מבחינה משפטית, השפות הרשמיות של מדינת ישראל הן עברית וערבית. אנגלית היתה שפה רשמית בתקופת המנדט אולם דבר זה בוטל לאחר קום המדינה, על אף שמספר קטן של דברי חקיקה עדיין מחייבים פרסום מידע מסויים, גם באנגלית.
בפועל, אנגלית משמשת כשפה נוספת כמעט בכל מקום ובכל תחום, הרבה יותר מערבית, ולעיתים גם כתחליף לעברית. אולם - בגלל ריבוי הלשונות כפי שהוזכר לעיל - אין די בשילוט ובפרסומים בעברית, ערבית ואנגלית, כדי לאפשר נגישות ראויה, לכל מגוון השוהים בישראל, למידע על שירותים לציבור בכלל, ועל שירותי הבריאות בפרט, ולא רק למידע על השירות אלא גם למידע במהלך קבלת השירות. מגבלות השפה מפריעות גם לנגישות לשירותים עצמם, ולא רק ליכולת לקבל מידע אודותם.
חוסר יכולת לתקשר עם הצוות הרפואי או המינהלי בקופת חולים ובבית חולים, קושי להבין את ההסברים אודות הטיפול הרפואי, חוסר יכולת לקרוא את מכתבי הסיכום או המרשמים - כל אלה מביאים לקושי עצום בקבלת שירותי בריאות, ואפילו לתת הסכמה לטיפול שהיא אכן "הסכמה מדעת".
מאמר זה עוסק בעיקר בהיערכות המערכתית לנושא זה, ולא בקשיים הפרטניים של מטופלים ושל מטפלים: כיצד נערכת מערכת הבריאות להתמודדות עם ריבוי הלשונות המדוברות בישראל? נפרט את הבעיות והדילמות העיקריות וכן מספר פתרונות, לסוגיית הצורך בהנגשה לשונית.
הבעיות העיקריות והדילמות:
1. הבעיה הראשונה היא טכנית - ברור כי לא ניתן להחזיק צוות מתורגמנים מקצועי בכל מוסד רפואי, לכל השפות האפשריות, בכל עת. לא ניתן לתרגם את כל הטפסים והמידע הזמין בכתב לכל השפות, ולא ניתן להחזיק מלאי של כל התרגומים בכל מוסד רפואי בכל עת. יחד עם זאת, באתר ההסתדרות הרפואית באינטרנט (ima.org.il) ניתן למצוא מגוון טופסי הסכמה לטיפולים שונים, בארבע שפות, להורדה למחשב; במצבים מסויימים ניתן לזמן מתורגמן מראש, כפי שנעשה כיום בבתי משפט, לפי בקשה; כמובן - שאלת התקציב ועל מי לשאת בעלות התרגום נותרת פתוחה, כתמיד. אין הסכמה רחבה בשאלה מהי מידת המחויבות של מדינה לספק שירותים בשפות שאינן השפות הרשמיות, או אף הנפוצות ביותר בה.
2. בעיה נוספת היא שהטיפול הרפואי כרוך בגילוי מידע פרטי ואינטימי שיש חשש מובן מפני גילויו לזרים - המתורגמנים. שימוש במתורגמן מקצועי, כלומר, זר למטופל, מחייב שהמטופל יסכים להתייחס אליו כאל חלק מן הצוות הרפואי ולחשוף גם בפניו את מצבו הרפואי. היעזרות בבני משפחה עשויה להוות פתרון - או לסבך את המצב עוד יותר. נושאים רפואיים מסוימים הם רגישים במיוחד דווקא כלפי בני משפחה. בנוסף לבעיית החשיפה חייב גם להיות אמון במתורגמן והחלה של כל חובות הסודיות וכללי האתיקה בהקשר זה - גם עליו.
3. שאלת איכות התרגום אינה פחות חשובה. על המטופל ועל המטפל לסמוך על איכות ומהימנות התרגום, בעוד שאין להם כל יכולת בקרה על כך שאכן המידע הועבר בשלמות, ושההסכמה אכן ניתנה והיא 'מדעת' כפי שדורש חוק זכויות החולה. דבר זה בעייתי במיוחד אם מניחים שהמתורגמן אינו בעל מקצוע רפואי או ידע ברפואה. שאלה זו חשובה ורבת משמעות גם בהקשר הנזיקי. האם הרופא יוכל להתגונן מפני טענה של פגיעה באוטונומיה ומתן טיפול ללא הסכמה מדעת - אם יסתבר שהתרגום היה קלוקל?
4. לעיתים, בישראל במיוחד - לא המיעוט הלשוני הוא הסובל מחוסר נגישות אלא הרוב. כיום כ 40% מהרופאים המועסקים בישראל הם יוצאי ארצות בריה"מ לשעבר, ודוברי רוסית. חלקם דוברים עברית היטב אולם חלקם קיבלו רשיון לעסוק ברפואה בישראל על סמך בחינת עברית ברמת אולפן ב' - רמה בינונית. דבר זה מקל מאד על מטופלים דוברי רוסית אולם מקשה על צרכנים דוברי שפות אחרות, כולל עברית. לא מעט תלונות מתקבלות ממטופלים המלינים שצוות רפואי משוחח סביב מיטת החולה בשפה שאינה עברית, או רושם מידע רפואי בתיק בשפה זרה. תלונות דומות מגיעות ביחס לשימוש בערבית, בפרט באיזורים מסוימים בישראל. חוסר תקשורת עם הצוות המטפל יוצרת חרדה והתנגדות אצל המטופלים.
להלן מספר דוגמאות להיערכות מערכת הבריאות בעניין זה:
1. חוזר - מגילת זכויות המטופל בראיה של חובות המטפל -
חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בנושא זכויות המטופל (חוזר מס' 9/06 http://www.health.gov.il/download/forms/a2821_mk09_06.pdf) קובע באופן מפורש כי הסבר שניתן למטופל לפני קבלת הסכמה מדעת לטיפול חייב להינתן באופן המתייחס לצרכיו הייחודיים של המטופל, לרבות מבחינת השפה. החוזר קובע כי במידת הצורך - ובהסכמת המטופל - ניתן להיעזר במתורגמן. הסוגיה של היעזרות במתורגמן מעלה קשיים שהוזכרו לעיל.
2. חוזה שערך משרד הבריאות עם רשות מקומית למתן שירותי מרפאה לבריאות הנפש קובע במפורש כי "המועצה המקומית תספק מתורגמנים.. במקרים בהם יידרש סיוע ביצירת קשר עם מטופלים שאינם דוברי שפות השגורות בפי צוות התחנה".
3. עוד בשירותי בריאות הנפש - נערכה לפני מספר שנים עבודה יסודית, בהתנדבות בעיקר, בה תורגמו מספר רב של טפסים המיועדים למטופלים באשפוז פסיכיאטרי. הטפסים תורגמו לשש שפות: ערבית, רוסית, אמהרית, ספרדית, אנגלית וצרפתית, בנוסף כמובן לכך שהם קיימים בעברית.
4. טופסי הסכמה מדעת שהכינה ההסתדרות הרפואית בישראל זמינים באתר האינטרנט שלה בארבע שפות. כמו כן הוכן במשרד הבריאות חוזר (חוזר מינהל רפואה 67/2003) ובו טופסי הוראות התנהגות למטופל לאחר טיפול ביוד-131 (טיפול העלול לגרום לתופעות לואי ורגישות), אליו צורפו דפי הסבר בשפות אנגלית, ערביתף רוסית ואמהרית, בנוסף לטופס בעברית שפורסם בחוזר המקורי שקבע את ההנחיות המהותיות (חוזר 64/2002)
5. מועצת הבריאות הפועלת לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוציאה חוברת המפרטת את זכויות המבוטחים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכן כוללת מידע על זכויות הביטוח הרפואי לעובדים זרים. חוברות אלה, בעברית, הופצו לכל בית באמצעים שונים ובמקביל תורגמו למספר שפות (אנגלית, רוסית, ספרדית) והופצו בדרכים אחרות.
6. חלקים נבחרים של מידע המיועד לציבור הרחב באתר משרד הבריאות באינטרנט וכן באתרים של רוב קופות החולים - זמינים גם באנגלית. 'הגדיל' לעשות בית החולים הירושלמי "שערי צדק", שאתר האינטרנט שלו נבנה לכתחילה באנגלית, ורק מספר עמודים בו זמינים גם בעברית.
7. לפי חוק - עלוני תרופות חייבים להיות לפחות בשלוש שפות - עברית, ערבית ואנגלית. עלון לתכשיר ללא מרשם לשיווק כללי (התרופות שניתן למצוא כיום במרכולים) חייב להיות גם ברוסית. כלל זה נותן ביטוי ללובי הפוליטי המשמעותי של קבוצה גדולה של צרכני בריאות - העולים מרוסיה, המיוצגים היטב בכנסת. יש לציין שהכוח הכלכלי של קבוצה זו מביא לכך שחברות תרופות מסוימות מוסיפות מידע ברוסית גם ללא חובה.
8. חלק מן הבחינות לקבלת רשיון לעסוק במקצועות רפואיים בישראל (רפואה, סיעוד ועוד) נערכות במספר שפות. התנאי לכך הוא שיש לפחות מספר מינימלי של נבחנים באותה שפה. בחינות בשפות זרות נערכות לעיתים רחוקות יותר, ומצריכות היערכות לתרגום השאלות ולבדיקת המבחנים באותה שפה. יש לציין שדבר זה אינו מובן מאליו: ארצות רבות הקולטות מהגרים אינן גמישות כלל בנושא זה, ומצפות ממהגר להיבחן בשפת המקום.
כמובן - הסוגיה התקציבית משליכה על כל הדוגמאות שלעיל. כשמחייבים ספק לתת שירותי תרגום - משלמים עבור זה מכספי משלם המיסים. עריכת בחינות רישוי בשפות זרות עולה כסף רב - עבור מספר קטן יחסית של נבחנים. אגרות הבחינה אינן מכסות על העלויות העודפות. כל טופס וחוברת מידע שמוציאים בשפות נוספות - עולה כסף נוסף, הן על התרגום והן על ההדפסה וההפצה הנוספת.
חלק מעבודת התרגום במערכת הבריאות נעשית כיום בהתנדבות, ובמרבית המקרים מסתמכים על מתורגמנים מזדמנים, או בני משפחה - אולם הניסיון לפתור סוגיות תקציביות בעזרת מתנדבים היא בעייתית ולא ניתן להסתמך על דרך זו לטווח ארוך.
לסיכום - מדובר בבעיה מורכבת הדורשת התארגנות מערכתית ותקציב. יש להניח שהפתרונות שימצאו יהיו הדרגתיים, וכנראה לעולם לא יהיו שלמים.
