עם התקרבו של חג השבועות, נזכרתי דווקא בפורים. בגן שבו אני עובדת החליפו הילדים ביניהם משלוח מנות. חלק מהילדים קיבלו את המשלוחים בשמחה, חלק באדישות וכמה מהם מיררו בבכי. כשבררתי עם כל אחד מהם את הסיבה לאכזבה, הייתה בפיהם תשובה אחת – המתנה לא נאה בעינם. לדעתם משלוח המנות שהביאו מהבית היה טוב יותר. למה דווקא נזכרתי בזה עכשיו? ובכן, שמתי לב שהחג נקרא חג 'מתן תורה' ולא חג קבלת התורה. כשניגשתי למקורותינו לבדוק האם יש ליום הזה משמעות, גיליתי שמקובלים מסבירים שאכן נתנו לנו את התורה, אבל אנחנו, מצידנו, עדיין לא קיבלנו אותה. והסיבה לכך היא שאין לנו את הכלים הנכונים לקבל אותה. בכדי שנרצה לקבל משהו, אנחנו צריכים לרצות אותו, להשתוקק אליו. אם המתנה אינה נאה בעיננו, אז גם אם נחזיק בה, לא נקבל אותה בליבנו באמת. ובעצם למה לנו את התורה? האם הכוונה הייתה כדי שכולנו נהיה היסטוריונים? אני בכל אופן, לא הסתדרתי כל כך עם שעורי ההיסטוריה, ושמחתי לגלות שמעבר לסיפורים ההיסטוריים, המתנה הגדולה שניתנה לנו הינה מתנה רוחנית והדרך לקבל את ההטבה הזו עוברת דרך כתבי הקבלה, בהם נאמר על התורה כי: "המאור שבה מחזירו למוטב". מה זה המאור ומי הוא המוטב? תורה-אורהלכתבי המקובלים, ובמיוחד של האחרונים כמו בעל הסולם שחי במאה הקודמת, יש את היכולת להאיר את עיננו, ואנחנו בהדרגה, מבינים ומרגישים את גודלה של המתנה שהם השאירו לנו. בעזרת כתבי המקובלים ובכללם גם ספר התורה, אנחנו יכולים לחזור להיות "המוטבים", ללמוד בהדרגה איך לקבל – בשביל לתת. ההבנה היא השלב הראשון, אך את ההשתוקקות לכך אפשר להרגיש רק מתוך הלב. והלב צריך להרגיש בכדי להשתוקק. היופי כאן הוא השילוב בין המוח ללב, וכשמתחילים לעבוד לפי שיטת הקבלה, מתחילים להרגיש כמיהה אל משהו לא נודע, משהו שהוא מעבר למוכר. ותורת הקבלה, שמתגלה לנו בשנים האחרונות, מתגלה מתוך כך שבאנשים רבים מתעוררת אותה כמיהה למה שמעבר לחומר. המקובלים בעצמם הם אלו אשר הסתירו מפני הדורות הקודמים את תורת הקבלה ושמרו אותה בסוד, מפני שהדורות הקודמים עדיין לא היו בשלים לקבל אותה וגם אם היו אוחזים בה, ליבם עדיין לא היה מרגיש אותה. האוצר של חיינוזכינו שבמקורותינו נמצא ממש אוצר, ובכדי שנוכל לקבל יכולת להשפיע על האופן בו מתנהלים חיינו, חשוב במיוחד לנו, כיורשים של האוצר, שנגלה מה יש בקבלה שקשור לדורנו ומה צריך לעשות בשביל לקבל את ההטבה שמחכה לרגע בו נכיר בגודלה. הקבלה חושפת לנו בהדרגה, לפי יכולתנו לקבל, את החוקים הרוחניים שמנהלים אותנו ואת המציאות שאנחנו חיים בה ומתוך שמגלים כמה אנחנו קשורים זה לזה, אנחנו לומדים הרבה על מה זה לקבל בשביל לתת. אומנם שבתור אמא לא קל ללמד אותי לקבל, אבל מפעם לפעם, כשאני נחשפת לאותה חוכמה אדירה, אני מבינה עד כמה המתנה הזו פשוט אדירה. רק הכרה בגודלה של המתנה תאפשר לנו לקבל אותה, והמקובלים מספרים לנו שנכון להיום, אנחנו מסתכלים רק על העטיפה של המתנה ועדיין לא פתחנו אותה.
