''שטחים משותפים'' יחוייבו בארנונה באותו תעריף בו מחוייב השטח העיקרי של הנכס
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

''שטחים משותפים'' יחוייבו בארנונה באותו תעריף בו מחוייב השטח העיקרי של הנכס 

מילים במאמר: 763   [ נצפה 2130 פעמים ]

 
 
עמ"נ 252/06, נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב

כב' השופטת נורית אחיטוב

עו"ד ארז גבע למערערת, עו"ד דנה רייס למשיב

05.02.2008

העובדות:
1. בפנינו ערעור על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ת"א (להלן: "הועדה" ו"העירייה"), שדחתה עררים שהוגשו כנגד החיוב בארנונה של שטחים שונים, שהמערערת רשומה כ"מחזיקה" בהם.
2. המערערת רשומה כ"מחזיקה" בנכס בת"א, ומחויבת בארנונה בגין כל השטחים באותו נכס בסיווג "חברת ביטוח"/"מבטח".
3. עד סוף שנת 2003 חויבה המערערת בארנונה בגין 9,412 מ"ר. החל משנת 2004 מחויבת המערערת בארנונה בגין 9,919 מ"ר.
4. אין חולק כי לא נעשה כל שינוי עובדתי בגודל הנכס, וכי תוספת השטח מקורה בהכללת שטחים נוספים, שלא נכללו קודם בשטח הנכס שחושב ע"י העירייה.
5. כנגד חיוב הארנונה בגין הנכס הוגשו השגות ועררים ביחס לשנים 2002-2000, הדיון בהם אוחד בפני הועדה, וזו נתנה את החלטתה ביום 2.2.2004. כנגד החלטה זו הגישה המערערת ערעור מנהלי לבימ"ש זה, אשר נמחק לאחר שהצדדים הסכימו להחזיר את הדיון לועדה, שתנהל הליך הוכחות בדבר אופי השימוש שנעשה בפועל בנכס. הועדה קיימה הליך כאמור, ונתנה את החלטתה מושא ערעור זה. בנוסף הוגשו השגות ועררים ביחס לשנים 2005-2003, והדיון בהם אוחד עם הדיון בעררים הקודמים.
6. ההשגה לשנת 2003 נתקבלה במלואה מאחר ולא נענתה ע"י מנהל הארנונה של העירייה במועד הקבוע בחוק. לכן אין עניינו של ערעור זה באותה השגה ובחיוב המערערת בארנונה לשנת 2003.
הערעור נדחה בחלקו.

החלטה:
1. לפי הראיות, המערערת הינה חברת-בת של "כלל חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "כלל ביטוח") ומשמשת כחברת אחזקות הנדל"ן של קבוצת החברות "כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ" (להלן: "התאגיד").
2. כלל ביטוח הינה "חברת ביטוח", כהגדרת חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), והמערערת אינה "חברת ביטוח" לפי החוק.
3. לפי הראיות, חלק מן הנכס משמש בפועל כ"חברת ביטוח", ופעילות זו נעשית ע"י כלל ביטוח.
4. 143 מ"ר מהנכס מושכר ומשמש את "כלל בו בע"מ", שאינה "חברת ביטוח" לפי החוק. לגבי שטח זה התקבלו טענות המערערת, ונקבע כי יש לסווגו כ"מבנים שאינם למגורים".
5. 1,410 מ"ר מהנכס מושכר ומשמש את "כלל-ביט מערכות בע"מ" (להלן: "כלל-ביט"), שאינה "חברת ביטוח" לפי החוק. משכך, טוענת המערערת כנגד אופן סיווגו של שטח זה.
6. אם לטענת המערערת אין לסווג בסיווג כאמור חברה שאינה בעלת רישיון מבטח בהתאם לחוק, אזי ראוי ונכון היה כי תצא כנגד סיווג כל השטח אותו היא מחזיקה. משלא עשתה כן, דומה כי המערערת מודה למעשה כי ה"מחזיקה" בעיקר הנכס היא כלל ביטוח, שהינה "חברת ביטוח" כהגדרת החוק.
7. לפיכך המחזיקים בנכס הם: בשטח 143 מ"ר- חברת "כלל בו בע"מ"; בשטח 1,410 מ"ר- חברת "כלל ביט מערכות בע"מ"; בשאר שטח הנכס- "כלל חברה לביטוח בע"מ".
8. ביחס לכלל-ביט, קבעה הועדה שלא הורם נטל הראיה וההוכחה שחברה זו עונה להגדרת "בית תוכנה" כפי שנקבעה בצו הארנונה. לפיכך קבעה הועדה ש-80% מהשטח של 1,410 מ"ר יסווג בתעריף ביטוח, ו-20% בתעריף שאינו למגורים. ביהמ"ש אינו מוצא לנכון להתערב בקביעה זו.
9. בנכס שטחים הכוללים מחסנים, לובי, חדרי חשמל ועוד, אשר לטענת המערערת, החיוב המרבי בו ניתן לחייבם הוא לפי סיווג "מבנים שאינם למגורים".
10. לטענת המשיב, יש לחייב את כל השטחים המשמשים חברות ביטוח בתעריף "חברות ביטוח", שכן תעריף זה חל על עיקר הנכס ויש לחייב אותו בהתאם ל"מיהות המשתמש".
11. ההלכה הנוהגת בעניין זה נקבעה בביהמ"ש העליון, ולפיה ככלל, סיווג שטחי העזר יהא זהה לסיווג השטח העיקרי של הנכס, גם במקרה שהנכס נושא בתעריף ייחודי וגבוה לפי "מיהות המשתמש". הלכה זו תואמת הלכה חדשה יותר, לפיה שטחים משותפים יסווגו בהתאם לסיווג השטחים העיקריים באשר הם.
12. לפיכך קובע ביהמ"ש שאין להתערב בהחלטת הועדה לסווג את כלל השטחים ברי-החיוב בנכס, ככל שהם מוחזקים ע"י "כלל חברה לביטוח בע"מ", בסיווג "חברת ביטוח".
13. למערערת שתי טענות, שהמשיב טוען כי אינן מצויות בסמכות הועדה, ולא בסמכותו של בימ"ש זה כערכאת ערעור.
14. ראשית, המערערת רואה בהוספת שטחים שלא נכללו בחישוב קודם לכן "שינוי שיטת חישוב", האסורה לפי הוראת תקנה 2 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), תש"ס-2000.
15. הועדה קבעה שמותר לחייב שטחים שבעבר לא חויבו עקב טעות משפטית, וביהמ"ש אינו מוצא לנכון להתערב בקביעה זו. בנסיבות אלה מתייתר הדיון בטענת המשיב לגבי סמכות הועדה וערכאה זו.
16. שנית, המערערת רואה בשינוי הגדרת "שטח משותף" בצו הארנונה של העירייה, כמנוגד להוראות "דיני ההקפאה".
17. טענה זו אכן אינה במסגרת סמכותם של מנהל הארנונה והועדה, אשר נמנעו מלדון בה, ולפיכך יש לדחותה.
18. לטענת המערערת, שטחים רבים בנכס, כגון לובי, חדרי חשמל ועוד, מהווים "שטחים משותפים" לפי צו הארנונה, ולכן אינם ברי-חיוב.
19. לאור הקביעה לעיל בדבר זהות המחזיקים השונים בנכס, יש להחזיר את הדיון לועדה שתבחן את טענת המערערת בעניין "שטחים משותפים" בהתאם לפירוט הנ"ל.
20. טענות המערערת כנגד החלטת הועדה בעניין סיווג השטחים, שינוי שיטת החישוב ואי-חוקיות צו הארנונה- נדחות. הדיון ביחס לחיוב "שטחים משותפים" יוחזר לועדה.

את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב