האם הצתת רכוש במהלך הפגנה היא פעולת איבה? 

הנה עוד דוגמא לחברת ביטוח, שהלכה צעד אחד יותר מדי ויצרה, בעזרת בית המשפט העליון, תשתית משפטית לכיסוי ביטוחי חדש: תגמולי ביטוח לתקופת ביניים.

מדובר בחיוב חברת הביטוח לשאת במימון הנזקים, גם אם טרם התברר סופית, אם לאירוע יש בכלל כיסוי על פי הפוליסה.

בתחילת חודש אוקטובר 2000, נערכה באזור כפר מנדא וחנתון בגליל, תהלוכה של תושבי כפרים ערביים לאות הזדהות עם אירועי המהומות בשטחי הרשות הפלסטינית.

משתתפי התהלוכה הציתו ערימות של כותנה, ציוד השקיה, גלגלות טפטוף, וטרקטורים השייכים לאגודה השיתופית החקלאית שדה נטופה.

לאגודה הייתה פוליסה לביטוח נזקי רכוש בחברת הביטוח הכשרת הישוב.

בפוליסה נרשם, כי היא אינה חלה על אירועים אשר הרשויות אישרו כי הם מעשי איבה.

האגודה הגישה תביעה למנהל מס רכוש. זה האחרון פסק כי הנזק שנגרם לאגודה איננו בגדר מעשה איבה וסירב לתת לה פיצויים מן המדינה.

בה בעת נדחו גם פניות הכשרת הישוב למשטרת ישראל, למשרד הביטחון ולמנהל מס רכוש, לקבל אישור כי האירועים היו בבחינת מעשי איבה.

למרות כל אלה, סירבה הכשרת הישוב לשלם לאגודה תגמולי ביטוח עבור נזקי ההפגנה.

בלית ברירה פנתה האגודה לבית המשפט בתביעה נגד הכשרת הישוב.

במקביל, ועל-מנת להגן על זכותה של הכשרת הישוב לתחלוף, הגישה האגודה ערר על החלטת מנהל מס רכוש, לוועדת הערר לפי חוק מס רכוש.

על ערר זה, שנועד למעשה לשמור למעשה, כאמור, על זכויותיה, עטה הכשרת הישוב כמוצאת שלל רב וביקשה מבית-המשפט כי יורה על "עיכוב והעמדת ההליכים" שבהם פתחה האגודה כנגדה בבית-המשפט.

הכשרת הישוב דרשה כי בית המשפט לא ידון בתביעת האגודה עד שועדת הערר תאשר, אם תאשר, את החלטת מנהל מס רכוש כי אין מדובר במעשי איבה.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה עד לבית המשפט העליון.

השופטת דליה דורנר מצאה כי הכשרת הישוב טעתה בהבנת המחלוקת עם המבוטחת שלה.

המחלוקת אינה בשאלה אם פוליסת הכשרת הישוב חלה על מעשי איבה.

המחלוקת גם אינה בשאלה אם ניתן אישור מאת הרשויות לכך שהארועים בכפר מנדא וחנתון מהווים מעשי איבה. אישור כזה אינו בנמצא.

המחלוקת האמיתית בין הצדדים מתמקדת בשאלה אם הכשרת הישוב חייבת, במסגרת פוליסת הביטוח, לשאת בנזקים רכושיים שייגרמו לאגודה בתקופת הביניים, בה קיים חוסר ודאות אם אירוע הנזק מהווה מעשה איבה.

בית המשפט נדרש אם כן לפרש את אומד-דעתם של הצדדים לפוליסת הביטוח.

במחלוקת זו, רשאי בית המשפט לקבוע, כי האגודה זכאית לתבוע מהכשרת הישוב נזקים כתוצאה מכך שבתקופת הביניים הפרה הכשרת הישוב את התחייבותה החוזית לשלם את תגמולי הביטוח. זאת אף אם בסופם-של-דברים ייקבע כי האירוע אינו מהווה מעשה איבה.

תביעה זו, המתייחסת לשאלת הנשיאה בנזק בתקופת הביניים, שונה מן ההליך המתנהל בפני שלטונות מס רכוש. שוני זה בא לכלל ביטוי בזהות הצדדים המתדיינים, בעילות שעליהן מבוססות טענות הצדדים, ובסוגיות העולות לדיון בכל אחד מן ההליכים.

בנסיבות אלו, אין יסוד לעיכוב ההליכים בתביעה.

מעבר לדרוש, מעירה השופטת, יש לבית המשפט שיקול דעת אם בכלל לעכב הליכים, גם כשיש בסיס לעיכוב.

נוכח הפגיעה הקשה באגודה, שאינה זוכה לקבל פיצוי במשך זמן רב בגין הנזקים שנגרמו לה, חרף העובדה שדאגה לבטח את עצמה מפני נזקי רכוש ומכיוון שתביעת האגודה לא נועדה להכביד על הכשרת הישוב או על בית-המשפט, אלא עניינה באינטרס הלגיטימי של האגודה לעמוד על זכותה לקבל פיצוי בגין נזקיה - ברי כי היעתרות לדרישת הכשרת הישוב לעיכוב ההליכים אינה סבירה.
מסמך 311