מי אחראי לשריפה-המשכיר או השוכר? 

שריפת מחסן במשק במושב

ברוך ואילנה גריידי הם בעלי הזכויות במשק מס' 15 במושב גבעת כח. גריידי השכירו חלק מהמשק לשוכרים.

השוכרים שיפצו מבנה שבמשק, הפכו אותו למחסן והניחו בו מוצרים שונים מפלסטיק.

באחד הימים פרצה שריפה אשר כילתה את המחסן על רוב תכולתו.

גריידי הגישו תביעה כספית נגד השוכרים. לטענת גריידי, רוח חזקה העיפה גיצים דרך פתח רשת המתכת שבגג המחסן, אל תוך שדה קוצים הצמוד למחסן, כך האש התלקחה וכילתה שטח משק נוסף.

לטענת גריידי השוכרים התרשלו בכך שלא דאגו לנכש את העשבים והקוצים ולא הקפידו על ניקיון השטח מסביב למחסן.

גריידי טענו בנוסף כי השוכרים התרשלו בכך שלא התקינו אמצעי מיגון במחסן וכן בכך שלא דאגו לאטום את רשת המתכת בגג המחסן.

גריידי תבעו גם את שירותי הכבאות, בטענה כי הם לא שמרו על המחסן במהלך עבודות הכיבוי ולא היו עירניים מספיק.

מומחה לחקירת שריפות

השופט ישעיהו שנלר מבית משפט השלום בפתח-תקוה, בפניו נתבררה התובענה, אימץ את ממצאיו של המומחה לחקירת שריפות, יעקב ריטוב.

המומחה ריטוב קבע כי המוקד הראשון של השריפה היה שדרת ברושים. משם עפו גיצים אל גג המחסן והציתו אותו.

ריטוב הוסיף כי קרוב לוודאי שאלמלא הקוצים שנמצאו בסמוך למחסן, הגיצים לא היו עפים ומגיעים לכיוון גג המחסן. האש לא פרצה במחסן אלא התפשטה למחסן; אלמלא הקוצים שבסמוך למחסן, לא היה המחסן נפגע.

אחריות השוכרים לשריפה

ברוך ואילנה גריידי טענו בעדותם כי השוכרים התחייבו להתקין אמצעי מיגון וכן לשמור על הניקיון מסביב למחסן. השוכרים מצידם הכחישו זאת מכל וכל. השוכרים טענו כי המחסן היה מבנה נטוש חסר כל שימוש. גריידי היה מוכן להשכיר את המבנה אף במחיר נמוך יחסית ובלבד שניתן יהיה להמשיך את השכירות לתקופה מינימלית שתצדיק את השיפוצים שנערכו במקום על ידי השוכרים.

השופט נתן אמון בגירסת השוכרים תוך דחיית טענותיהם של גריידי כבלתי מהימנות.

השופט שנלר התרשם, כי אזור המחסן טרם השכירות, במהלכה ואף לאחר השריפה היה רחוק מהמצב שגריידי ניסו לציירו. למעשה מדובר בשטח מוזנח. בכל המגרש היו קוצים. לא הוסכם מאומה בין גריידי לבין השוכרים באשר לניכוש ושמירת ניקיון השטח שמסביב למחסן, קבע השופט.

המחסן היה מצוי בתוך משק 15 אשר היה בחזקתם של גריידי. השטח הסמוך למחסן לא הושכר לשוכרים.

מומחה לאמצעי מיגון שהעיד במשפט ציין כי לאחר פרוץ האש במוקד מרוחק מהמחסן, לא היה באמצעי מיגון כאלה, או אחרים לכבות את השריפה במקום שכבאי אש לא הצליחו בכך.

גריידי ניסו להעביר את נטל ההוכחה לכתפי השוכרים כדי שחובת ההוכחה לכך שלא הייתה רשלנות תחול על השוכרים. השופט דחה נסיון זה. העברת נטל ההוכחה לנתבע להוכיח כי לא התרשל תעשה רק מקום שהנתבע יכול לדעת ויש בידו אמצעים טובים יותר מאלה שבידי התובע לדעת מה גרם להתפרצות והתפשטות האש.

במקרה זה, ציין השופט שנלר, אין מקום לעדיפות ולהחלת הכלל על מנת להטיל את נטל ההוכחה על השוכרים.

השאלה המרכזית היא על מי היתה מוטלת החובה לדאוג לניקוי האזור הסמוך למחסן, על גריידי או על השוכרים.

האש לא פרצה מהמחסן אלא התפשטה אליו מהשטח הכולל של משק 15. גריידי הם בעלי הזכויות במשק 15. על גריידי היה לצפות שאם אכן תפרוץ שריפה, יכול והשריפה תתפשט לכיוון המחסן ותגרום לשריפתו.

השופט שנלר הוסיף:

"משבא בית המשפט לשקול בחינת מדיניות משפטית, על מי להטיל את חובת נקיטת האמצעים למניעת שריפות בסמוך למחסן, דומני שיש להטיל חובה זו על "המחזיק הכללי" בשטח, ולא על אותו שוכר ששכר מחסן ומחסן בלבד, לאחסן סחורתו".

במקרה זה גריידי ידעו היטב על החומרים המצויים במחסן ועל הסכנה הצפויה אם אכן אש תאחז בתכולה זו.
השופט הדגיש כי אילו האש היתה פורצת במחסן ללא קשר לסובב את המחסן, האחריות המלאה לקרות השריפה היתה מוטלת על השוכרים, אם לא היו מוכיחים העדר רשלנות מצדם.

אומנם הוכח שאלמלא הפתח בחלל הגג הגיצים לא היו חודרים למחסן. אולם, ציין השופט, יש להחיל את האשם המכריע על הגורמים האחרים, בחינת גורם בלעדיו אין.

השופט קיבל את טענת השוכרים כי אלמלא השיפוצים, הרי השריפה היתה מכלה את המבנה באופן ישיר אף ללא גיצים שהיו חודרים למקום, זאת לאור מצבו כפי שהיה טרם שיפוצו.

על יסוד האמור לעיל קבע השופט כי השוכרים עמדו בנטלים אף לפי חוק השומרים ועל אחת כמה וכמה בלעדי הוראות חוק זה. השופט הוסיף כי מדובר היה במחסן הנמצא בחלקה של גריידי ותחת עינם הפקוחה. גריידי העידו כי חששו מהקוצים ומפרוץ שריפה במקום. למרות שגריידי העסיקו עובד בניכוש וניקוי, הם לא הורו לעובד לנכש את האזור שמסביב למחסן. לעומת גריידי, השוכרים באו למקום רק מדי פעם. גם טרם השכירות השטח מסביב למחסן לא היה נקי מקוצים, לכן מדובר על נכס עם פוטנציאל למום. במצב כזה, קבע השופט, קיים סייג לאחריות.

אחריות מכבי האש

גריידי טענו לרשלנות מכבי האש בפעולת כיבוי האש. השופט דחה את טענות גריידי. אומנם קיימת חובת זהירות מושגית בין שירותי הכבאות לבין האזרח. אולם במקרה זה חובת הזהירות הקונקרטית לא הופרה על ידי מכבי האש.

גריידי טענו לרשלנות מכבי האש בכך שבתחילה הגיעה למקום השריפה ניידת כיבוי אחת בלבד. עובד כיבוי אש הסביר כי זה נבע מכך שהיה צורך לבחון מה קורה בשטח והאם לא מדובר באזעקת שווא. שכן, שירותי הכיבוי נתקלים בהרבה אזעקות שווא. השופט ציין כי אינו רואה פסול בנוהג זה.

השופט הוסיף כי אין זה סביר לצפות משירותי הכבאות לשגר על אתר ומיד עם קבלת הודעה על אירוע מסויים מספר גדול של רכבי כיבוי מבלי שהוברר קודם לכן אם הסיטואציה מצריכה זאת. אין אני סובר כי אימוץ מדיניות כזו, הוסיף השופט, היא גזרה ששירותי הכבאות יכולים לעמוד בה, בהתחשב בצורך בכוננות לשריפות אחרות ובמיוחד בתנאי מזג האויר ששררו באותו יום.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מהרגע שהוברר כי יש צורך ביותר מרכב כיבוי אחד, הוזעקו למקום עוד מספר רכבי כיבוי.

השופט דחה אף את טענת גריידי כי ברכב הכיבוי לא היה מספיק מים. על פי סעיף 3 לתקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי) התשכ"ה- 1964 על רכב כיבוי להכיל כמות של 3 מ"ק מים. ברכב כיבוי האש שנשלח למקום השריפה היו 3 מ"ק מים.

גם טענת גריידי כי היה על מי מהכבאים להשאר ליד המחסנים נדחתה על ידי השופט. אין מקום לקבל טיעון זה, קבע השופט. שכן המשמעות העולה מטיעון זה היא כי האש תמשיך להשתולל במוקדים אחרים, ואילו שירותי הכבאות יעסקו בשמירה על מקומות אשר אותה עת טרם עלו באש. מעבר לכך, הוסיף השופט, שירותי הכבאות לא התעלמו מהמחסנים, הם בדקו אותם ואף הורו לאחד השוכרים להשאר בקרבת המחסנים ולהשגיח על המתרחש.

השופט דחה גם את טענת גריידי כי היה על שירותי הכבאות לצנן את המחסנים במים, כאשר אש השתוללה במוקדים אחרים ובאותה עת המחסן טרם עלה באש.

השופט שנלר הוסיף:

"אין צורך להכביר מילים בכל הקשור לעובדה, כי אין זה ראוי לבחון EX-ANTI את הפעולות והצעדים הננקטים על ידי שירותי הכיבוי. בסיטואציות עובדתיות מורכבות כאלו, יש לבחון את פעולות שירותי הכיבוי תוך שימת דגש מיוחד על תנאי השטח, וכן תוך לקיחה בחשבון את האופי הכרוך והמתחייב מעבודה ופעילות של כבאים תחת לחץ ומתח רב, וכן את השיקול כי מדובר בפעולות הצלה באופן מובהק. למותר לציין, כי בנסיבות שכאלו אין להיזקק לבחינת הדברים לאחר מעשה".

השופט קבע כי בנסיבות המקרה לא מתקיימים התנאים להעברת נטל הראיה לכתפי מכבי האש להוכיח כי לא התרשלו. בנוסף, ציין השופט, לא הובאה כל עדות מומחה שיש בה להצביע שכיבוי האש התרשלו בפעולה זו או אחרת שבוצעה על ידם במסגרת כיבוי השריפה.

שאלת הנזק

למעלה מן הדרוש השופט התייחס גם לשאלת הנזק וקבע כי גריידי לא הוכיחו את נזקם. די בטעם זה כדי לדחות את תביעת גריידי, אפילו היתה נקבעת אחריות של מי מהצדדים, ציין השופט.

גריידי הגישו חוות דעת של אגרנום ושמאי אשר ערך תחשיבים שונים לבניית מבנה לולים מבוקר. המומחה לא בדק כלל מה היה מצב הלול טרם עריכת השיפוצים על ידי השוכרים.

המומחה ביסס את הערכותיו בהתעלם מהמצב האמיתי של הלול.

לא ניתן להתייחס לחוות דעת שכזו, ציין השופט, שהינה תאורטית ומנותקת מהמציאות הספציפית. אם אכן היו גריידי מבקשים להוכיח את הנזק שנגרם להם, הם היו צריכים להביא ראיות לעלות הנדרשת להבאת המבנה -המחסן למצבו כפי שהיה בטרם השריפה.

התוצאה

השופט דחה את תביעתם של גריידי בקובעו כי החובה לדאוג לניכוש הקוצים וניקיון השטח מסביב למחסן היתה מוטלת על גריידי, שהינם המחזיקים במשק, ולא על השוכרים, אשר שכרו את המחסן בלבד והיו מגיעים למקום רק מדי פעם.

התביעה נגד מכבי אש נדחתה אף היא משלא הוכח כי התרשלו בכיבוי השריפה.

למעלה מן הצורך קבע השופט כי גריידי לא הוכיחו את הנזק שנגרם להם, ודי היה בטעם זה כדי להביא לדחיית התביעה.
מסמך 48