האם נפילה מגרר מהווה תאונת דרכים? 

הידוק רצועות מטען

אביחי גמליאל הגיע עם משאיתו למפעלי ים המלח לשם העמסת שקי אשלגן על נגרר המשאית. לאחר סיום העמסה, עלה גמליאל כדי לקשור ולהדק את הרצועות. תוך כדי פעולת ההידוק נקרעה אחת הרצועות, וגמליאל נפל מן הנגרר. הנפילה ארעה כאשר מנועה של המשאית היה דומם, לפני שהסתיימה קשירת המטען בחבלים ולפני שהמטען נשקל וקיבל תעודת משלוח.

גמליאל הגיש תביעה נגד חברת הביטוח אררט כמבטחת המשאית בביטוח חובה. לחילופין תבע גמליאל את מפעלי ים המלח בטענ כי זו האחרונה התרשלה כלפיו בנזיקין.

הוראת החוק

סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מגדיר את המונח "שימוש ברכב מנועי" באופן הבא:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"

גמליאל טען כי האירוע מהווה תאונת דרכים שכן בעת התאונה פעולת הטעינה טרם הסתיימה וכן מדובר ב"טיפול דרך".

אררט טענה כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים שכן הוא אירע במהלך טעינה של הרכב בעת שעמד.

מניעת נפילת מטען

בית משפט השלום, שדן בעניין לראשונה, הגיע למסקנה כי אירוע התאונה מהווה "תאונת דרכים" על פי החוק. זאת מאחר ופעולתו של גמליאל היוותה "שימוש ברכב למטרות תחבורה" משום שהייתה מיועדת למנוע נפילת המטען במהלך הנסיעה.

השופט סבר כי ניתן לראות בפעולת קשירת המטען "טיפול דרך" הנכלל במפורש בהגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי". טענת אררט כי פעולת גמליאל מהווה "טעינה ופריקה" בעת שהרכב עומד ועל כן אינה מהווה תאונת דרכים, נדחתה. השופט סבר כי אין להרחיב חריג זה יתר על המידה.
על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה אררט ערעור להשופט המחוזי בתל-אביב.

"טעינה ופריקה"

פסק הדין בערעור נכתב על ידי השופט יהושע גרוס, אליו הצטרפו בהסכמה השופטים אסתר קובו ומיכל רובינשטיין.

בחינת נסיבות המקרה לאורן של ההלכות שנקבעו בסוגיה זו, מבהיר השופט גרוס, מוביל למסקנה כי פעולתו של גמליאל בקשירת המטען היוותה חלק מפעולת הטעינה, הייתה קשורה קשר הדוק לפעולת הטעינה וחלק אינטגרלי שלה. בעת ביצוע פעולת הטעינה היה המנוע דומם. לפיכך חל במקרה דנן החריג בחוק הדן בטעינה ופריקה. התאונה בה נפגע גמליאל אינה מהווה "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים, קבע השופט גרוס.

סעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי

בשלב הערעור העלה גמליאל לראשונה את הטענה כי חל בעניינו סעיף 3(א)1 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970.

על מנת להבין את הטענה נביא להלן את נוסח הסעיף המלא:

"3. (א) פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את -

(1) בעל הרכב והנוהג בו - מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - החוק), ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם על-ידי
השימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו;

לענין זה, "נזק גוף" ו"שימוש ברכב מנועי" - כמשמעותם בחוק.

(2) בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהתר ממנו - מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק."

טענת גמליאל הוראה זו, ובמיוחד הפיסקה "ומפני כל חבות אחרת" מרחיבה את הכיסוי הביטוחי מכוח תעודת ביטוח החובה על בעל הרכב והנוהג בו אל מעבר למקרים המהווים "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים.

אררט השיבה כי הוראת סעיף 3(א)1 דנה במקרה בו צד שלישי נפגע ולא בנזק לבעל הרכב עצמו. זכאות בעל הרכב או הנוהג ברכב בהרשאתו קבועה בסעיף 3(א)2 לפקודה.

יש ממש בטענה של אררט, קובע השופט גרוס, כי לגבי נזק הנגרם לבעל רכב או הנוהג בו יש להחיל את הוראת סעיף 3(א)2 לפקודת ביטוח רכב מנועי ולא את הוראת סעיף 3(א)1.

על פי הוראת סעיף 3(א)2 לחוק מכסה ביטוח החובה רק חבות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מאחר ובמקרה זה יצא האירוע מגדר "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים, אין בהוראות סעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי כדי לסייע לגמליאל.

התוצאה

השופט קבע כי התאונה שנגרמה לגמליאל אירעה תוך כדי "פריקה וטעינה" בעת שהרכב עמד ולכן אינה מהווה "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים. משום כך אין המקרה מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים.

תביעת גמליאל נגד אררט בעילה לפי חוק הפיצויים נדחתה.
מסמך 59