כיצד אנו מתמודדים עם השחיקה? סגנונות התמודדות 

במאמר הקודם סיפרתי את סיפורו של אבי כהן, ישראלי מצוי, שחיי את חייו מתוך כוח האינרציה. עד שחווה התמוטטות עצבים שהכריחה אותו לנקוט פעולה.
זאת גם סוג של התמודדות, בה הגוף נוקט פעולה, כיוון שלשכל אין מספיק מודעות וכוח רצון לשנות.
לכל אחד מאיתנו יש סגנון התמודדות שאופייני לו. סגנון שטבוע בנו, ומתקיים ללא מחשבה והכוונה. השאלה היא, האם הוא תמיד מקדם אותנו? או שלפעמים סגנון ההתמודדות השולט שלנו, בולם ומהווה מכשול בדרך להשגת המטרה.

במאמר זה, אסקור מספר סגנונות תגובה אופייניים בעת מצוקה.
אציין כי אין סגנון התמודדות אחד מומלץ, חשוב להתוודע למספר סגנונות, ובעת הצורך לבחון את הסגנון האופטימאלי להתמודדות עם השחיקה.
חשבו, תוך קריאת המאמר, מהו הסגנון שמאפיין אתכם, והאם הוא משרת אתכם בצורה טובה, ואיזה סגנון התמודדות כדאי לכם לאמץ.

קצת רקע אבולוציוני

תגובת ההישרדות הראשונית מתבססת על מנגנון הגנה שנקרא "להילחם או לברוח" ("flight or fight").
בעת מצוקה הגוף נכנס לכוננות, האדרנלין בגוף עולה והוא מוכן לפעולה. הפעולה תלויה בתחושת השליטה והביטחון שיש לנו. אם אנו מאמינים ביכולתנו להתמודד עם האיום - נלחם, אם אנו מאמינים שהאיום גדול מאיתנו - נברח. לדוגמה, אם נלך בג'ונגל ונראה דוב ענק ורוגז - סביר להניח שנברח. אם יש לנו נשק שיכול לנטרל את הדוב - נלחם.

בחיים המודרניים האיום הוא לא תמיד מוחשי כמו בדוגמת הדוב בג'ונגל. האיום המודרני יכול להיות מנהל מטריד, סביבת עבודה לא נעימה, מערכות יחסים מעורערות. התגובה והתמודדות שלנו עם האיומים או גורמי הלחץ השונים תלויה במידה רבה בתחושת השליטה שלנו על המציאות, (מיקוד שליטה פנימי) והביטחון העצמי.

נתחיל בדרך התמודדות הפחות מומלצת, אך די שכיחה:

התמודדות עקיפה סבילה:

אדם ה"בוחר" להתמודד בסגנון זה, בעל תפיסת עולם הגורסת כי אין לו שליטה על המציאות והוא "מתמודד" עימה בדרכים עקיפות הכוללת שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, אכילה יתרה, התמוטטות ומחלה. (סגנון זה נכנס לקטגורית "הבריחה")
אם נזכר בסיפור של אבי כהן, הוא נקט בשיטה זו. הוא פיצה את עצמו באוכל טוב, שתה מידי פעם, והגוף שלו שיתף איתו פעולה במובן זה שהוא חלה מידי פעם, ולבסוף התמוטט. בכך אילץ את עצמו להתרחק ממקור הלחץ - מקום עבודתו.
כאמור, שיטה זו אינה מומלצת, דרך התמודדות זאת גובה מחיר כבד - עלייה במשקל, התמכרויות, ובעיקר פגיעה בבריאות. ניתן לטעון כי השיטה לא רק שלא מועילה אלא אף מגבירה את השחיקה. ה"טיפול" מהווה פורקן זמני מהלחץ.

אציין כי קיים הבדל בין גברים לנשים בסגנון ההתמודדות הזה: נשים נוטות לפצות את עצמן באוכל, לעומת גברים שנוטים לפצות את עצמם בשתייה, והימורים.

התמודדות ישירה סבילה:

גם פה מדובר בסגנון התמודדות המשלב "בריחה" אך ברמה ישירה כולל התעלמות ממקור הלחץ, הימנעות מגורם הלחץ, עזיבת הסביבה. הישירות מתבטאת בכך שהתעלמות או עזיבה דורשת תעוזה וכוח רצון לעשות משהו כדי לשנות את המציאות. התעלמות דורשת הרבה מאוד עבודה עצמית ומודעות.
בסיפור של אבי כהן, אם הוא יודע שאין לו אפשרות לשנות את האופי של המנהל שלו, הוא יכול להחליט שהוא לא מתייחס ולא מתעצבן מהמעשים של המנהל שלו. או שהוא ממזער את התקשורת עימו.
דרך אחרת, שאנשים רבים נמנעים מלבצעה היא פשוט לקום וללכת. הרבה פעמים אנחנו נשארים במקום העבודה שלנו, למרות שאנחנו פשוט סובלים בו. הפחד משינוי משתק ומקבע אותנו. הרבה פעמים המקום ה"מוכר והידוע" נוח לנו יותר מהחוויה של אי הוודאות של העולם בחוץ. לצורך הדוגמא, אנשים שבוחרים להישאר במערכת נישואין כושלת, כיוון שהם כבר מכירים את ה"שטיקים" של בן הזוג, והם חוששים לצאת אל ה"שוק", אל המקום הלא בטוח, הלא נודע.
בהקשר של עולם העבודה, למרות שאני סובלת, אני מכירה את הסביבה הארגונית ולכן אני נשארת במקום הנוחות, מחשש לצאת ולחפש מקום עבודה חדש.
זה לא אומר שצריך לשבור את הכלים בכל פעם שנתקלים בקושי, אבל זה בהחלט פתרון שניתן לחשוב ולבצע אותו.

התמודדות עקיפה פעילה

סגנון ההתמודדות הזה עדיין נכנס תחת קטגוריית ה"בריחה" מכיוון שאין עימות ישיר עם מקור הלחץ. סגנון התמודדות זה כולל דיבור על הלחץ, שינוי עצמי על מנת להסתגל ללחץ ומציאת עיסוקים אחרים.
במקרה של אבי כהן, לדבר על הגורמים שמפריעים לו במקום העבודה עם בת זוגו או עם חבר טוב.
שינוי עצמי - הכוונה לנסות ולאמץ ראייה חיובית, להסתכל על חצי הכוס המלאה. במקרה של אבי, לומר לעצמו שבסה"כ שהמשכורת שלו די טובה, יש לו חברים רבים במקום העבודה, וכו'.
ומציאת עיסוקים אחרים - הכוונה, להשקיע בתחביב משמעותי עבורו. לדוגמה, אבי כהן חלם בצעירותו להיות שחקן. הוא יכול לפתח את התחום הזה וללמוד תיאטרון במסגרות חובבניות. או לשחק כדורסל בערבים עם חברים. מחקרים מראים שפעילות פיזית עוזרת מאוד בהתמודדות עם לחץ ושחיקה.
ואם בנושא מגדר עסקינן, מי לדעתכם נוקט בדרך התמודדות זו? גברים או נשים? ניחשתם נכון או שלא? סגנון התמודדות זה שכיח יותר אצל נשים מאשר גברים.

התמודדות ישירה פעילה

אפשר לאפיין את סגנון ההתמודדות הזה כ"לחימה". הסגנון כולל שינוי מקור הלחץ, עימות עם גורם הלחץ, ומציאת היבטים חיוביים במצב. כלומר, לנסות ולשנות את המציאות באופן פעיל (מיקוד שליטה פנימי). בדוגמה של אבי כהן, אחד מגורמי הלחץ הוא המנהל הישיר שלו. ולכן השיטה היא לזמן שיחה מול המנהל, ולדון עימו בנושא הקידום.
דרך זו מצריכה בטחון עצמי, אסרטיביות, תחושה שניתן להשפיע ולכיוון את המציאות על פי האינטרסים שלי.
למרות שציינתי בתחילת המאמר שאין שיטה אחת מומלצת. על פי מחקרים זו השיטה האפקטיבית ביותר. ואם נחזור לרגע לנושא המגדר, השיטה שכיחה יותר בקרב גברים מאשר נשים...

לסיכום,
שוב אציין כי אין שיטה אחת טובה ומומלצת, לכל אחד יש סגנון התמודדות שאופייני לו. חשוב להרחיב את סגנונות התגובה, ולא לפעול על פי ה"אוטומט", ולהתאים את טקטיקת ההתמודדות בהתאם לסיטואציה.

רוצים לראות את מקור ההשראה? את "אבי כהן" בהתקף שחיקה?
http://www.youtube.com/watch?v=aaycLWgMX5w