אושו: מהי מדיטציה? 

אושו: מהי מדיטציה?
עדות, נשמת המדיטציה.

מדיטציה היא הרפתקה, ההרפתקה הגדולה ביותר שהתודעה האנושית יכולה לבחור. מדיטציה היא רק להיות בלא לעשות דבר - אף פעולה, אף מחשבה, אף רגש. אתה רק קיים, וזה תענוג עילאי. מאין בא התענוג הזה, כשאינך עושה דבר? הוא בא משום מקום, או שהוא בא בכל מקום. הוא אינו נגרם, מכיוון שהקיום עשוי מהחומר הנקרא אושר.


כשאינך עושה שום דבר - מהבחינות הגופנית והמנטלית באף מישור, כשכל הפעילויות פסקו ואתה פשוט קיים, רק הווה, זאת מדיטציה. אינך יכול לעשות זאת, אינך יכול לתרגל זאת: עליך להבין זאת. בכל פעם שאתה יכול למצוא זמן כדי רק להיות, השל כל עשייה. גם חשיבה היא עשייה,גם ריכוז הוא עשייה, גם הגות היא עשייה. אפילו רק לרגע אחד אינך עושה דבר ואתה רק במרכז שלך, רגוע לגמרי
- וזאת מדיטציה.
וברגע שתפסת את היכולת הזאת, אתה יכול להישאר במצב הזה ככל שתרצה ; לבסוף אתה יכול להישאר במצב הזה עשרים וארבע שעות ביממה. ברגע שנעשית מודע לדרך, שבה ההוויה שלך יכולה להישאר לא מופרעת, לאט לאט אתה יכול להתחיל לעשות דברים, כשאתה שומר בערנות שהווייתך לא תופרע. זה החלק השני של המדיטציה - תחילה לימוד איך רק להיות, ואז לימוד פעולות קטנות: שטיפת הרצפה, רחצה - מתוך שמירה על מרכוזך. אז אתה יכול לעשות דברים מסובכים. לדוגמה, אני מדבר אליך, אך המדיטציה שלי אינה מופרעת.
אני יכול להמשיך לדבר, אך במרכז שלי אין אפילו אוושה ; הוא רק שקט, שקט לגמרי. לכן מדיטציה אינה נגד עשייה. לא תיאלץ לברוח מהחיים. היא פשוט מלמדת אותך דרך חיים חדשה: אתה הופך למרכז הציקלון. חייך ממשיכים. למעשה, הם ממשיכים ביתר עוז - ביותר שמחה, ביותר בהירות, ביותר חזון, ביותר יצירתיות - אך עם זאת אתה רחוק, רק צופה על הגבעה, פשוט רואה את כל אשר מתרחש סביבך.
אינך העושה, אתה הצופה.

זה כל הסוד של המדיטציה, שאתה נהיה צופה. העשייה ממשיכה במישור שלה, אין כל בעיה: חוטב עצים, שואב מים מהבאר. אתה יכול לעשות דברים, קטנים וגדולים ; רק דבר אחד אינו מורשה - אסור שיאבד המרכוז שלך.
אותה המודעות, אותה ההתבוננות צריכות להישאר ריקות לגמרי מעננים ללא הפרעות.

ביהדות יש זרם מסתורי ומורד, הנקרא חסידות. מייסדו, הבעל שם טוב, היה הוויה נדירה. באמצע הלילה הוא היה חוזר מהנהר - זאת הייתה השגרה שלו, מכיוון שבלילה היה הנהר רגוע ושקט לגמרי. והוא נהג פשוט לשבת שם, בלא לעשות דבר - רק להתבונן בעצמו, להתבונן במתבונן. בלילה הזה, כאשר חזר,
הוא עבר ליד ביתו של איש עשיר, והשומר עמד ליש הדלת. השומר תמה, מכיוון שבכל לילה בדיוק באותה השעה היה האיש הזה חוזר. הוא יצא החוצה ושאל:
"סלח לי על ההפרעה, אך אינני יכול לעצור את סקרנותי עוד. אתה רודף אותי יום וליל, בכל יום. מהו עיסוקך? מדוע אתה הולך לנהר? פעמים רבות עקבתי אחריך, ואין שם דבר - אתה פשוט יושב שם שעות, ובאמצע הלילה אתה חוזר". הבעל שם טוב אמר: "אני יודע שעקבת אחריי פעמים רבות מכיוון שהלילה שקט מאוד, ואני יכול לשמוע את צעדיך. ואני יודע שבכל יום אתה מתחבא מאחורי השער. אך לא רק אתה סקרן בנוגע אליי, גם אני סקרן בנוגע אליך. מהו עיסוקך?"
הוא אמר: "עיסוקי? אני שומר פשוט".

הבעל שם טוב אמר: "אלוהים, נתת לי את מילת המפתח. זה גם עיסוקי!"

השומר אמר: "אינני מבין. אם אתה שומר, עליך לשמור על בית כלשהו, על ארמון כלשהו. על מה אתה שומר שם,כשאתה יושב על החול?"
הבעל שם טוב אמר: "יש רק הבדל קטן: אתה שומר מפני מישהו מבחוץ, שעלול להיכנס לארמון ; אני פשוט שומר על השומר. מיהו השומר? זה כל מאמץ חיי ; אני שומר על עצמי".
השומר אמר: "אבל זה עיסוק מוזר. מי ישלם לך?"

הוא אמר: "זה עונג כזה, שמחה כזאת, אושר עילאי כזה, זה משלם תמורת עצמו עשרות מונים.
רק רגע אחד, וכל האוצרות הם כלום לעומת זה". השומר אמר: "זה מוזר. אני שמרתי כל חיי. מעולם לא נתקלתי בהתנסות מופלאה כזאת. מחר בלילה אבוא אתך.
רק למד אותי. כיוון שאני יודע לשמור - נראה שרק שינוי כיוון הכרחי ; אתה שומר בכיוון אחר כלשהו".
יש רק צעד אחד, והצעד הזה הוא של כיוון, של ממד.

או שאנו יכולים להיות ממוקדים בחוץ, או שאנו יכולים לעצום את עינינו אל החוץ ולתת לכל התודעה שלנו להיות ממורכזת פנימה - ואתה תדע, מכיוון שאתה היודע, אתה המודעות. מעולם לא איבדת זאת. פשוט העסקת את המודעות שלך באלף ואחד דברים. משוך את המודעות שלך מכל מקום ורק תן לה לנוח בתוך עצמך, והגעת הביתה. הליבה ההכרחית, הנשמה של המדיטציה היא ללמוד להתבונן. עורב קורא... אתה מקשיב. אלה הם שניים - נושא ומושא. אך האם אינך יכול לראות עד אשר רואה את שניהם? - את העורב ואת השומע, ועדיין יש מישהו שמתבונן בשניהם. זאת תופעה פשוטה כל כך.
אתה רואה עץ: אתה שם, העץ שם, אך האם אינך יכול למצוא עוד דבר? שאתה רואה את העץ, שיש בך עד שרואה את העץ.

ההתבוננות היא מדיטציה.

מושא התבוננותך אינו חשוב.

אתה יכול להתבונן בעצים, אתה יכול להתבונן בנהר, אתה יכול להתבונן בעננים, אתה יכול להתבונן בילדים משתובבים התבוננות היא מדיטציה. מושא התבוננותך אינו העיקר. האיכות של הצפייה, האיכות של להיות מודע וערני - היא המדיטציה.

זכור דבר אחד: מדיטציה משמעה מודעות. כל דבר שתעשה במודעות הוא מדיטציה. אין זו שאלה של פעולה, אלא האיכות שאתה מביא לפעולתך. הליכה יכולה להיות מדיטציה, אם אתה הולך בערנות. האזנה לציפורים יכולה להיות מדיטציה, אם אתה מאזין במודעות. רק האזנה לרעש הפנימי של שכלך יכולה להיות מדיטציה, אם תישאר ערני ודרוך.
כל הנקודה היא, שאסור לאדם לנוע מתוך שינה. אז כל דבר שאתה עושה הוא מדיטציה.

הצעד הראשון במודעות הוא להיות ערני מאוד לגוף שלך. לאט לאט האדם נעשה ער לכל מחווה, לכל תנועה. וככל שאתה נעשה מודע, יתחיל להתרחש נס: דברים רבים שנהגת לעשות קודם פשוט נעלמים: הגוף שלך נעשה רגוע יותר, מתבונן יותר. שלווה עמוקה מתחילה לשרור אפילו בגוף שלךת מוסיקה דקיקה פועמת בגופך.

התחל להיות מודע למחשבותיך ; אותו הדבר צריל להיעשות בנוגע למחשבות. הן עדינות מהגוף, וכמובן, גם מסוכנות יותר. וכשאתה נעשה מודע למחשבותיך, תהיה מופתע ממה שקורה בתוכך.

אם תכתוב כל דבר שקורה בכל רגע, מצפה לך הפתעה גדולה. לא תאמין שזה מה שקורה בתוכך. ולאחר עשר דקות קרא זאת - תראה שכל משוגע בפנים!מכיוון שאנחנו לא מודעים, כל השיגעון הזה ממשיך לזרום כזרם תחתי. הוא מושפיע על כל דבר שאתה עושה, הוא משפיע על כל דבר שאינך עושה ; הוא משפיע על הכל. והסכום הסופי שלו יהיה החיים שלך! לכן המשוגע הזה צריך להשתנות. והנס של המודעות הוא, שאינך צריך לעשות דבר מלבד להיעשות מודע.

תופעת ההתבוננות עצמה משנה אותו. לאט לאט המשוגע נעלם, לאט לאט המחשבות מתחילות להסתדר בתבנית מסוימת ; האי-סדר שלהן איננו, הן הופכות לעולם שלם יותר. ואז שוב שלווה עמוקה יותר שוררת. וכאשר הגוף והמחשבות שלך שלווים,תראה שהם גם מכווננים זה לזה, יש גשר.

כעת הם אינם רצים בכיוונים שונים, הם אינם רוכבים על סוסים שונים. בפעם הראשונה יש התאמה. והתאמה זאת עוזרת מאוד לעבוד על הצעד הבא - שהוא להיעשות מודע לתחושותיך, לרגשותיך, למצבי הרוח שלך.

זו השכבה העדינה ביותר והקשה מכולן, אך אם אתה יכול להיעשות מודע למחשבות, אז זה רק צעד נוסף. מודעות עם מעט יותר עוצמה הכרחית, ואתה מתחיל לשקף את מצבי רוחך, את רגשותיך, את תחושותיך. ברגע שאתה מודע לכל השלושה, הם מתאחדים לתופעה אחת. וכשכל השלושה הם אחד - פועלים יחד בשלמות, מהמהמים יחד, אתה יכול להתחיל לשמוע את המוסיקה של כל השלושה ; הם נהפכו לתזמורת - אז הרביעי מתרחש, זה שאינך יכול לעשותו.
הוא מתרחש מרצונו הטוב. זאת מתנה מהשלם, זה פרס לאלה שעשו את השלושה.

והרביעי הוא המודעות המוחלטת, אשר הופכת את האדם לער. האדם נעשה מודע למודעות שלו - זה הרביעי.זה עושה אדם לבודהא, הער. ורק באותה ההתעוררות האדם מגלה מהי התעלות. הגוף יודע הנאה, השכל יודע שמחה, הלב יודע אושר, הרביעי יודע התעלות. התעלות היא המטרה של הסאניאסין, של להיות מחפש, ומודעות היא הדרך אליה.
הדבר החשוב הוא שאתה ערני, שלא שכחת להתבונן, שאתה מתבונן... מתבונן... מתבונן.

ולאט לאט, כשהמתבונן נעשה מוצק יותר ויותר, יציב, חסר תנודות, שינוי מרחש. הדברים שבהם התבוננת נעלמים.

בפעם הראשונה המתבונן עצמו הופך למושא התבוננות, הצופה עצמו נעשה הנצפה, הגעת הביתה.

מתוך הספר: "מדיטציה-ראשית החופש ומהותו" באדיבות הוצאת גל