יש לי ציפור קטנה בלב 

יש לי ציפור קטנה בלב
'נתי סגרי את הפה, שלא יכנס לך זבוב' אימי היקרה דאגה להזכיר לי כל יום מחדש ואני, רק בת שמונה, הייתי ממהרת להתעשת ולנער מעלי את קורי החלומות שכל כך נהניתי לטוות, דווקא בשעות היום.
למרות שלא ראיתי זבובים בשטח, התביישתי, הרגשתי שונה, כאילו תפסו אותי 'על חם' באמצע פשע מתוכנן.
'ביפ... ביפ... חללית, תנחתי כבר' היו לועגים לי הבנים בכיתה ואני, מייד הייתי שולפת את המשפט הכי שנון והכי עכשווי שיכולתי להעלות בדעתי הנודדת, כדי להוכיח להם, השובבים המציקים, שהנני כאן! כמו סלע כמו באר... בדיוק כמותם, רק שלפעמים מביטה מן הגגות.
כציפור מקורקעת שזוכרת את מעופה בכל נים ונים בנשמתה, לא הצלחתי לחדול מהכמיהה ל 'מבט העל' שהיה חרוט בי כקווים על כף היד.
סירבתי לקבל, סירבתי להאמין, שהסרט הזה שאני צופה בו ונקרא 'חיים', זה כל הסיפור! ממש כמו דאסטין הופמן ב- 'של מי החיים האלה לעזאזל'.
חייב להיות כאן משהו מעבר, הרגשתי בכל הווייתי הפצועה. איזו מחשבת בריאה מתוחכמת שנבצרת מבינתי הצעירה והדלה.
לא יתכן שכל הקסם הזה שנקרא 'יקום' מתחיל ונגמר בכל אותן פעולות בנאליות שכולנו שבויים בתוכן כל חיינו, ללא כל מטרה נעלה או תכלית נסתרת ועמוקה. זה פשוט לא הגיוני, התעקשה להפציר בי ציפור הטבע שבי, ממש כמו גן חיות מלאכותי, הצטייר לו כל העולם סביבי.
חלפו עברו להם הימים והשנים, הילדה גדלה ואיתה ציפור הלב, ממשיכה ללחוש לה מזמורים וניגונים. עם הגיל הבנתי, שלא כולם כמוני, מקשיבים לאותם הצלילים, אך מאחר ועבורי הם היו כל כך אמיתיים ומוחשיים, חשבתי, שאם אתאמץ, אוכל אולי להשמיע אותם לפחות לשכנים. אלא שקודם, ידעתי, מוכרחים לערוך כיוון אחיד לכל הכלים.
כך המשכתי להתהלך במשעול החיים הרגילים, פוגשת מגוון של אנשים עם כל מיני לחנים. מייחלת לעצמי למצוא חבר שיתחבר איתי לאותם תווים רכים ועדינים, מישהו לממש איתו את כל אותם כיסופים.
החיפוש כשלעצמו חקק בי לא מעט מכאובים וייסורים, בשל הבדידות והתסכול של ציפור כלואה מאחורי הסורגים, כמהה לעוף אל מעבר לחיים הפשוטים ובשל התהיות והשאלות שניקרו בי ללא מנוח - 'בשביל מה אנחנו בעצם חיים'.
'כולם מוזמנים למדורת השבט' הכריז מלך גן החיות המלאכותי שלי, האריה השואג כמובן. 'ל"ג בעומר הגיע ונא לא להגיע בלי עצים' הוסיף העצלן.
אש, מדורה, אור גדול, כולנו יחד - אני בפנים החלטתי, כולי תקווה והתרגשות גואה. קרטופלאך זה באמת טעים, אבל אני בטוחה שלא לכך התכוונו המשוררים.
כבר ראיתי בעיניי רוחי את הציפור הקטנה שלי פורשת כנפיים, עם שתי גומות ומנגינה. מתמוגגת מהמאור הגדול שבוקע מן האש האדירה ומכל החיות אוחזות יחדיו ידיים באהבה, מסביב למדורה.
אני כבר לא בודדה, שונה, או נבוכה, כי האור העצום מסנוור ומעיר את כל ציפורי הלב הרדומות ואני רואה להם בעיניים שכולם איתי, שרים בדיוק את אותה המנגינה .. ליי לה ליי לה ליי ..
הנה המטרה העליונה!!! ירד לי האסימון במרוצה. הנה תכלית הבריאה, חייכה לה בנחת לבנת הכנף הקטנה, שהגיעה סוף כל סוף למנוחתה. חזון אחרית הימים - וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ... האושר, האהבה והאחדות, כל כך עצומים, שבבת אחת הבנתי למה נועדו כל הייסורים והמכאובים... כי לפעמים חלומות מתגשמים!