ע"פ 4008/07, מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה נ' קדוש גבי ואח'
כב' השופטים י. פלפל, נ. הנדל, ו. מרוז
עוה"ד א. בדנר למערערת, עוה"ד ש. קזס למשיבים
15.07.2008
העובדות:
1. בפנינו ערעור על פס"ד של בימ"ש השלום באילת, לפיו נקבע שהמשיבים אשמים ללא הרשעה בביצוע עברות בניגוד לחוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים התשמ"ח-1988 (להלן:"חוק זיהום ים") וחוק שמירת הניקיון התשמ"ד-1984 (להלן:"חוק שמירת ניקיון"). אחד מהמשיבים חויב לבצע של"צ בהיקף 80 שעות, לחתום על התחייבות בסך 7,500 ש"ח, ולשאת בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.
2. משיב 1 שימש ראש עיריית אילת, ומשיב 2 שימש מנכ"ל העירייה בתקופה הרלוונטית. לפי העובדות בכתב האישום בהם הודו המשיבים, בתאריכים שונים מאמצע שנת 1998 ועד שנת 2000, אחראים המשיבים לכך שהוזרמו שפכי ביוב גולמי ממערכת הביוב העירונית לתוך הים. תחילה, כפרו המשיבים באשמה.
3. בשלב מסוים הגיעה המדינה להסכם עם הנאשמת השלישית בכתב האישום, עיריית אילת, במסגרתה הודתה בכתב האישום, והוטל עליה קנס כספי בסך רבע מליון ש"ח. פן נוסף של ההסדר היה התחייבות העירייה לעמוד בביצוע פעולות רבות שמטרתן לתקן ולשדרג את מערכת הביוב העירונית.
4. אחריות המשיבים נובעת מתפקידם הציבורי. משיב 1 עמד בראש העירייה, והיה אחראי על אגפיה על כלל מחלקותיה ותפקודם הראוי. משיב 2, מכוח היותו מנכ"ל העירייה, היה אחראי גם הוא על אגפיה של העירייה ומחלקותיה, כולל אגף הנדסה ומחלקת המים והביוב.
5. לשיטת המערערת, יש להתערב בפסיקת ביהמ"ש קמא, אחרת ישוגר מסר מוטעה לציבור. טענה נוספת היא שהמשיבים לא הוכיחו שהתוצאה של הרשעתם בדין תפגע בהם בעוצמה כזו שהאיזון מחייב את התוצאה של אי-הרשעה. לעומתה, טוענים המשיבים, כי התוצאה ראויה.
הערעור נתקבל.
החלטה:
1. כבר נפסק לא אחת שאי-הרשעת נאשם בגין מעשה שנמצא אשם בו אינה תוצאה טבעית בשדה המשפט הפלילי. ככלל, אשמה בפלילים גוררת כתם, ששמו הרשעה. זו אינה אלא אמרה חברתית לפיה נפגע אינטרס ציבורי שיש להגן עליו.
2. עם זאת, הדין סלל את הדרך לאי-הרשעת נאשם למרות היותו אשם במקרה המתאים. הפסיקה התייחסה לבחינת המידתיות שבין תוצאת ההרשעה לבין השלכותיה כלפיו. לפי נוסחה זו, יש לתת משקל של ממש לחומרת העבירה ונסיבותיה והיתרון אשר "יישמר" לנאשם, היה ולא יורשע.
3. בימ"ש קמא שמע ראיות לעניין העונש ונימק מסקנתו היטב.
4. צוין כי פועלת בעיריית אילת מערכת ביוב מיושנת שלא תוחזקה כראוי, והיו בה תקלות רבות. המשיבים פעלו רבות לטיפול במצב. התקבלה הטענה לפיה העברות שבוצעו הינן תולדה של תקלות שאירעו במערכת, חרף פעילותם של המשיבים.
5. לכך הוסיף בימ"ש משקל לתסקיר החיובי שקיבל אודות שני המשיבים, והתרשם שהמשיבים פעלו במטרה לקדם את נושא איכות הסביבה.
6. הרשעת המשיבים עלולה לגרום להם נזק לגבי תכנוניהם העתידיים. בנסיבות העניין, נראה שהיות והמשיבים בשנות ה-50 לחייהם מבלי שהורשעו עד כה ועיניהם נשואות להמשך פעילות בתפקידים שונים- פועלת לזכותם.
7. בבוא ערכאה זו לבחון התוצאה, יש לשאול האם נפלה טעות שמחייבת התערבות בקביעת בימ"ש קמא לפיה אין להרשיע את המשיבים.
8. אין ספק שראוי להחמיר בעברות שעניינן מעשים שפוגעים באיכות הסביבה. חשוב שבימ"ש יחנך את הציבור לחשיבות שמירה על סטנדרטים קפדניים היום כדי למנוע אסון אקולוגי מחר.
9. ואולם, אין לגזור את הדין לפי סוג העבירה או כותרתה. מלחמה נגד תופעה מכוערת אינה מצדיקה העדר שיקול דעת לענישה במקרה הקונקרטי.
10. עסקינן בתיק שעניינו עברות שנעברו לפני כעשור, תקופה שטרם החלה חדירה לתודעת הציבור משמעות התופעה של פגיעה באיכות הסביבה. המשיבים מואשמים מכוח תפקידם כראשי מערכת. מערכת הנסיבות בכללותה, כפי שהוצגה בפני בימ"ש קמא, מלמדת על תמונה מורכבת יותר מאשר נטען ע"י התביעה. אומנם הם עברו עבירה, אך בד בבד נקטו צעדים כדי למגר את התופעה. על רקע האמור, ביהמ"ש סבור שהרשעת המשיבים תהא תוצאה לא מידתית, שאינה מתחשבת במכלול הנסיבות.
11. לפיכך סבור ביהמ"ש שאין לשלול את התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא, לפיה אין הכרח להרשיע את המשיבים במקרה זה וניתן להסתפק באי-הרשעתם.
12. עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר במקרה גבולי שלו פנים לכאן ולכאן. בשל כך, ביהמ"ש מקבל את החלק השני של עתירת המערערת, לפיו יש להגדיל את היקף שעות השל"צ תוך התחשבות בכך שהמשיבים לא הורשעו.
13. ביהמ"ש סבור כי יש לדחות את הערעור על אי-הרשעת המשיבים, אך להגדיל את שעות השל"צ ל- 200 שעות. תוספת זו תביא לאיזון ראוי יותר בין אינטרס היחיד לבין אינטרס הציבור.
14. אשר על כן, הערעור נתקבל חלקית.
כב' השופטים י. פלפל, נ. הנדל, ו. מרוז
עוה"ד א. בדנר למערערת, עוה"ד ש. קזס למשיבים
15.07.2008
העובדות:
1. בפנינו ערעור על פס"ד של בימ"ש השלום באילת, לפיו נקבע שהמשיבים אשמים ללא הרשעה בביצוע עברות בניגוד לחוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים התשמ"ח-1988 (להלן:"חוק זיהום ים") וחוק שמירת הניקיון התשמ"ד-1984 (להלן:"חוק שמירת ניקיון"). אחד מהמשיבים חויב לבצע של"צ בהיקף 80 שעות, לחתום על התחייבות בסך 7,500 ש"ח, ולשאת בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.
2. משיב 1 שימש ראש עיריית אילת, ומשיב 2 שימש מנכ"ל העירייה בתקופה הרלוונטית. לפי העובדות בכתב האישום בהם הודו המשיבים, בתאריכים שונים מאמצע שנת 1998 ועד שנת 2000, אחראים המשיבים לכך שהוזרמו שפכי ביוב גולמי ממערכת הביוב העירונית לתוך הים. תחילה, כפרו המשיבים באשמה.
3. בשלב מסוים הגיעה המדינה להסכם עם הנאשמת השלישית בכתב האישום, עיריית אילת, במסגרתה הודתה בכתב האישום, והוטל עליה קנס כספי בסך רבע מליון ש"ח. פן נוסף של ההסדר היה התחייבות העירייה לעמוד בביצוע פעולות רבות שמטרתן לתקן ולשדרג את מערכת הביוב העירונית.
4. אחריות המשיבים נובעת מתפקידם הציבורי. משיב 1 עמד בראש העירייה, והיה אחראי על אגפיה על כלל מחלקותיה ותפקודם הראוי. משיב 2, מכוח היותו מנכ"ל העירייה, היה אחראי גם הוא על אגפיה של העירייה ומחלקותיה, כולל אגף הנדסה ומחלקת המים והביוב.
5. לשיטת המערערת, יש להתערב בפסיקת ביהמ"ש קמא, אחרת ישוגר מסר מוטעה לציבור. טענה נוספת היא שהמשיבים לא הוכיחו שהתוצאה של הרשעתם בדין תפגע בהם בעוצמה כזו שהאיזון מחייב את התוצאה של אי-הרשעה. לעומתה, טוענים המשיבים, כי התוצאה ראויה.
הערעור נתקבל.
החלטה:
1. כבר נפסק לא אחת שאי-הרשעת נאשם בגין מעשה שנמצא אשם בו אינה תוצאה טבעית בשדה המשפט הפלילי. ככלל, אשמה בפלילים גוררת כתם, ששמו הרשעה. זו אינה אלא אמרה חברתית לפיה נפגע אינטרס ציבורי שיש להגן עליו.
2. עם זאת, הדין סלל את הדרך לאי-הרשעת נאשם למרות היותו אשם במקרה המתאים. הפסיקה התייחסה לבחינת המידתיות שבין תוצאת ההרשעה לבין השלכותיה כלפיו. לפי נוסחה זו, יש לתת משקל של ממש לחומרת העבירה ונסיבותיה והיתרון אשר "יישמר" לנאשם, היה ולא יורשע.
3. בימ"ש קמא שמע ראיות לעניין העונש ונימק מסקנתו היטב.
4. צוין כי פועלת בעיריית אילת מערכת ביוב מיושנת שלא תוחזקה כראוי, והיו בה תקלות רבות. המשיבים פעלו רבות לטיפול במצב. התקבלה הטענה לפיה העברות שבוצעו הינן תולדה של תקלות שאירעו במערכת, חרף פעילותם של המשיבים.
5. לכך הוסיף בימ"ש משקל לתסקיר החיובי שקיבל אודות שני המשיבים, והתרשם שהמשיבים פעלו במטרה לקדם את נושא איכות הסביבה.
6. הרשעת המשיבים עלולה לגרום להם נזק לגבי תכנוניהם העתידיים. בנסיבות העניין, נראה שהיות והמשיבים בשנות ה-50 לחייהם מבלי שהורשעו עד כה ועיניהם נשואות להמשך פעילות בתפקידים שונים- פועלת לזכותם.
7. בבוא ערכאה זו לבחון התוצאה, יש לשאול האם נפלה טעות שמחייבת התערבות בקביעת בימ"ש קמא לפיה אין להרשיע את המשיבים.
8. אין ספק שראוי להחמיר בעברות שעניינן מעשים שפוגעים באיכות הסביבה. חשוב שבימ"ש יחנך את הציבור לחשיבות שמירה על סטנדרטים קפדניים היום כדי למנוע אסון אקולוגי מחר.
9. ואולם, אין לגזור את הדין לפי סוג העבירה או כותרתה. מלחמה נגד תופעה מכוערת אינה מצדיקה העדר שיקול דעת לענישה במקרה הקונקרטי.
10. עסקינן בתיק שעניינו עברות שנעברו לפני כעשור, תקופה שטרם החלה חדירה לתודעת הציבור משמעות התופעה של פגיעה באיכות הסביבה. המשיבים מואשמים מכוח תפקידם כראשי מערכת. מערכת הנסיבות בכללותה, כפי שהוצגה בפני בימ"ש קמא, מלמדת על תמונה מורכבת יותר מאשר נטען ע"י התביעה. אומנם הם עברו עבירה, אך בד בבד נקטו צעדים כדי למגר את התופעה. על רקע האמור, ביהמ"ש סבור שהרשעת המשיבים תהא תוצאה לא מידתית, שאינה מתחשבת במכלול הנסיבות.
11. לפיכך סבור ביהמ"ש שאין לשלול את התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא, לפיה אין הכרח להרשיע את המשיבים במקרה זה וניתן להסתפק באי-הרשעתם.
12. עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר במקרה גבולי שלו פנים לכאן ולכאן. בשל כך, ביהמ"ש מקבל את החלק השני של עתירת המערערת, לפיו יש להגדיל את היקף שעות השל"צ תוך התחשבות בכך שהמשיבים לא הורשעו.
13. ביהמ"ש סבור כי יש לדחות את הערעור על אי-הרשעת המשיבים, אך להגדיל את שעות השל"צ ל- 200 שעות. תוספת זו תביא לאיזון ראוי יותר בין אינטרס היחיד לבין אינטרס הציבור.
14. אשר על כן, הערעור נתקבל חלקית.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
