על הרשויות המקומיות ליידע נישומים לעניין האפשרות לסיווג נכסם לצרכי ארנונה בסיווג זול יותר
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

על הרשויות המקומיות ליידע נישומים לעניין האפשרות לסיווג נכסם לצרכי ארנונה בסיווג זול יותר 

מילים במאמר: 697   [ נצפה 1170 פעמים ]

 
 
ת"א 11649/04, עירית הרצלייה נ' טבע הדברים החברה לחקר האדם והסביבה בע"מ ואח'

כב' השופטת סימון ורדינה

עו"ד אפרת ינקלביץ' לתובעת, עו"ד ציאון אלון לנתבעים

19.06.2007

העובדות:
1. עיריית הרצלייה (להלן: "התובעת") הגישה ללשכת ההוצל"פ 5 שקים, משוכים ע"י הנתבעת 1 (להלן גם "הנתבעת"). על גב כל אחד מהשקים, שהוגשו חתם כערב אהוד רן (להלן: "נתבע 2").
2. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השקים. לטענת הנתבעים, מסרו לתובעת את השקים נשוא התביעה ביחד עם שקים נוספים, במסגרת הסדר לפריסת תשלומי ארנונה, שהתובעת דרשה מנתבעת 1 בגין החזקתה בנכס שבתחום העירייה. לטענתם, במהלך 2001, לאחר ש-7 מתוך כלל השקים נפרעו, התברר להם, שהחיוב בארנונה היה על בסיס סיווג מוטעה, ואילו היה השימוש בנכס מסווג בסיווג הנכון (תעשיה) היה עליהם לשלם סכומים נמוכים בהרבה. הנתבעים טוענים, כי התמורה בגין השקים נכשלה והם זכאים לקיזוז של הסכומים, שנדרשה נתבעת 1 לשלם ביתר.
3. שני הצדדים מסכימים, שהשקים נמסרו עבור חובות ארנונה לשנים 1999 ו-2000 לאחר שהשימוש בנכס סווג ע"י הנתבעת בשנת 1999 בסיווג "עסקים". לטענת הנתבעים, כיוון שהתובעת עצמה, בדקה את הנכס ביום 4.7.99 וקבעה, שהנכס שימש לנתבעת להוצאה לאור של מערכת עיתון, וכיוון שבהתאם לפסיקה, נכס, שהשימוש העיקרי בו הינו להוצאה לאור של מערכת עיתון, יש לסווג בסיווג של תעשייה, היה על התובעת לסווג את השימוש בנכס לפי סיווג זה מ-1999 ואילך.
4. אין מחלוקת, שלאחר פנייתם החוזרת של הנתבעים אל מנהל הארנונה של התובעת במכתבים משנת 2001 קיבל זה החלטה לסווג את הנכס לפי סיווג תעשייה. למרות האמור, אין התובעת מוכנה לשנות את סיווג השימוש בנכס לתעשייה החל משנת 1999.

החלטה:
1. ראשית, ביהמ"ש אינו מקבל את טענת התובעת, כי אין לבימ"ש זה סמכות עניינית לדון בתביעה לנוכח הוראות חוק הערר לענייני ארנונה, וזאת למרות העובדה שהנתבעת לא הגישה ערעור על החלטת ועדת הערר שניתנה בעניין. כל זאת מאחר ומדובר בטענה לקיום התרשלות של התובעת.
2. לגוף העניין, כאמור, אין מחלוקת כי החל משנת 1999 ואילך שימש הנכס לפעילות ההוצאה לאור של מערכת העיתון טבע הדברים. הפסיקה, שהתייחסה לסיווג הוצאות לאור, קבעה, שיש לסווג שימוש בנכס כהוצאה לאור לפי סיווג "תעשייה" ולא לפי סיווג "משרדים".
3. התובעת לא התכחשה לכך, כי החל מ- 1.9.01, הסיווג הנכון לשימוש שנעשה בנכס כהוצאה לאור של מערכת עיתון הינו תעשייה. אך לטענתה, אין לאשר סיווג זה באופן רטרואקטיבי, אלא רק מהמועד בו נתקבלה אצלה הפנייה הראשונה של הנתבעים לצורך סיווג הנכס כמלאכה תעשייה. קרי, ביום 1.9.01.
4. יתרה מכך, לטענתה, לא כל פעילות של הוצאה לאור מסווגת כ"תעשייה". לטענת התובעת, על נתבעת 1 היה להוכיח, שנתקיימו המבחנים שנקבעו בפסיקה לגבי היקף הפעילות של ההוצאה לאור החל משנת 1999 והיא לא עשתה כן. לטענתה, הפעם הראשונה בו פרטה הנתבעת את מהות הפעילות בנכס בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה, הייתה ב-17.10.01, ולכן אין מקום לשנות את הסיווג באופן רטרואקטיבי.
5. עם זאת, הוכח, שהתובעת בדקה את הנכס ביולי 99 וקבעה שעיקר השימוש בו הוא להוצאה לאור של מערכת עיתון. משכך, לתובעת היה מידע באשר לפעילות והיקפה עוד בשנת 1999, ולמרות זאת לא הוכיחה, שהיקף פעילות ההוצאה לאור בנכס משנת 1999 ועד 1.9.01 היה שונה מהיקף הפעילות מאז 1.9.01, באופן המצדיק סיווג אחר מ-"תעשייה".
6. לעניין הטענה, כי הנתבעים מושתקים מלטעון טענות, שהינן בסתירה לטענותיהם בהשגה ובערר שהגישו קובע ביהמ"ש כי ההשגה והערר, שהוגשו ע"י הנתבעת מתייחסים רק לשנת 1999 ולא ליתר השנים. מיקוד טענותיה של הנתבעת בטענות אחרות בערר ודחייתן, אינה אמורה לפגוע בזכות הנתבעת לסווגה באופן הנכון.
7. לאור העובדה כי הוכח שהתובעת ידעה שבהתאם לפסיקה, סווגו הוצאות לאור כ"תעשייה" (בתנאים מסויימים כאמור), על התובעת, מכוח היותה רשות ציבורית ומכוח עקרון תום הלב, הייתה מוטלת החובה ליידע את הנתבעים על האפשרות לסווג את הנכס "כתעשייה" ולבקשם להציג נתונים נוספים, לפיהם ניתן יהיה לבדוק האם נתבעת 1 עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לסיווג הנ"ל. קל וחומר כאשר בפועל הנכס נבדק בשנת 1999 ונמצא שהשימוש העיקרי בו הוא של מערכת העיתון.
8. הנתבעים, מצידם, לא ידעו בזמנו על אפשרות סיווג הנכס כתעשייה, ומשכך, קיבלו עליהם את הכרעת ועדת הערר ונמנעו מלהגיש ערעור מנהלי. כדי להקל עליהם את התשלומים, הגיעו להסדר פריסת תשלומים, ובעקבות הסדר זה מסרו את השקים נשוא התביעה. התובעת ברשלנותה, גרמה לנתבעים נזק בשיעור ההפרש, שבין הסכום, שנדרש מהם לשלם, לבין הסכום, שהיה עליהם לשלם אילו סווג השימוש בנכס בסיווג הנכון.
9. לאור האמור, קובע ביהמ"ש כי יש לבצע קיזוז של "נזקי התובעת" (שיעור ההפרש האמור בסעיף 8 לעיל) מסך השיקים שמשכה הנתבעת לטובת התובעת.


את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב