העברת החקירה בפרשת חיים רמון למבקר המדינה - החלטה אומללה 

החלטת הממשלה להעביר את חקירת פרשת האזנות הסתר לחיים רמון לבדיקת מבקר המדינה, היא החלטה אומללה. היא החלטה שמשאירה את זירת הקרב בין אסכולת האקטיביזם השיפוטי לאסכולת הפרדת הרשויות ללא הכרעה. כל צד מנכס לעצמו סוג של ניצחון. והאמת היא ששני הצדדים יוצאים מהמאבק כשחצי תאוותם בידם והפוקוס של המאבק משתנה מהענין המהותי - האם נכון וצריך ועדת חקירה בעניין האזנות הסתר לחיים רמון, לעניין הטקטי - מי יצא מהמאבק וידו על העליונה.

האמת היא שאף לא אחד מהצדדים יכול לרשום נצחון גמור או הפסד גמור. ההחלטה להעביר את החקירה לידים של לינדנשטראוס היא כל כך פרווה שהיא מתקשה להשאיר חותם כלשהו, למעט חותם של חוסר אומץ לב ציבורי בקרב כל אחד מהמחנות.

הקרב בין מחנה בייניש-מזוז למחנה פרידמן-רמון-אולמרט שמסתיים בהעברת הזירה כולה לידים של מבקר המדינה - הוא סאטירה במיטבה. מזוז מאשים את פרידמן שהוא פועל מתוך מניעים לא ענייניים כחבר של אולמרט ורמון. מנגד, מזוז עצמו הוא לא בדיוק אובייקטיבי בהיותו נחקר פוטנציאלי בשל מרכזיותו בהובלת המערכת להרשעת רמון.
ומבקר המדינה? מה איתו? האם הוא הדמות המתאימה לנהל חקירה כזו כשבחזית אחרת הוא מנהל קרבות אדירים מול ראש הממשלה ("החבר של פרידמן ורמון"). ואיך צריך להתייחס להצבעה של אהוד ברק שגם לו יש איזו גבנת קטנה קטנטונת שהופכת אותו תלוי בחסדי היועמ"ש. אם זה לא היה עצוב - זה היה מצחיק.

הדרך היחידה להסתכל באובייקטיביות על כל הפרשה הזו - היא דווקא דרך גורמים פוליטיים שאינם חשודים בהעדפת רמון בשל חברות, או תלות פוליטית. מיכאל קליינר, הוא אחד מהם. קליינר, איש הימין, שרואה בעמדותיו המדיניות של חיים רמון סכנה, יכול להיות נאמן על הציבור כאשר הוא מתייצב לימינו של רמון בפרשת "הנשיקה" והחקירה התמוהה שהתלוותה לה ושהסתיימה בהרשעת רמון. קליינר דורש לא רק ועדת חקירה בעניין האזנות הסתר שהפרקליטות נמנעה מלהעביר לרמון, שמא תסייענה לגירסה שלו, אלא מבקש לחקור חקירה מקיפה את כל שלבי ההתנהלות של הפרקליטות בפרשה.

כיצד קרה שקצינה בכירה הפעילה מכבש לחצים על המתלוננת תוך שימוש באיומים כוזבים לכאורה, על מנת שתגיש תלונה נגד השר רמון? מה היה דחוף כל כך לשגר קצינה שומרת שבת לחלל את השבת לצורך הפעלת לחץ לא לגיטימי על המתלוננת? מה הנחה את המערכת לשגר חוקרים מיוחדים עד לקוסטה ריקה כדי לגבות עדות? מדוע יצאו היועמ"ש ונשיאת ביהמ"ש העליון לתקשורת בסמוך להכרעת הדין כדי לשגר מסר לציבור שחייבים להקפיד על עבירות מין קלות כחמורות? וכמובן, בעניין האזנות הסתר עצמן שבהן נעשה שימוש חד-צדדי מבלי ליידע את ההגנה ולאפשר לרמון לעשות בהן שימוש לאימות גרסתו.

מי ששומע את תהיותיו של קליינר - יכול להבין מה גורם אובייקטיבי שמתמצא במערכת המשפט ובמערכת הפוליטית חושב. ע"פ מדד קליינר הגיע הזמן שמערכת המשפט תעבור טלטלה עזה בהרבה ממה שמסוגל לנפק לה, במקרה הטוב, מבקר המדינה. כששאלתי את קליינר מה דעתו על העברת החקירה למבקר הוא אמר באנדרסטיימנט שהוא מקווה שהמבקר לא יחקור את העניין כמו שמח"ש חוקרים תלונות נגד שוטרים שסרחו.