האם יועמד נשיא סודאן לדין? 

המאמר התפרסם לראשונה באתר האישי של המחברת

תאריכים עגולים וסמליים נותנים לנו תחושת משמעות, של סגירת מעגל. מעגל אחד כזה נסגר השבוע, כש-10 שנים לאחר שנחתמה אמנת רומא (חוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי, ה-ICC), הודיע התובע הכללי של ה-ICC כי הוא מגיש כתב-אישום נגד נשיא סודאן, עומר אל-באשיר, באשמת ג'נוסייד ופשעים נגד האנושות. זה עדיין לא אומר שאל-באשיר יועמד לדין: ראשית, כתב-אישום זה צריך להיות מאושר על-ידי הרכב מקדים של שלושה שופטים של בית-הדין; שנית, יש סיכוי סביר שסין תטיל וטו במועצת הביטחון, שכן העמדתו הצפויה לדין של אל-באשיר גורמת לה ל"דאגה רבה" (שלא כמו מה שהוא מבצע); שלישית, מדינה שאיננה צד לאמנה איננה חייבת לשתף פעולה עם בית הדין בהסגרה או בהעמדת ראיות וזה מקשה על העמדה לדין במקרה כזה.

לבית הדין סמכות להעמיד לדין אזרחים של מדינה שהיא צד לאמנת רומא, או כאלה שביצעו את הפשעים הנדונים בשטחה של מדינה שהיא צד לה, או של מדינה המסכימה אד-הוק לסמכות שיפוטו של בית הדין גם אם איננה צד לאמנה. במקרה של סודאן, שאיננה צד לאמנה ומדובר בפשעים שהנאשם ביצע בשטחה של מדינתו, קשה מאד להגיע למימוש ההליכים. אפילו שצו מעצר שיוציא בית הדין יחייב את כל המדינות שהן צד לאמנה להסגיר את אל-באשיר אם יגיע לשטחן.

כשמדובר במדינה שאיננה צד לאמנה ולא מסכימה אד-הוק לסמכות שיפוטו של בית הדין, הערוץ היחיד שקיים להעביר מקרים לחקירת בית הדין ולהעמדה לדין בו במידה ונמצאות ראיות, הוא החלטה של מועצת הביטחון על-פי פרק 7 למגילת האו"ם. (בשני המקרים האחרים אפשר לפתוח בחקירה בעקבות תלונה של מדינה חברה או בעקבות יוזמתו של התובע). מקרה דארפור אכן הועבר לבית הדין בזמנו על-ידי מועצת הביטחון (מבלי שסין או רוסיה יטילו וטו), אך סעיף 16 לאמנה מאפשר למועצת הביטחון למנוע מבית הדין להפעיל את סמכות שיפוטו או לעצור אותה.

ההחלטה להגיש כתב אישום בגין ג'נוסייד איננה טריוויאלית. היא עומדת בניגוד לקביעה של ועדת מומחים ששלח בזמנו האו"ם לדארפור, שקבעה כי לא נמצאו ראיות לביצוע ג'נוסייד כהגדרתו המשפטית באמנה נגד ג'נוסייד (אך כן לפשעים נגד האנושות). קביעה זאת קשורה לקושי להוכיח כוונה להשמיד, במלואה או בחלקה, קבוצה אתנית, לאומית או דתית, כנדרש באמנה. היעדר חסינות לראש מדינה נקבע כבר בעקרונות נירנברג, ושוב באמנת הג'נוסייד ובאמנת רומא. המקרה של אל-באשיר, מדגים את הקשיים והחולשות בתפקוד ה-ICC. שכן גם אם יש בידיו אפשרות מסוימת לעקוף את אי-הסכמתן של מדינות שאינן צד לאמנה, באמצעות הערוץ של מועצת הביטחון, הוא גם תלוי בה ובהחלטותיה, ובאפשרות של החברות הקבועות במועצת הביטחון להטיל עליהן וטו. לשון אחר, הוא תלוי לפחות במידת מה בגוף פוליטי, שאינטרסים פוליטיים מכוונים את פעולתו.