ספר ש"עושה את העבודה" מהבחינה הזו שהוא מאוד קריא, סוחף ומרתק עד סופו. הדילמה המוסרית והרפואית העומדת במרכזו היא דרמה במיטבה.
נקודת התורפה העיקרית מבחינתי - זאת לא "יצירת מופת" מבחינה ספרותית. במקרה, יצא לי לקרוא לאחר ספר זה את הספר "קופסא שחורה" של עמוס עוז, שגם הוא כתוב במספר קולות (כל אחד מהגיבורים כותב את נקודת מבטו) ואמנם מדובר בז'אנרים שונים וכו' וכו' ובכל זאת לא יכולתי להימנע מהשוואה בין התחושות שהתעוררו בי בעקבות קריאת שני הספרים.
בעוד שאת "קופסא שחורה" קראתי באיטיות עם הנאה מהמילים, הניסוחים, הרעיונות, בעוד ששורה מסויימת נחרטה בלבי ובזכרוני וגם שתיקות ופערים בסיפור הותירו בי מחשבות והזדהות עם הדמויות, ב"שומרת אחותי" קראתי כמו שאני צופה בדרמה טלויזיונית משובחת במקרה הטוב או בטלנובלה במקר הרע (ברצף, בסקרנות, עם הזדהות מה, אבל לא עם עומק והתפעמות מיוחדים).
ספרים כמו "שומרת אחותי" הם ספרים שמבחינתי "עושים את העבודה" כאמור, מכל הסיבות שציינתי, אבל הם לא "ספרות" במיטבה. הם טובים כספרים קלים לקריאה (לא מבחינת הנושא, אלא מבחינת שטף הקריאה), הם מרתקים, אבל הם נוטים ליפול למלכודות של תסריט הוליוודי. יש בספר, ללא ספק, קטעים שנחשבים "מרגשים" מעצם העיסוק בנושא כה טעון (יחסי משפחה אל מול הזכות לאוטונומיה על הגוף), אבל לא הייתי מרחיקה לכת עד כדי "בכי תוך קריאה", שכן לאורך כל הקריאה בכל זאת נשמרת איזו שהיא תחושה של "כתיבה תסריטאית" שלא ממש מעמיקה לחדור.
הספר בקרוב יעובד לסרט וככזה, אין לי ספק, שיש בו את כל החומרים להפוך לסרט מרתק וטוב. אבל כספר, שוב - זו לא ספרות מפעימה.
אני לא מתפלאת שמי שאהב את הספר אהב גם את "צופן דה וינצ'י" - שוב למרות הנושאים השונים, שני הספרים האלה עוררו בי תחושה של "כתיבה תסריטאית" ולא ספרות.
אבל (ולסיכומו של עניין) - הספר מרתק עד סופו, מעלה דילמות רפואיות ומוסריות מעניינות, ויש מקום גם לקריאה כזו (בעיקר לאחר שמסיימים ספר "כבד"). כמו כן, כל המכרים שלי שקראו את הספר נהנו ממנו.
נקודת התורפה העיקרית מבחינתי - זאת לא "יצירת מופת" מבחינה ספרותית. במקרה, יצא לי לקרוא לאחר ספר זה את הספר "קופסא שחורה" של עמוס עוז, שגם הוא כתוב במספר קולות (כל אחד מהגיבורים כותב את נקודת מבטו) ואמנם מדובר בז'אנרים שונים וכו' וכו' ובכל זאת לא יכולתי להימנע מהשוואה בין התחושות שהתעוררו בי בעקבות קריאת שני הספרים.
בעוד שאת "קופסא שחורה" קראתי באיטיות עם הנאה מהמילים, הניסוחים, הרעיונות, בעוד ששורה מסויימת נחרטה בלבי ובזכרוני וגם שתיקות ופערים בסיפור הותירו בי מחשבות והזדהות עם הדמויות, ב"שומרת אחותי" קראתי כמו שאני צופה בדרמה טלויזיונית משובחת במקרה הטוב או בטלנובלה במקר הרע (ברצף, בסקרנות, עם הזדהות מה, אבל לא עם עומק והתפעמות מיוחדים).
ספרים כמו "שומרת אחותי" הם ספרים שמבחינתי "עושים את העבודה" כאמור, מכל הסיבות שציינתי, אבל הם לא "ספרות" במיטבה. הם טובים כספרים קלים לקריאה (לא מבחינת הנושא, אלא מבחינת שטף הקריאה), הם מרתקים, אבל הם נוטים ליפול למלכודות של תסריט הוליוודי. יש בספר, ללא ספק, קטעים שנחשבים "מרגשים" מעצם העיסוק בנושא כה טעון (יחסי משפחה אל מול הזכות לאוטונומיה על הגוף), אבל לא הייתי מרחיקה לכת עד כדי "בכי תוך קריאה", שכן לאורך כל הקריאה בכל זאת נשמרת איזו שהיא תחושה של "כתיבה תסריטאית" שלא ממש מעמיקה לחדור.
הספר בקרוב יעובד לסרט וככזה, אין לי ספק, שיש בו את כל החומרים להפוך לסרט מרתק וטוב. אבל כספר, שוב - זו לא ספרות מפעימה.
אני לא מתפלאת שמי שאהב את הספר אהב גם את "צופן דה וינצ'י" - שוב למרות הנושאים השונים, שני הספרים האלה עוררו בי תחושה של "כתיבה תסריטאית" ולא ספרות.
אבל (ולסיכומו של עניין) - הספר מרתק עד סופו, מעלה דילמות רפואיות ומוסריות מעניינות, ויש מקום גם לקריאה כזו (בעיקר לאחר שמסיימים ספר "כבד"). כמו כן, כל המכרים שלי שקראו את הספר נהנו ממנו.
סימניה הוא אתר ביקורות ספרים אשר מכיל בתוכו יותר מ - 100,000 ספרים, סופרים וקוראים.
הכנס לאתר ובדוק המלצות ספרים רבי מכר, מחירי ספרים בחנויות, קניית ספרים משומשים - מומלץ מאוד !
כתובת האתר : simania.co.il , הכנס עכשיו !
