סיפור מקרה - הישראלי המצוי שלא מודע לשחיקה עד שהיא נוחתת ברוב עוצמתה 

אבי כהן שלח מסמך חשוב שהמנהל שלו ממתין לו כבר חודש להדפסה. כשהוא מגיע למדפסת, הדף יוצא שחור. אבי רץ שוב לחדר שלו (שנמצא בסוף המסדרון) שוב שולח להדפסה, מגיע למדפסת ושוב יוצא דף שחור. אבי פותח את המדפסת כדי לראות מה הבעיה, איך שהוא פותח את המכסה, ניתז עליו דיו שחור. על החולצה הלבנה החדשה שאשתו קנתה לו. אבי רץ לחדר שלו, תולש את מסך המחשב, רץ איתו למכונת הצילום, ו"מצלם" את המסך.

מה דעתכם על אבי? האם הייתם מאשפזים אותו? האם הייתם רוצים להיות חברים שלו? איזה טיפוס הוא נראה לכם?
או, אז יש לי חדשות בשבילכם. אבי כהן, בן 34, נשוי לסיגל ואב לענת, תמר ודלית. גר בנתניה, בבניין בקומה שלישית. עובד בחברת ביטוח ברמת גן והוא טיפוס מאוד מופנם, מנומס ונעים הליכות. הייתם מאמינים? מה גרם לו להתנהג כך אתם יודעים? הלחץ. נכון, אבל גם השחיקה. אבי כהן עובד בתל אביב, קם מוקדם בבוקר (בסביבות השעה שש) כדי לא להיתקע בפקקים, וחוזר בסביבות שבע - בשיא הפקקים. יש לו תואר ראשון במנהל עסקים, הוא איש מכירות של אחת מסוכנות הביטוח כבר 8 שנים. בהתחלה אבי כהן היה מאוד מרוצה, הוא בדיוק התחתן עם סיגל, קנה דירה ברחוב פתח תקווה, היה צריך לשלם משכנתא, הוא התקבל לעבודה קיבל שכר לא רע בשביל התחלה, התלהב מזה שהוא צריך ללכת עם עניבה, וחולצה מכופתרת, קיבל תלושים למסעדות בסביבת העבודה, קיבל בונוסים נחמדים.
אבל היום אחרי שמונה שנים הוא כבר לא כ"כ מרוצה. למה? תגידו לי אתם.
נמאס לו מהמסעדות,
הפקקים הורגים אותו,
המנהל שלו עולה לו על העצבים,
הוא ציפה לקידום,
הוא מרגיש שהוא עדיין לא ממצה את עצמו,
הוא מרגיש במלכוד כי יש לו משפחה לפרנס והוא לא יכול לקום ולהחליף עבודה.
הוא נזכר שתמיד רצה להיות שחקן, אבל זה לא מקצוע מכניס, ולא רציני. איך זה בא לידי ביטוי בחיים שלו? אתם יודעים.

הוא עצבני.

קם עצבני, הולך לישון עצבני. זה לא אומר שהוא כל הזמן צועק, ממש לא. הוא יכול להיות גם טיפוס שקט שקט, אבל בפנים מתחוללת סערה. הוא מתעצבן על הפקקים בבוקר, על המנהל שלו שלא עושה מספיק כדי לקדם אותו, על החברה שלא מתייחסת אליו. כשהוא חוזר הביתה, כבר יש לו פחות סבלנות למשפחה שלו, לילדים שלו.

הוא רוצה שקט.

אין לו סבלנות ליציאות עם חברים, לבילויים על המשפחה. הוא רק רוצה שקט שיניחו לו לנפשו. הוא קם עייף, הולך לישון עייף. כל הזמן עייף. מידי פעם הוא חוטף שפעת ונופל למשכב לאיזה שבוע. הוא אפילו עשה תאונת דרכים בדרך לעבודה לפני שנתיים, ושבר את היד. נשאר בבית חודש ימים והיה מאושר. עד היום הוא סובל מהשבר, ומקפיד ללכת לפיזיותרפיה, וטיפולים אלטרנטיביים לפעמים גם על חשבון העבודה, מה לעשות.

הוא מתנחם באיזה סטייק טוב, עוגות, ושותה מידי פעם.

זה עוזר לו להרגיש טוב יותר ברמה הרגעית. אבל יש לזה השלכות. אבי כהן שלנו, עלה 20 קילו ב3 שנים האחרונות. למרות שהוא בשנות השלושים לחייו הוא סובל מכולסטרול גבוה, ולחץ דם.

באותו יום של המדפסת, הוא הגיע לשיא. אנשים מעולם לא ראו אותו מתנהג כך. הוא בדרך כלל אדם שקט ונעים הליכות. ופתאום הוא מתפרץ על מדפסת. מה שקרה לאבי כהן זה פשוט התמוטטות עצבים. היום הוא יושב בבית, מקבל כדורי הרגעה, וחושב על איך הוא יוצא מהמצב לו הוא נכנס.
אם אבי כהן לא הייה חווה את ההתמוטטות העצבית הזאת. הוא למעשה יכול היה להמשיך לעבוד עוד שנים רבות. אבל מה היה קורה לבריאות שלו? למשפחה שלו? לשמחת החיים שלו? ההתמוטטות הזאת בעצם הצילה אותו.

נשמע מוכר?

הרבה אנשים חיים כמו אבי כהן, עם הלחץ והשחיקה, וחושבים שאלו החיים, ואין מה לעשות. אנחנו לא תמיד עושים את מה שאנחנו רוצים, אלא המציאות מכתיבה לנו את החיים.

יש מה לעשות!

לא חייבים לחיות במציאות שלא טובה לנו. אם נחזור רגע לסיפור נראה מה הגורמים לשחיקה: חוסר סיפוק מהעבודה, חוסר הערכה מצד המנהל, תחושה של פספוס הייעוד בחיים (אבי רצה להיות שחקן), חוסר הגשמה עצמית, ובנוסף לכך השגרה, הפקקים, לחצים כלכליים, לסיפור אפשר להוסיף לחצים מהבית (בת זוג, משפחה).
ניתן לאבחן את מצבו של אבי על פי תיאורית הצרכים של מאסלו. למי שלא מכיר או זוכר, התיאוריה מניחה כי קיימים צרכים אוניברסאליים המשותפים לכל בני האדם ומניעים אותם. צריכים אלו עשויים לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, בהתאם לסיטואציה תרבותית מסוימת. הצרכים מאורגנים על פי סדר חשיבותם:
1. צרכים פזיולוגיים בסיסיים (אוכל ורבייה).
2. בטחון.
3. שייכות, זהות ואהבה.
4. כבוד והערכה.
5. מימוש עצמי.
התאוריה מניחה כי רמה מסוימת של צורך עשויה לבוא לידי מימוש ואז לא תפעל עוד כגורם המניע את האדם. עם זאת, כאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה. הכלל שקבע מאסלו הוא: לא ניתן לעבור לרמה עליונה יותר של צורך, בלי סיפוק צרכים ברמה תחתונה יותר.

אם ניקח את הפירמידה ונשליך אותה לעולם העבודה, נראה כי בתחילת הדרך, אבי כהן היה זקוק לכסף על מנת לשלם משכנתא ,להתחיל את חייו וכשהתקבל לעבודה בחברת הביטוח הוא מילא את שלושת הצרכים הראשונים: צורך פזיולוגי בסיסי - שכר עבור קיום בסיסי - אוכל, משכנתא. הצורך בבטחון - חברת ביטוח גדולה, שכנראה שלא תפשוט את הרגל כל כך מהר. הצורך בשייכות - להיות חלק מחברה גדולה, עם ערכים ונורמות - כמו משפחה. אבל פה הוא נעצר, הצורך בכבוד והערכה לא סופק. אבי לא קודם ולא תוגמל אפילו לאחר 8 שנים. והוא מרגיש שהוא לא מימש את עצמו, בכך שלא הלך אחרי החלום שלו להיות שחקן.

ההשלכות של השחיקה חמורות:

החל מהרמה הפיזיולוגית - במקרה של אבי - לחץ דם, כולסטרול, עייפות כרונית, מחלות - שפעת, כאבים. עליה במשקל (תתכן גם ירידה במשקל). נטייה להיפצע (תאונת דרכים, תאונות עבודה). ובמקרים חמורים יותר, התקפי לב, סכרת, והיד עוד נטויה.

ברמה החשיבתית - תסכול, תחושת כשלון, חוסר אונים, פיתוח עמדות שליליות.

ברמה ההתנהגותית - התבודדות, חוסר סבלנות, אכילה יתרה (או חוסר אכילה), התפרצויות זעם.

ברמה הרגשית - עצבנות, דכדוך (או דיכאון), אכזבה.

אז מה לעשות?
צפו במאמר ההמשך - דרכים להתמודדות עם השחיקה.
אבל טיפ אחד לדרך: צריך פשוט לקבל החלטה. ולא תמיד לחכות לפנסיה...

רוצים לראות את "אבי כהן" בהתקף שחיקה?
http://www.youtube.com/watch?v=aaycLWgMX5w