכונה או מהו הכיוון הרצוי מבחינתו.
"הרצייה המיידית" מכילה בתוכה הרבה מאד מ"האינטואיטיבי" ומ"האמת הפנימית" שלהם. דווקא "הרצייה המיידית האינטואיטיבית" יכולה להצביע יותר בחריפות וביתר זריזות על "העדפותיהם הפנימיות" ועל "הדקויות הסיגנוניות" האישיות שלהם. באמצעותם הם יכולים ללמוד רבות על עצמם.
הללו הם נתיבים רגישים וחשובים לגילוי "האמת הפנימית" ומתוך כך לגילוי "הזהות האמיתית".
מכאן שההורים צריכים לתת יותר מקום והכרה ל"מודעות הפנימית המיידית" שמגיחה מתוך הנוער - מאשר "לדחוף" אותם בשלב הזה לפתח "מבט כולל" ומושכל על המצב ומרכיביו.
לכן צריך להעדיף שהנוער שלנו ילמדו להפעיל בשלב הראשוני יותר - את המודעות וההקשבה יותר ל"רצון הפנימי המידי שלהם" ופחות - לשאר מרכיבי המצב. בשלב הזה ה"רצון הפנימי המידי" - חשוב יותר מההסתכלות כוללת שמכילה יותר היבטי מציאות כמו - ריאליות, הגיוניות ורווחיות.
אני יודע שרבים לא יסכימו איתי עקב המגמה שמסמנת ההתמקדות באינטואיטיבי. המגמה שנראה שהיא נותנת מעמד מוגזם לנוער ורצונותיו. בכל זאת אני מבקש שתתנו לי לנסות לשכנע אתכם. אני יודע שהמשקל המשמעותי והעדיפות שניתנת ל"זיהוי הפנימי של הרצון המידי" - נשמע חריג, קיצוני מדי, ואולי לא מספיק בוגר ואחראי. אבל מניסיוני - זה באמת חשוב! זה מקרב אותנו ואת הנוער יותר ל"אמת הפנימית" ומכאן ל"מטרת העל" - גיבוש ה"זהות האמיתית".
הדרך הזאת היא נכונה יותר - כי כך נוכל למצות את יחודו של השלב הזה בחייהם - שלב "ההתבגרות". השלב הזה יכול לאפשר יותר טעויות מכיוון שהנוער עדיין אינו מחוייב לתפוקות לצרכי קיום - כמו השתכרות וכו'. כך נוכל למצות את התקופה הייחודית הזאת "ההתבגרות" בחיי הנוער - עוד טרם כניסתו לשלב ה"בגרות" - שלב שמחייב אותו בהתנהגות בוגרת - וללא הנחות בד"כ. אם אנחנו רוצים שהנוער שלנו יגיע ל"בגרות" - ל"תוצר הסופי" הזה - לזהות שלמה אמיתית ובוגרת - אנחנו חייבים לאפשר לו לממש באופן נכון ומדורג את תקופת "ההתבגרות". לשם כך - כדאי שהתקופה הזאת שתכיל בתוכה שלבים מדורגים - ומרכיבים תהליכיים ייחודיים.
"גיל ההתבגרות" (כתקופה שיש בה "מורטוריום" - שמיטת חובות - דחיית חובות) בשונה מ"הבגרות" עצמה - יכול להרשות לעצמו לקדם את הנוער בכל שלב - בעיקר בעניין ספציפי אחד. כך נוכל לאפשר את מיצויו המלא של כל נושא שנרכש - ולנסות לדאוג לכך שיופנם. לכן כדי להגביר את האפקטיביות של "התהליך ההתבגרותי" צריך לאפשר בשלב הזה לנוער להתמקד יותר ב"עניין אחד" - "מודעות לרצון האינטואיטיבי המידי" - ולהפחית ממרכזיותם של שאר המרכיבים שנכון להתייחס גם אליהם. זה נעשה כדי להבטיח שיהיה מיקוד עיקרי בעניין החשוב יותר לשלב הזה - "ההיכרות העצמית הפנימית". כך נגביר את ההסתברות שתתבצע הפנמה שלמה יותר של הרכיב הנדרש. כך הנוער יוכל להימנע מלפצל את המאמץ ההתפתחותי שלהם לכמה אפיקי השקעה במקביל - דבר שעלול להפוך בבחינת - "תפסת מרובה - לא תפסת".
חשיבותה של מודעות הנוער ל"רצון הפנימי המידי" שלהם.
המודעות הפנימית של הנוער ל"רציית היסוד" - לרצון המידי הבסיסי שלהם - היא מאוד משמעותית. כך הנוער מצליח לדעת טוב יותר ובאופן ממוקד יותר - "מה הוא רוצה!". נוער שיודע מה הוא רוצה - "מה הוא באמת רוצה" - נמצא במקום התפתחותי נכון ומתקדם יותר.
כאן מדובר בכל תחומי החיים האפשריים - מהדברים הקטנים עד לגדולים - מהחיובי עד השלילי:
האם הנער רוצה מקלחת עם מים פושרים, חמימים או חמים מאוד?
האם הוא רוצה לחפוף ראש בכל יום - האם להשתמש בקונדישינר ואיזה סוג הוא מעדיף?
האם הוא רוצה לישון עם שמיכת פיקה, פוך, או רק סדין?
האם בחופש הוא רוצה לעבוד ולהרוויח כסף - או סתם להתבטל והסתפק בדמי הכיס?
האם הוא רוצה לספר בכינות להוריו על התיחמון שלו במבחן האחרון, או שהוא רוצה להמשיך ולשכלל את שיטותיו להעתיק במבחנים?
האם הוא מעדיף התעניינות בפוליטיקה - או שהוא אוהב לשקוע לתוך מדורי הרכילות?
האם הוא רוצה שיקנו לו ביומולדת אופני הרים, מכשירי כושר , או פליסטיישן? וכו' וכו'....
מוקד העניין הוא להעדיף שהנוער יהיה מודע ל"רצון האישי הפנימי המידי" - עוד לפני שכל מיני גורמים חיצוניים מפעילים עליו את כוחם והשפעתם. זה מאד מסייע להם בבניית דרכם וב"גיבוש זהותם האמיתית". לכן המודעות ל"רצון הפנימי המיידי" צריכה לקבל את הקדימות הראויה לה. זה מאפשר לנוער לחדד את התשובה לשאלה החשובה והמקדמת ביותר: "מה אני באמת רוצה!"
כאן אני רוצה לציין שהמקום שיש לתת ל"רצון המידי" הוא חשוב - גם אם בסופו של יום - הבחירה של הנוער בפועל תהיה הפוכה לחלוטין מ"הרצון המידי" שלהם. גם אם בסופו של דבר החשיבה ההגיונית והרווחית שלהם ושיקולי המציאות הכוללים שלהם - הם אלה שיכריעו ואולי הם יכריעו בכיוון שונה.
החשיבות של התמיכה ההורית ב"רצון האינטואיטיבי המידי".
להורה שמוזמן או שמזדמן לו לקחת חלק ב"תהליך הבחירה" של הנוער - בד"כ כדאי שייקח על עצמו תפקיד קצת שונה מהצפוי. דווקא ההורה צריך לזהות ולהעלות על נס - את "הרצון המידי" של הנוער ואת "נטיית הלב" שלהם. זה חשוב שההורה ישים לב ויתייחס ל"מוטרפויות" הקטנות של הנוער, לתשוקות שלפעמים הן מוסוות בחלקן.
לדוגמא: להורה שמכין את האוכל כדאי לשים לב אם הנער מעדיף לאכול "מקושקשת" על פני ביצה קשה או דווקא חביתה בלי בצל - ולהגיב בהתאם.
לשים לב אם הנער מעדיף לכתוב בעפרון, בעט, במחשב,(או שזה בכלל לא משנה לו) - ולצייד אותו בהתאם.
האם הנער מעדיף לעבוד אפילו בגינה או סתם בחוץ - העיקר שלא יצטרך להשתתף בעבודות ניקיון הבית.
האם חשוב לו שדלת החדר שלו תישאר סגורה ושאף אורח שמקבל סיור בבית - לא יציץ בו.
האם הוא אוהב לקום בבוקר רק אחרי שהוא שומע מוסיקה כעשר דקות מבלי לזוז, או שהוא ממש מבקש שמי שמשכים אותו יתעקש איתו ולא יוותר לו כלל עד שהוא יקום..... וכו' וכו'.
הדגש על המועדף מבחינת הנער - חשוב יותר ממימוש האחריות ההורית שלנו לגרום לו להתפתח.
זה חשוב יותר מההתייחסות ה"חינוכית" הרווחת של ההורים לגרום לילד לעשות את זה "בדרך הנכונה" או לדאוג להרחיב ולגוון את מאגר חוויותיו והתנסויותיו. זה חשוב יותר מההתייחסות של ההורים להיבטים הקרים והמחושבים - האהודים יותר על עולם המבוגרים.
כדאי שלא ניתן לתבונה המנוסה של ההורות שלנו להשתלט באופן מיידי על זירת הבחירה של הנוער. אנחנו צריכים ללמוד - "למזער את נוכחות דעתנו". צריך ללמוד להתייחס ל"שיגעונות ההתבגרות" שלהם מתוך אמפטיות - כל עוד הם אינם פוגעים ברווחת חיינו באופן מעשי. כך נוכל שלא לבטל את תרומת האינטואיציה שלהם לגיבוש זהותם האמיתית. לשם כך צריך ללמוד לגייס למול הנוער הרבה תכונות כמו - סבלנות, הבנה, סלחנות, הומור, קלילות, ואולי אף אדישות מתעלמת - אם זה אפשרי. כל זאת כדי שלא ניסחף חזרה להרגלנו ה"חינוכיים" הבעייתיים.
זה גם יהיה לא נכון להתרגש יותר מידי מההחלטות העכשוויות שלהם. חלק מהבחירות של הנוער הן כנראה "בחירות זמניות" בלבד. הן מותאמות בעיקר לצו השעה - ל"טרנד" העכשווי. סביר להניח שעם חלוף הזמן הבחירות הללו יוחלפו בחדשות. ולמרות שהבחירות של הנוער הן לא תמיד ראויות - זה חשוב שהן תקבלנה ביטוי כלשהו בשלב הזה.
רוב ההורים יוצאים למאבק כנגד הבחירות "הבעייתיות" שעושים הנוער - במטרה לתקן אותן. אני ממליץ לשנות את הגישה. תרומתו של המאבק המתמקד בתיקון ה"בחירות" של הנוער - היא נמוכה ביותר. ההורים יוצאים למאבק בד"כ מתוך החשש ש"הזמני" בבחירות הנוער - אולי יהפוך לנתון "קבוע" לשארית חייהם. ההורים צריכים להירגע! - זה בדרך כלל לא קורה!
מעט מאד מתבגרים שהפכו למבוגרים הולכים גם היום עם אותם "בחירות" מהסוג שלדעתנו הוא בעייתי. מעט מאוד מהם הולכים למקומות "חשובים" עדיין עם "אופנת החורים" בג'ינס שלהם. מעט מאד מהם בגיל מאוחר יותר - הופכים באופן קבוע את היום ללילה ואת הלילה ליום כפי שהם עשו בזמני החופש בגיל ההתבגרות. אלו בחירות שהיו מתאימות להם בתקופת הנערות. אלו בחירות שהן מתאימות לגיל ההתבגרות. בדרך הזאת הנוער מתנסה וחווה את עצמו - את גבולותיו - ואת נפרדותו. כך הוא יוצר לעצמו את ההזדמנות ליצור נבדלות ולגלות בפועל האם הבחירה שלו אכן מתאימה לו. אני ממליץ להורים לקבל את "בחירות הנוער" כלגיטימיות - כחשובות - ובייחוד לקבל אותם מתוך כך שהן מקדמות זהות אוטנטית. "בחירות הנוער" הן לגיטימיות - כל עוד הם אינם חוצים את סף "ארבעת גבולות היסוד" שהצבנו להם (ראה פירוט בחלק הבא של המאמר - חלק ג').
הסיבות לכך ש"מסע הבחירות" של הנוער נכשל לפעמים.
לעיתים "מסע הבחירות" של הנוער - הופך למסע נפל - מסע של כישלון. ואכן זה קורה לפעמים ש"המסע" החשוב הזה אינו מצמיח את הפירות המקווים. זה קורה שהמסע הזה אינו מפיק תוצאות שמקדמות אותם. זה קורה כאשר הנוער אינו מצליח במהלך המסע שלו ליצור בחירות שהן אוטנטיות - "בחירות שהן אמיתיות". זה קורה לרוב כאשר הוא אינו מצליח לגלות - מה נכון לו, מה באמת רצוי לו ומה מתאים לו. זה קורה לרוב כאשר הוא אינו מצליח לגלות - "מה בעצם הוא רוצה!"
קורה שגם לאחר שהנוער כבר עשה בחירה מסוימת - הוא אינו מצליח להגיע למסקנה האם הבחירה שעשה היא נכונה לו - האם היא מתאימה לו.
לפעמים זה קורה כי הוא חי במציאות ששוללת ממנו את האפשרות להיפגש עם "עצמיותו".
זה קורה לעיתים אם הוא בא ממשפחה עם "נוכחות הורית מוגזמת וכובשת" - נוכחות הורית שנוטה להיות פולשנית ו"בולענית". לפעמים זה עקב התפקיד המשפחתי הבעייתי שנתנו לו ההורים או שהוא לקח על עצמו. מדובר על תפקיד הזה הוא בד"כ בעל "אופי מרצה" - ועם נטייה ל"הסתגלות יתר" ולוותרנות רבה מידי למצב או לדמויות שמסביבו. כך נהרסת יכולתו של הנוער לזהות צרכים ורצונות אישיים משל עצמו. כך הוא אינו מצליח לפתח את עצמיותו - את זהותו האמיתית.
ה"אגוצנטריות" - כתרופה אפשרית ל"מסע בחירות" כישלוני
ה"אגוצנטריות" היא אחת ה"תרופות" למצב הבעייתי הזה. התרופה הזאת נשמעת לעיתים בטעות כרעיון פסול או כ"הצעה מגונה" - אך לא כך היא . כדי לסייע לנוער לצאת מהמצב הזה צריך לעודד אותם לפתח - "אגוצנטריות". כן, זו לא טעות - אכן מדובר ב"אגוצנטריות!!!". כדי שהנוער יצא מסתגלנות היתר ומהתקיעות הזהותית שלו - הוא צריך לפתח סוג של "מרוכזות עצמית".
הוא צריך ללמוד לפתח התמקדות ראשונית עודפת - בצרכיו האישיים ולא על חשבון האחרים. לפעמים במצבים קיצוניים נדרשת התמקדות עצמית עודפת - אפילו עד לאגואיסטיות מסויימת. לפעמים זוהי הדרך היחידה כדי לחלץ אותו ממצבו הזהותי הבעייתי שהוא - "חסר הצבע" "וחסר עצמיות". נוער שנמצא ב"השתלבות יתר" במשפחתו או בסביבתו - השתלבות שמטמיעה ומטביעה אותו ואת "עצמיותו" - חייב שינוע דרסטי. הוא חייב שינוי משמעותי כדי לשבור את התבנית המסרסת שבה הוא נתון. הוא חייב לתת לעצמו את הלגיטימציה "לדפוק נוכחות". הוא חייב למצוא את הדרך להתנתק ולהיבדל מהקולקטיב שהוא נטמע בתוכו. הוא צריך להיחלץ מהסמכות ומהסביבה ש"בולעים" אותו - ולחזור ולהתחבר לעצמו לעצמיותו. הוא צריך להקטין את ה"אני הקולקטיבי" או ה"אני המשפחתי" שיתכן שהוא פיתח - לטובת פיתוחו של ה"אני האינדיבידואלי". הוא צריך לתת למנגנון המתקן של ה"אגוצנטריות" לכוון אותו:
לדוגמא: הוא צריך שלא לוותר באופן אוטומטי לטובת שאר בני המשפחה על הטוסט האחרון - מבלי לשאול את עצמו האם זה מה שהיה רוצה שיקרה בכל פעם.
הוא לא צריך להתיר לעצמו שלא להסכים שבני הבית יראו בחדר טלוויזיה באופן קבוע רק את ערוץ הmtv כשהוא מעדיף לראות את ערוץ ה- vh1או כשהוא רוצה להתנסות בצפייה בערוצים אחרים.
הוא צריך להגדיר לעצמו האם הוא מכל אחיו חייב לקחת על עצמו את מטלת הבית הכי שנואה - מבלי משא ומתן ומבלי שברר לעצמו האם זו המטלה שהוא היה רוצה לבצע. וכו' וכו'.
לשם כך הוא צריך לצמצם מאד את הזדהותו עם האחרים - וללמוד להזדהות עם עצמו תחילה.
נער שזהותו מורכבת מ"הדבקות" (פטשצ'ים) שנעשו ע"י אחרים - חייב להתנער מהם בדרך כלשהי. הדרך להגיע לשם אינה פשוטה. ההרגליות האישית שלו והנוחיות שנוצרה למשפחה - מקבעים את הנוער בתפקידו הנוכחי. לעיתים המצב הזה נראה כל כך מושרש ומוצק - כאילו שהוא ללא מוצא.
צריך לדעת שהשינוי כאן הוא לא פשוט אבל אפשרי. נדרש כאן שינוי חריף - שינוי ממעלה שנייה.
נדרש כאן שינוי שרק הוויה עם לגיטימציה ל"אגוצנטריות" יכולה ליצור. רק לגיטימציה למרוכזות עצמית, (ואולי גם לפעמים על חשבון האחרים) - יכולה ליצור את השינוי אצל הנוער שהדרך לזהותו האמיתית הלכה לאיבוד. המרוכזות עצמית הזאת היא חשובה כדי לבצע את "תוכנית ההתנתקות" מהנוכחות המכניעה של ההורים ושל הסביבה.
לפעמים כדי לתת אפשרות להתחיל שינוי - כדאי לעודד אותו להביע "כעס" או כל רגש "הודף" אחר שיכול לקדם נפרדות. זה חשוב כדי לעזור לנוער ליצור את הנפרדות - את ה"ספרציה" - מסביבה שבולמת את עצמיותו. ללא ה"ספרציה" הזאת קיים סיכוי קלוש לבניית "זהות אוטונומית אמיתית".
לסיכום: כדי לקדם את "הזהות האוטנטית" - חשוב לתת יותר מקום ל"זיהוי הפנימי" של "הרצון האינטואיטיבי המידי" של הנוער. צריך לדעת שזה חשוב יותר מלטפח אצלם את "הזיהוי החיצוני" של המציאות על כל מרכיביה.
כמו כן - "תעשו מקום" ל"אגוצנטריות" - "תעשו מקום" "למרוכזות העצמית" הזאת.
כאן ה"אגוצנטריות" היא בתפקיד נכון, בריא ושאינו ראוי לגינוי. לפעמים ה"אגוצנטריות" היא היחידה שיכולה לעשות את העבודה למתבגר המתגבש - כשענייני ה"זהות האישית" שלו מסתבכים ונטמעים בסביבה דומיננטית וכובשת!!
* עד כאן "הורות להתבגרות" - חלק ב' - 1 :(פרקים 1- 5) .
להמשך ראה "הורות להתבגרות" - חלק ב' - 2 :(פרקים 6 - 9 ).
בהצלחה
אילן גבאי - עו"ס
אילן גבאי-מטפל פרטני זוגי ומשפחתי-התמחות בטיפול בנוער בגיל ההתבגרות כולל נפגעי סמים מען:כורזים 3א' תל-אביב 69185 טלפקס- 6481226 - 03 e-mail: ilangaby@netvision.net.il חדרי טיפול בת"א ורחובות
