האם יש דרך לצאת מכאב ?
אז זהו שכן - סוד הריפוי והשינוי
הפיברומיאלגיה ומחלת היאפים התפרצו אצלי בגיל 35,
(פיברומיאלגיה -היא תסמונת המתארת מצב של כאבים, סבל ותשישות)
עד אז הייתי בחורה בריאה ובעיקר נמרצת ופעלתנית.
כל דבר שעשיתי נעשה במהירות ובצורה מושלמת.
לאחר לידה טראומטית, שארכה מס' ימים הגעתי הביתה וחשבתי שאני אמא מנוסה (זהו בני השני)
ולא תהיה לי בעיה כלל.
התבדיתי. הילד שנולד לי, צעק וצרח רוב שעות היממה ואני ניסיתי להרגיע ולתת מענה - ללא הצלחה.
לאחר 4 חודשים כאלה, שכוללים המון שעות "תינוק על הידיים" וקימה בלילות,
חזרתי לעבודתי, שכללה ארגון כנסים וימי עיון וקורסים, סוג עבודה מלחיץ כשלעצמו.
הרגשתי שמשהוא קורה, הגוף כאב, הייתי סחוטה מעייפות , אך התעלמתי, הדחקתי
וכך עוברים חודשים, אני צוברת שעות של חוסר שינה, מרגישה כמו עם שפעת וממשיכה להתנהל "כרגיל".
מחזיקה את עצמי לא ליפול, כי הגוף דרוך, אני נמצאת כל הזמן במצב של אי שקט ותשישות קבועה.
ממשיכה לגדל את ילדיי, לעבוד במשרה מלאה, לנהל בית לתפארת, להיות אשה נפלאה לבעלי, לארגן כל דבר כמו שהייתי רגילה ובעיקר לא להקשיב לגופי ולמה שהוא מאותת לי.
ואז, לילה אחד, לא קרה שום דבר מיוחד, ככל הנראה היתה זו רק ההצטברות של הקשיים.
הרגשתי שאני כורעת תחת העומס של הגוף ושל הנשמה.
בכיתי, בגלל הכאב הרב ובעיקר בגלל ההבנה, שאני בעצם לא יכולה, גם אם מאוד אתאמץ,
להיות האישה שהייתי, לא יכולה לתפקד יותר כעובדת טובה, כפי שהייתי,
לא יכולה לתפקד יותר כאשה, לא יכולה לתפקד יותר כאמא.
ואני בעצם, לא מבינה למה.
לא מבינה מה השתבש. לא מבינה למה הגוף קורס.
בעלי היציע לעזור לי, שנלך יחד לכל הרופאים, כדי לאתר את הגורם למצבי.
אני שלא מבקשת ולא נעזרת, גם לא בבעלי, שמחתי שסוף סוף אאפשר לעצמי להיתמך.
עברנו יחד מרופא לרופא.
כל מי שאובחן בפיברומיאלגיה מכיר את סוללת הרופאים שעוברים, עד ש... יש לזה שם.
סוף סוף ! אני לא ממציאה, אני לא מגזימה, זה לא נפשי.
יש אפילו איזה טיפול תרופתי.
בפעם הראשונה שלקחתי כדור "אלטרולט" מהמרשם שניתן לי, לא תפקדתי לאורך כל היום למחרת. שמחת החיים, שהיתה חלק בלתי נפרד ממני, נעלמה.
הבנתי שלפיתרון התרופתי שקיבלתי, יש תופעות לוואי, שלא לקחתי בחשבון.
ניסיתי לחפש, לשאול, לברר בכל מקום על המחלה "הארורה " הזו, כפי שקראתי לה אז,
כי היה קשה לי לומר את השם הזה - פיברומיאלגיה - בלי טעויות.
חיפשתי את הפיתרון ברפואה המשלימה, היה לי ידע נרחב בתחום, מקורסים שונים שלמדתי, ניסיתי הומאופתיה, תמציות פרחי באך, ארומוטרפיה, אוסטיופטיה, מודעות, פילאטיס, מדיטציות, עיסויים שונים, דיקור סיני, ויטמינים ותוספים שונים, משחות וצמחי מרפא, רפואת מגנטים, שיאצו, אבחונים בקשתית העין, רפלקסולוגיה.
מה לא ניסיתי,
כל דבר עזר לי טיפה, טיפה בים של כאב.
חיפשתי רופאים טובים יותר, התכתבתי באינטרנט בפורומים בתחום, קראתי ספרים, הוצאת הון תועפות, על כל דבר שחשבתי שיוכל להקל עלי, ולהחזיר את "דלית הישנה".
בעיקר לא יכולתי לקבל את עצמי, לא יכולתי לקבל את בגידת הגוף.
לא יכולתי לקבל שקודם יכולתי לעשות כל כך הרבה ועכשיו, כשאני עושה דבר אחד,
לאחריו אני כל כך מתעייפת.
בהמשך מסעי, לאחר שהבנתי שאני חולה ועם כל הכבוד לידע שרכשתי, איני יכולה לעזור לעצמי,
הלכתי גם למטפלי גוף נפש.
כל אחד עזר לי מעט, יותר בהבנה של הדברים.
הבנתי שלחץ הוא הגורם המכריע בנפילות, אך הדפוס האוטומטי של הגוף שלי,
לא הבין את זה ומצאתי את עצמי לחוצה, בכל הזדמנות.
הבנתי שכשמשהו קורה לי מבחינה ריגשית: פגיעה, חרדה, כעס וכל מתח, הגוף הפיזי מגיב מיידית בנפילה, אך לא הצלחתי, גם לא דרך הטיפול להביא את עצמי לשקט, לרוגע.
הגעתי להכרה שעד עכשיו, לא הקשבתי לצרכים של הגוף שלי, שכל הזמן ניסיתי לעשות מה שטוב בשבילי רק דרך הראש, דרך החשיבה וההיגיון השכלי בלבד.
משום מה, היתה לי את ההבנה, שאם אוכל "לשלוט ברגש", שאם אוכל להיות רגועה ושלווה, שאם לא אהיה במתח ובלחץ, אצליח לשפר את המצב הגופני ומן הסתם, גם את המצב הרגשי.
אחרי נפילת "האסימון" הזה - כבר לא היו לי יותר שאיפות, כפי שהיו כל כך הרבה קודם,
היתה רק משאלה אחת - להיות שלווה, רגועה ונינוחה.
הבנתי שכאשר ארגיש כך, הכל יהיה אפשרי.
אבל, התגובה שלי כמעט בכל מצב של קושי - היא לחץ או סערה ריגשית, שאותם לא הצלחתי בשום דרך, עד אז, לשנות.
יום אחד הגעתי לטיפול אצל רופאת השיניים שלי, שאמרה לי שהיא התחילה טיפול עוצמתי ועמוק, שהיא לא נתקלה בו בעבר ושאני חייבת לבדוק אם זה יוכל לעזור לי, שאלתי מה בדיוק עושים שם, והיא אמרה רק שזה סוג של ריפוי בהילינג.
היות ואני סומכת עליה וכבר ניסיתי כל כך הרבה, קבעתי מייד תור לטיפול.
לשיטה קראו B.A.T ,
לא שמעתי עליה מעולם ולא ממש הבנתי גם מה קורה בטיפול, כי במשך הטיפול שכבתי בעיניים עצומות.
בכל טיפול שכזה, הגוף שזוכר הכל, הציף חסימה וארוע אחר מעברי, שאותר וטופל ע"י המטפלת שלי.
אחרי מס' טיפולים כאלה, שלא ידעתי מה אמור לקרות לי בעיקבותהם,
מצאתי את עצמי רגועה יותר, פשוטה יותר.
מצבים שקודם הוציאו אותי מדעתי, נראו פתאום הרבה פחות דרמתיים.
שקט, זה מה שהרגשתי.
שקט בעיקר בראש, שהשפיע גם על הגוף.
לאחר שסיימתי את תהליך, לקח זמן נוסף ושמתי לב שקורים "ניסים קטנים".
דברים הלכו בקלות, ולא בקושי ובכח כמו קודם.
זה לא קרה ביום אחד, אבל התגובות האוטומטיות המוכרות לי במיקרים מלחיצים,
לא הופיעו ובמקומם הופיעה דלית רכה, סלחנית, פשוטה, קשובה.
הוי תודה אלוהים !
רק עכשיו הבנתי את המתנה.
הבנתי שעיקר הטיפול נעשה מבחינה ריגשית בתת המודע של המטופל, וזה מה שעושה את השינוי הגדול גם בגוף וגם בנפש.
מה שהפתיע אותי, שלמרות הטיפול העצמתי, אפילו בשחרור טראומות ופחדים ,
הריפוי אינו טראומטי ולאחריו באה מין שלווה ותחושת ניקיון.
וכן כמעט ולא היו תופעות לוואי, כפי שחוויתי בשיטות אחרות, שגרמו לי להפסיק את הטיפול באמצע.
רציתי ללמוד את השיטה, היא מצאה חן בעיני, לרגע לא חשבתי לעסוק בה, למרות שבסתר ליבי,
היה חלום לטפל ולהעצים אנשים, שלא הודיתי בו, אפילו לא ביני לבין עצמי.
חשבתי שיהיה זה עוד אחד מהנושאים הרבים שמעניינים אותי ואני לומדת אותם.
"בארגז הכלים" שלי יש הרבה תחומים, שלמדתי ברפואה משלימה ומיסטיקה,
ולא עסקתי אפילו לא כתחביב באף אחד מהם, כי בכל אחד מצאתי, את "החורים", את הספק ושבעצם למרות ההתנסות והלמידה, לא הצלחתי לחולל שינוי אמיתי באמצעותם.
כשהתחלתי ללמוד B.A.T, חיפשתי, חקרתי, טיפלתי והתנסיתי.
התחברתי לשיטת הטיפול ובזכותה, אני עושה כאן את הייעוד שלי, את מה שבאתי לעשות כאן !
אני מרגישה הרבה יותר טוב פיזית גם בזכות שאני עובדת, במה שאני אוהבת.
כמעט שאיני לחוצה ואם כן, אני מזהה זאת במהירות ומגיבה אחרת.
אני מתמודדת ביתר קלות עם העולם והעולם איתי.
אני אמא טובה יותר והכי חשוב, אני הרבה יותר טובה לעצמי.
עכשיו, זה ממש קל.
ההרגשה היא, שקודם בחיים שלי היה הר, שכל הזמן טיפסתי עליו והתאמצתי ועכשיו, ההר נעלם.
הטיפול ב- B.A.T הזיז את ההר מהעולם שלי.
הטיפול מוסס את הצורך להשתמש במנגנוני ההישרדות שהיו לי קודם.
עכשיו אני מרגישה שאפשר לאט לאט, שאף אחד לא רודף אחרי, שום דבר לא יברח לי,
מה ששלי בעולם הזה - ישאר שלי.
אני לוקחת אויר, אני לא צריכה להוכיח לאף אחד שום דבר, גם לא לעצמי...
אני שמה לב, ומקשיבה לעצמי ורואה איפה זה נכון עבורי, קל וברור ובמקום הזה -
לא מתבזבזים הרבה אנרגיות.
לפעמים, אמנם לעיתים רחוקות, אני שוכחת שהמחלה נמצאת בגוף, ואז היא "מזכירה" לי,
שהיא עדיין כאן (זו מחלה כרונית)
אם אני שוב לרגע מגזימה וחוזרת להיות "דלית הישנה", שרוצה להספיק ולעשות הכל -
מייד ובצורה מושלמת, התשישות ובעיקר הכאבים קוראים לי "עברת את הגבול"
ואז אני נזכרת באיש אחד, שאמר לי שאם אני שמה לב שהגוף עייף, זה פשוט סימן שצריך להפסיק ולנוח, ההבדל הוא שעכשיו אני מחייכת לעצמי ויכולה לעצור, גם שלא סיימתי, את מה שתכננתי.
במסגרת עבודתי כמטפלת מוסמכת בשיטת B.A.T, בחרתי לעזור לאנשים שרוצים לעשות
שינוי כלשהו בחייהם, כי מתוך ההתמודדות שלי, אני יודעת, ששינוי קשה וכמעט בלתי
אפשרי לעשות לבד.
אני מאפשרת לאנשים להשתחרר מכאב, בעיות רגשיות ו"תקיעות" בחיים.
לפעמים לשפר ביטחון עצמי , לפתור קשיים במערכות יחסים
ובעיקר להרגיש טוב ושלמות עם עצמם.
הריפוי מאפשר השתחררות מדפוסי התנהגות והרגלים, שקשה בדרך כלל להיפטר מהם,
כמו כעס, מתח, דאגה ופחדים וכשאלו משתחררים יכולות אפשרויות חדשות להכנס לחיים !
הטיפול שלי, מתאים לכל קושי, משום שהוא לא מטפל בסימפטום, אלא מגיע לשורש הבעיה
ועוקף את מה שהאדם מודע אליו, את מערכת האמונות שלו, וכן את "המסכות" שיש לו
וכך מגיע במדויק למקום בו הגוף מבקש עזרה.
מהנסיון שצברתי, היכולת לזהות את הבעיה והטיפול המדויק והעדין
מביאים יחדיו לתוצאות נפלאות, דווקא בחסימה ובקושי המפחידים כל כך,
טמון המפתח לריפוי !
כמטפלת אני משלבת במסגרת הטיפול גם אימון (קואוצ'ינג) וכן ידע ונסיון אישי מתחומים רבים
ובכך אני מאפשרת לנשים אחרות לבצע שינוי אמיתי ועמוק.
יחד, אנו הופכות כוונות, רצונות ושאיפות - למעשים ותוצאות !
אני מרגישה שניצחתי,
והפכתי את הכאב והמחלה להזדמנות לעשות שינוי משמעותי בחיי,
שמאפשר לי כעת לעזור גם לאנשים אחרים.
אני מזמינה אותך לחוויה מעניינת:
תרגישי בנוח לפנות אלי לפרטים נוספים, לתיאום פגישה ולכל שאלה
דלית ונדר-יהושע, טל. 03-9413964, 052-3358367
d-o@bezeqint.net
אז זהו שכן - סוד הריפוי והשינוי
הפיברומיאלגיה ומחלת היאפים התפרצו אצלי בגיל 35,
(פיברומיאלגיה -היא תסמונת המתארת מצב של כאבים, סבל ותשישות)
עד אז הייתי בחורה בריאה ובעיקר נמרצת ופעלתנית.
כל דבר שעשיתי נעשה במהירות ובצורה מושלמת.
לאחר לידה טראומטית, שארכה מס' ימים הגעתי הביתה וחשבתי שאני אמא מנוסה (זהו בני השני)
ולא תהיה לי בעיה כלל.
התבדיתי. הילד שנולד לי, צעק וצרח רוב שעות היממה ואני ניסיתי להרגיע ולתת מענה - ללא הצלחה.
לאחר 4 חודשים כאלה, שכוללים המון שעות "תינוק על הידיים" וקימה בלילות,
חזרתי לעבודתי, שכללה ארגון כנסים וימי עיון וקורסים, סוג עבודה מלחיץ כשלעצמו.
הרגשתי שמשהוא קורה, הגוף כאב, הייתי סחוטה מעייפות , אך התעלמתי, הדחקתי
וכך עוברים חודשים, אני צוברת שעות של חוסר שינה, מרגישה כמו עם שפעת וממשיכה להתנהל "כרגיל".
מחזיקה את עצמי לא ליפול, כי הגוף דרוך, אני נמצאת כל הזמן במצב של אי שקט ותשישות קבועה.
ממשיכה לגדל את ילדיי, לעבוד במשרה מלאה, לנהל בית לתפארת, להיות אשה נפלאה לבעלי, לארגן כל דבר כמו שהייתי רגילה ובעיקר לא להקשיב לגופי ולמה שהוא מאותת לי.
ואז, לילה אחד, לא קרה שום דבר מיוחד, ככל הנראה היתה זו רק ההצטברות של הקשיים.
הרגשתי שאני כורעת תחת העומס של הגוף ושל הנשמה.
בכיתי, בגלל הכאב הרב ובעיקר בגלל ההבנה, שאני בעצם לא יכולה, גם אם מאוד אתאמץ,
להיות האישה שהייתי, לא יכולה לתפקד יותר כעובדת טובה, כפי שהייתי,
לא יכולה לתפקד יותר כאשה, לא יכולה לתפקד יותר כאמא.
ואני בעצם, לא מבינה למה.
לא מבינה מה השתבש. לא מבינה למה הגוף קורס.
בעלי היציע לעזור לי, שנלך יחד לכל הרופאים, כדי לאתר את הגורם למצבי.
אני שלא מבקשת ולא נעזרת, גם לא בבעלי, שמחתי שסוף סוף אאפשר לעצמי להיתמך.
עברנו יחד מרופא לרופא.
כל מי שאובחן בפיברומיאלגיה מכיר את סוללת הרופאים שעוברים, עד ש... יש לזה שם.
סוף סוף ! אני לא ממציאה, אני לא מגזימה, זה לא נפשי.
יש אפילו איזה טיפול תרופתי.
בפעם הראשונה שלקחתי כדור "אלטרולט" מהמרשם שניתן לי, לא תפקדתי לאורך כל היום למחרת. שמחת החיים, שהיתה חלק בלתי נפרד ממני, נעלמה.
הבנתי שלפיתרון התרופתי שקיבלתי, יש תופעות לוואי, שלא לקחתי בחשבון.
ניסיתי לחפש, לשאול, לברר בכל מקום על המחלה "הארורה " הזו, כפי שקראתי לה אז,
כי היה קשה לי לומר את השם הזה - פיברומיאלגיה - בלי טעויות.
חיפשתי את הפיתרון ברפואה המשלימה, היה לי ידע נרחב בתחום, מקורסים שונים שלמדתי, ניסיתי הומאופתיה, תמציות פרחי באך, ארומוטרפיה, אוסטיופטיה, מודעות, פילאטיס, מדיטציות, עיסויים שונים, דיקור סיני, ויטמינים ותוספים שונים, משחות וצמחי מרפא, רפואת מגנטים, שיאצו, אבחונים בקשתית העין, רפלקסולוגיה.
מה לא ניסיתי,
כל דבר עזר לי טיפה, טיפה בים של כאב.
חיפשתי רופאים טובים יותר, התכתבתי באינטרנט בפורומים בתחום, קראתי ספרים, הוצאת הון תועפות, על כל דבר שחשבתי שיוכל להקל עלי, ולהחזיר את "דלית הישנה".
בעיקר לא יכולתי לקבל את עצמי, לא יכולתי לקבל את בגידת הגוף.
לא יכולתי לקבל שקודם יכולתי לעשות כל כך הרבה ועכשיו, כשאני עושה דבר אחד,
לאחריו אני כל כך מתעייפת.
בהמשך מסעי, לאחר שהבנתי שאני חולה ועם כל הכבוד לידע שרכשתי, איני יכולה לעזור לעצמי,
הלכתי גם למטפלי גוף נפש.
כל אחד עזר לי מעט, יותר בהבנה של הדברים.
הבנתי שלחץ הוא הגורם המכריע בנפילות, אך הדפוס האוטומטי של הגוף שלי,
לא הבין את זה ומצאתי את עצמי לחוצה, בכל הזדמנות.
הבנתי שכשמשהו קורה לי מבחינה ריגשית: פגיעה, חרדה, כעס וכל מתח, הגוף הפיזי מגיב מיידית בנפילה, אך לא הצלחתי, גם לא דרך הטיפול להביא את עצמי לשקט, לרוגע.
הגעתי להכרה שעד עכשיו, לא הקשבתי לצרכים של הגוף שלי, שכל הזמן ניסיתי לעשות מה שטוב בשבילי רק דרך הראש, דרך החשיבה וההיגיון השכלי בלבד.
משום מה, היתה לי את ההבנה, שאם אוכל "לשלוט ברגש", שאם אוכל להיות רגועה ושלווה, שאם לא אהיה במתח ובלחץ, אצליח לשפר את המצב הגופני ומן הסתם, גם את המצב הרגשי.
אחרי נפילת "האסימון" הזה - כבר לא היו לי יותר שאיפות, כפי שהיו כל כך הרבה קודם,
היתה רק משאלה אחת - להיות שלווה, רגועה ונינוחה.
הבנתי שכאשר ארגיש כך, הכל יהיה אפשרי.
אבל, התגובה שלי כמעט בכל מצב של קושי - היא לחץ או סערה ריגשית, שאותם לא הצלחתי בשום דרך, עד אז, לשנות.
יום אחד הגעתי לטיפול אצל רופאת השיניים שלי, שאמרה לי שהיא התחילה טיפול עוצמתי ועמוק, שהיא לא נתקלה בו בעבר ושאני חייבת לבדוק אם זה יוכל לעזור לי, שאלתי מה בדיוק עושים שם, והיא אמרה רק שזה סוג של ריפוי בהילינג.
היות ואני סומכת עליה וכבר ניסיתי כל כך הרבה, קבעתי מייד תור לטיפול.
לשיטה קראו B.A.T ,
לא שמעתי עליה מעולם ולא ממש הבנתי גם מה קורה בטיפול, כי במשך הטיפול שכבתי בעיניים עצומות.
בכל טיפול שכזה, הגוף שזוכר הכל, הציף חסימה וארוע אחר מעברי, שאותר וטופל ע"י המטפלת שלי.
אחרי מס' טיפולים כאלה, שלא ידעתי מה אמור לקרות לי בעיקבותהם,
מצאתי את עצמי רגועה יותר, פשוטה יותר.
מצבים שקודם הוציאו אותי מדעתי, נראו פתאום הרבה פחות דרמתיים.
שקט, זה מה שהרגשתי.
שקט בעיקר בראש, שהשפיע גם על הגוף.
לאחר שסיימתי את תהליך, לקח זמן נוסף ושמתי לב שקורים "ניסים קטנים".
דברים הלכו בקלות, ולא בקושי ובכח כמו קודם.
זה לא קרה ביום אחד, אבל התגובות האוטומטיות המוכרות לי במיקרים מלחיצים,
לא הופיעו ובמקומם הופיעה דלית רכה, סלחנית, פשוטה, קשובה.
הוי תודה אלוהים !
רק עכשיו הבנתי את המתנה.
הבנתי שעיקר הטיפול נעשה מבחינה ריגשית בתת המודע של המטופל, וזה מה שעושה את השינוי הגדול גם בגוף וגם בנפש.
מה שהפתיע אותי, שלמרות הטיפול העצמתי, אפילו בשחרור טראומות ופחדים ,
הריפוי אינו טראומטי ולאחריו באה מין שלווה ותחושת ניקיון.
וכן כמעט ולא היו תופעות לוואי, כפי שחוויתי בשיטות אחרות, שגרמו לי להפסיק את הטיפול באמצע.
רציתי ללמוד את השיטה, היא מצאה חן בעיני, לרגע לא חשבתי לעסוק בה, למרות שבסתר ליבי,
היה חלום לטפל ולהעצים אנשים, שלא הודיתי בו, אפילו לא ביני לבין עצמי.
חשבתי שיהיה זה עוד אחד מהנושאים הרבים שמעניינים אותי ואני לומדת אותם.
"בארגז הכלים" שלי יש הרבה תחומים, שלמדתי ברפואה משלימה ומיסטיקה,
ולא עסקתי אפילו לא כתחביב באף אחד מהם, כי בכל אחד מצאתי, את "החורים", את הספק ושבעצם למרות ההתנסות והלמידה, לא הצלחתי לחולל שינוי אמיתי באמצעותם.
כשהתחלתי ללמוד B.A.T, חיפשתי, חקרתי, טיפלתי והתנסיתי.
התחברתי לשיטת הטיפול ובזכותה, אני עושה כאן את הייעוד שלי, את מה שבאתי לעשות כאן !
אני מרגישה הרבה יותר טוב פיזית גם בזכות שאני עובדת, במה שאני אוהבת.
כמעט שאיני לחוצה ואם כן, אני מזהה זאת במהירות ומגיבה אחרת.
אני מתמודדת ביתר קלות עם העולם והעולם איתי.
אני אמא טובה יותר והכי חשוב, אני הרבה יותר טובה לעצמי.
עכשיו, זה ממש קל.
ההרגשה היא, שקודם בחיים שלי היה הר, שכל הזמן טיפסתי עליו והתאמצתי ועכשיו, ההר נעלם.
הטיפול ב- B.A.T הזיז את ההר מהעולם שלי.
הטיפול מוסס את הצורך להשתמש במנגנוני ההישרדות שהיו לי קודם.
עכשיו אני מרגישה שאפשר לאט לאט, שאף אחד לא רודף אחרי, שום דבר לא יברח לי,
מה ששלי בעולם הזה - ישאר שלי.
אני לוקחת אויר, אני לא צריכה להוכיח לאף אחד שום דבר, גם לא לעצמי...
אני שמה לב, ומקשיבה לעצמי ורואה איפה זה נכון עבורי, קל וברור ובמקום הזה -
לא מתבזבזים הרבה אנרגיות.
לפעמים, אמנם לעיתים רחוקות, אני שוכחת שהמחלה נמצאת בגוף, ואז היא "מזכירה" לי,
שהיא עדיין כאן (זו מחלה כרונית)
אם אני שוב לרגע מגזימה וחוזרת להיות "דלית הישנה", שרוצה להספיק ולעשות הכל -
מייד ובצורה מושלמת, התשישות ובעיקר הכאבים קוראים לי "עברת את הגבול"
ואז אני נזכרת באיש אחד, שאמר לי שאם אני שמה לב שהגוף עייף, זה פשוט סימן שצריך להפסיק ולנוח, ההבדל הוא שעכשיו אני מחייכת לעצמי ויכולה לעצור, גם שלא סיימתי, את מה שתכננתי.
במסגרת עבודתי כמטפלת מוסמכת בשיטת B.A.T, בחרתי לעזור לאנשים שרוצים לעשות
שינוי כלשהו בחייהם, כי מתוך ההתמודדות שלי, אני יודעת, ששינוי קשה וכמעט בלתי
אפשרי לעשות לבד.
אני מאפשרת לאנשים להשתחרר מכאב, בעיות רגשיות ו"תקיעות" בחיים.
לפעמים לשפר ביטחון עצמי , לפתור קשיים במערכות יחסים
ובעיקר להרגיש טוב ושלמות עם עצמם.
הריפוי מאפשר השתחררות מדפוסי התנהגות והרגלים, שקשה בדרך כלל להיפטר מהם,
כמו כעס, מתח, דאגה ופחדים וכשאלו משתחררים יכולות אפשרויות חדשות להכנס לחיים !
הטיפול שלי, מתאים לכל קושי, משום שהוא לא מטפל בסימפטום, אלא מגיע לשורש הבעיה
ועוקף את מה שהאדם מודע אליו, את מערכת האמונות שלו, וכן את "המסכות" שיש לו
וכך מגיע במדויק למקום בו הגוף מבקש עזרה.
מהנסיון שצברתי, היכולת לזהות את הבעיה והטיפול המדויק והעדין
מביאים יחדיו לתוצאות נפלאות, דווקא בחסימה ובקושי המפחידים כל כך,
טמון המפתח לריפוי !
כמטפלת אני משלבת במסגרת הטיפול גם אימון (קואוצ'ינג) וכן ידע ונסיון אישי מתחומים רבים
ובכך אני מאפשרת לנשים אחרות לבצע שינוי אמיתי ועמוק.
יחד, אנו הופכות כוונות, רצונות ושאיפות - למעשים ותוצאות !
אני מרגישה שניצחתי,
והפכתי את הכאב והמחלה להזדמנות לעשות שינוי משמעותי בחיי,
שמאפשר לי כעת לעזור גם לאנשים אחרים.
אני מזמינה אותך לחוויה מעניינת:
תרגישי בנוח לפנות אלי לפרטים נוספים, לתיאום פגישה ולכל שאלה
דלית ונדר-יהושע, טל. 03-9413964, 052-3358367
d-o@bezeqint.net
דלית ונדר-יהושע,
מטפלת גוף נפש מוסמכת
מרפאה באנרגיות בשילוב קאוצ'ינג
מטפלת גוף נפש מוסמכת
מרפאה באנרגיות בשילוב קאוצ'ינג
