העברת כספי ביטוח לידועה בציבור, או לגרושה? 

אברהם זיו-אב ביטח את חייו בחברת הבטוח שמשון.

בטופס הצעת הבטוח רשם זיו אב את רעייתו, יפה, כמוטבת.

לימים השניים התגרשו. את הפרדת רכושם הסדירו בהסכם. הפוליסה בשמשון לא נזכרה כלל בהסכם.

סמוך לגירושין, עבר אברהם זיו אב להתגורר עם אשה אחרת, אסתר. השניים חיו יחדיו כידועים בציבור משך 9 שנים עד לפטירתו של אברהם.

בין הגרושה לבין הידועה בצבור התפתחה מחלוקת בנוגע לכספי הבטוח בשמשון. לגרסת יפה, שמה ננקב בפירוש ובבהירות שאין למעלה ממנה בפוליסה.

לפיכך, ברורה כוונתו של המנוח להשאיר לה את כספי הבטוח למרות שהתגרשו.

אסתר לעומתה, טענה כי עניין הפוליסה נשתכח מלבו של המנוח. אין ספק שבעשיית הפוליסה התכוון המנוח לדאוג לבת-זוגו בעת מותו ולא למי שהתגרש ממנה שנים רבות קודם לכן.

המחלוקת הועברה להכרעתו של השופט עדי אזר בבית משפט השלום בתל-אביב.

במקרה זה, מבהיר השופט אזר, המנוח עצמו לא עשה עד לפטירתו, כל נסיון לשינוי המוטבת המקורית.

מתעוררת לפיכך השאלה מהי השפעתם של מאורעות מיוחדים במינם ודרמטיים אשר התרחשו בין כריתת חוזה הבטוח לבין פטירת המבוטח.

יתכן - קובע השופט - כי אדם ירשום בצורה המפורשת והברורה ביותר את שם המוטב הזכאי לכספים בפוליסה, אך לאחר מכן, בעקבות מאורע כמו גירושין, אדם זה לא יזכה בכספים אלה.

מי שמבקש למנוע תוצאה זו חייב לצרף לפוליסה משפט בנוסח כגון "מאורעות עתידיים כגון גירושין או מאורעות אחרים לא ישפיעו על פרוש מסמך זה".

בהעדר פסקה כזו יש להחיל על קביעת המוטב, גם אם הוא מתואר בפוליסה בצורה בהירה מאין כמוה, כללים של פרשנות, שהרי "לא ניתנה חוכמה למנסח שיהא בה כדי לעמוד בפני הפרשן".

במקרה הנדון - מבהיר השופט אזר - גרס הסכם הגירושין הפרדה טוטלית בין הצדדים. לא נותרה למנוח כל מחויבות כלפי גרושתו. המנוח חי בשנים אלה עם הידועה בציבור.

הפרמיות שולמו מחשבון בנק משותף למנוח ולידועה בציבור. המנוח ערך צוואה והוריש את נכסיו לאסתר ולילדיו. בצוואה זו לא הוריש הוא דבר לגרושתו ואף מינה את אסתר כאפוטרופוס לרכוש שיעבור לבנו הקטין מגרושתו.

בנסיבות אלה עולה כוונה ברורה שלא לתמוך עוד בגרושתו לאחר גירושיו.

רצונו של המנוח הוא עיקר העיקרים. רצונו היה שלא לפרנס ולא לשלם כספים כלשהם לגרושתו. מכאן שהוראת המוטבת המקורית בפוליסה התבטלה בזמן הגירושין מכוח רצון המנוח ולאור פרשנותה הנכונה של הפוליסה.

מצד שני אין רשות וסמכות לבית המשפט לבחור ולרשום מוטב אחר בפוליסה, מקום שהמנוח לא עשה כן עד לפטירתו.

לפיכך, בסופו של דיון, קבע השופט אזר כי הכספים יעברו לעזבונו של המנוח. בכך למעשה הועבר חלקה של הגרושה לאסתר ולילדים לפי החלוקה שנקבעה בצוואתו של זיו-אב.

מסמך 286