האם חתימה על המחאת חברת הביטוח מבטלת אפשרות לתביעת פיצויים נוספים? 

בית המשפט העליון קבע, כי רצוי לעודד בעלי דין להגיע להסדרי פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. לכן יש לתת תוקף לכתבי ויתור ושחרור שנחתמים בעקבות פשרה.

אלא שחברות הביטוח מחתימות את המבוטחים על כתבי ויתור ושחרור בכל הזדמנות ולא רק במסגרת פשרה. התנהגות זו נוגדת סעיף מפורש בחוק חוזה הביטוח (סעיף 27) הקובע כי חברת הביטוח חייבת לשלם את מה שלא שנוי במחלוקת בתום לב ולא לחסום בפני המבוטח את הדלת למימוש יתרת זכויותיו. לחברת הביטוח אסור למשל לדרוש חתימה על כתב ויתור תמורת תשלום הסכומים המבוססים על חוות דעת המומחים מטעמה.

מאחר והוראת החוק בסוגיה זו מחייבת ואין להתנות עליה, הבענו מספר פעמים בעבר את דעתנו כי אם המבוטח חתם על כתב ויתור ושחרור עבור סכום שאינו שנוי במחלוקת, אין חתימתו תופסת.

דעה זו מתחילה לחלחל יותר ויותר לתוך פסיקת בתי המשפט.

באחד המקרים אמרה השופטת מלכה אביב, מבית משפט השלום בירושלים, כי יש לשים סוף לתופעה הנפוצה של התניית תשלום תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בחתימה על כתב סילוקין. "מבוטחים תמימים הנזקקים לתגמולי הביטוח, מוצאים עצמם מחויבים לחתום על כתב סילוקין המונע מהם לממש את מלוא זכויותיהם".

ביום 1.12.2005 נכנסה לתוקף הנחית המפקח על הביטוח האוסרת על חברות הביטוח לנסח טופסי קבלה ושחרור באופן בלתי מאוזן ולכלול בו תנאים גורפים. ההנחיה קובעת מפורשות כי "בתשלום תגמולי ביטוח שלא מתוך הסכמה עם התובע על סילוק מלוא התביעה או חלקה, רשאי מבטח להחתים תובע רק על טופס קבלה, המציין כי התובע קיבל לידיו תשלום כאמור. טופס הקבלה ינוסח באופן שיבהיר כי שמורה לתובע הזכות לתבוע את יתרת תביעתו".

הנה מקרה נוסף המתקרב לדעה זו אם כי מנימוקים אחרים.

באחד הימים ניזוקה משאיתו של עבד אלקדר אטרש בתאונת דרכים.

המשאית הייתה מבוטחת בביטוח מקיף בחברת הביטוח הכשרת הישוב.

הכשרת הישוב שלחה אל סוכן הביטוח של אטרש המחאה על חלק מהנזק. הסוכן התבקש להעביר את ההמחאה אל אטרש.

על גב ההמחאה הופיעה פסקה האומרת כי התשלום ניתן "לסילוק סופי ומוחלט" של כל תביעותיו של אטרש מהכשרת הישוב והצהרה לפיה אין לו כל "דרישות ו/או תביעות נוספות מכל מין וסוג...".

אטרש חתם על גב ההמחאה והפקיד אותה בבנק.

כעת פנה אטרש בתביעה לבית משפט השלום בחדרה ותבע מהכשרת הישוב את יתרת הנזקים שנגרמו לו.

"משחתמת על גבי השיק ובו כתב הויתור - חסמת את דרכך לתבוע בגין אותה התאונה" - טענה הכשרת הישוב וביקשה לדחות את התביעה על הסף.

במשפט הסביר אטרש כי מעולם לא הסכים לוותר על יתרת זכויותיו. לא זו אף זו, לאחר התשלום אישר שמאי מטעם הכשרת הישוב פיצוי נוסף ואף הבטיח לבחון את יתרת הנזקים.

אטרש העיד, כי כאשר בא להפקיד את ההמחאה, נדרש על ידי הבנק לחתום על גב ההמחאה לצורך הסבתה לבנק. בחתימתו זו, טען אטרש, לא התכוון לוותר על יתרת נזקיו. סוכן הביטוח צידד בעדותו של אטרש.

על מנת שהחתימה על גב המחאה תהווה משום ויתור סופי, הקדים השופט חננאל שרעבי והבהיר, "יש צורך שלחותם תהיה גמירות דעת מלאה ומוחלטת לתוכן האמור והסכמה לכך".

לא השתכנעתי, העיד השופט על עצמו, כי אטרש אכן היה מודע לתוכן האמור על גבי ההמחאה. אטרש אינו אדם משכיל ואין הוא יודע עברית על בוריה, ציין השופט. בעבודתו כנהג משאית, הוא חותם על חשבונית פעם בחודש. ככזה יש סבירות כי לא הבין את המודפס על גבי ההמחאה וסוכן הביטוח לא הסביר לו זאת, הוסיף השופט.

העובדה ששמאי הכשרת הישוב המליץ על פיצוי נוסף מעידה כי גם הכשרת הישוב לא ראתה בחתימה על גב ההמחאה כסילוק סופי.

הכוונה היחידה שהייתה לאטרש בעת חתימתו על ההמחאה הייתה להסבת ההמחאה לבנק. זאת ותו לא, הדגיש השופט.

גמירות הדעת של החותם על כתב סילוק סופי ומוחלט צריכה להיות ברורה. השופט הדגיש כי כל ספק שיישאר יפעל לחובת חברת הביטוח. הפתרון שנתן השופט לחברת הביטוח שרוצה "ללכת על קרקע בטוחה" כדברו - הוא לשלוח למבוטחיה כתב קבלה ושחרור נפרד, שלא על גבי המחאה, ואף שתחייב את המבוטח לחתום בפני עורך דין, או סוכן הביטוח, או נציג חברת הביטוח, אשר יסביר למבוטח את תוכנו ומשמעותו של כתב הסילוקין עליו הוא עומד לחתום.

גם הוראת המפקח על הביטוח בסוגיה זו, מזכיר השופט, קובעת במפורש כי על טופס קבלה ושחרור להיות מנוסח באופן מאוזן ושלא יכלול תנאים גורפים. מבטח לא יחתים מבוטח על טופס קבלה ושחרור, קובע המפקח בהנחיתו לחברות הביטוח, אלא אם כן המבטח אישר לתשלום את מלוא תגמולי הביטוח המוסכמים. אם שילם המבטח רק חלק מתגמולי הביטוח עליו לנסח את כתב הקבלה והשחרור באופן שיבהיר כי אין בכך כדי לגרוע מזכותו של המבוטח לתבוע את יתרת תביעתו אשר לא סולקה בהסכמתו.

לאור דרישות הנחות המפקח, הסיק השופט כי כתב הסילוק שניסחה הכשרת הישוב והחתימה עליו את אטרש אינו ברור דיו ועלול להטעותו.

משכך, קבע השופט, אין כל מניעה שאטרש ימשיך ויתבע מהכשרת הישוב את יתרת נזקיו. הכשרת הישוב חויבה לשאת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של אטרש.

מסמך 543