למה עדיף למנהיגים שלנו, לשתוק? 

עמיתי, הפרשן עופר שלח, מבכה בטורו את היעדרם
של נואמים ישראלים, רהוטים, היודעים לשאת נאום
כהלכתו. מלהיב, מרתק, משכנע ובעיקר מכונן.
כפי שידעו מנהיגים אמריקנים, בעבר ולאחרונה המועמד
ברק אובמה, שנאומיהם עיצבו את התודעה האמריקנית
והיו לאבני דרך תרבותיים וחברתיים.

איפה הם לינקולן, רוזוולט, קנדי, קלינטון, לותר קינג
ואובמה הישראלים? האם מאז בגין עליו השלום,
אלמן ישראל?!
ואת מי מאשים, שלח, בשתיקתם של מנהיגינו?
את ראובן אדלר שממליץ להם לשתוק.

כיוון, שאני שיבחתי, לא אחת, את איסטרטגיית
השתיקה, כפי שהומצאה ע"י אדלר, ברצוני לנצל
במה זאת, כדי ללמד עליה סנגוריה.

כן, גם אני הייתי מאוד שמח, לו התברכנו בנואמים
חכמים, בעלי תובנות יחודיות, חזון וכריזמה.
אבל, לצערנו, אין לנו כאלה.

כדי שיהיו לנו נואמים "גדולים" חייבים להתקיים
מספר תנאים.
א. חייב להמצא כותב נאומים משכיל, אינטיליגנטי,
בעל עומק ורוחב תרבותיים, בעל רגישות היסטורית,
השולט ברזי השפה ועושה בהם כבשלו, הקשור באופן
אינטימי לנואם, עבורו הוא כותב ובעיקר בעל שאר רוח.
(הנאום שאיתן הבר כתב לרבין בנאום הר הצופים, היה כזה)

ב. חייב להימצא מנהיג/פוליטיקאי, שמתחבר באופן טבעי
לטקסט ברמה גבוהה, הן מבחינת שפתו והן מבחינת תוכנו,
כדי שיוכל לשאת אותו בצורה טבעית, קולחת ובעל פה
מבלי שישמע כמי שמדקלם, מן הכתב, נאום בר מצווה.

ג. חייב להימצא מנהיג שיש לו בשורה בעלת ערך, כדי
שהכותב יוכל להפוך אותה לנאום בעל משקל..

ד. חייב להימצא מנהיג שיש לו את אומץ הלב ואת היושרה
לאמר , בקול רם וצלול, דברים שהוא מאמין בהם גם
אם אינם מתיישבים עם סקרי דעת הקהל, העדכניים.

ה. חייב להימצא מנהיג שיודע שמנהיג הוא מי שמציב בפני
הציבור מטרות ומושך אותו, אליהן ולא מי שמשמיע
את מה שהוא חושב שהציבור רוצה לשמוע.

ו. חייב, גם, להימצא ציבור היודע להקשיב ולעכל טקסטים
מורכבים, המתעלים מעל לסיסמאות פשטניות.
ולצערנו, גם מזה, אין לנו מספיק.

כמה מנהיגים ישראליים שעונים לקריטריונים האלה אתם מכירים?
לדעתי, בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל היו לנו
רק שניים כאלה. בן גוריון ובגין.

כיוון, שלדאבוננו, הצמרת הפוליטית בארץ, מאוכלסת רובה ככולה
באנשים לא חכמים, לא אמיצים ולא מאוד תרבותיים,
יפה להם השתיקה.
ככל שימעטו לדבר, כן הם יעוררו יותר סקרנות וינטעו בדעת
הציבור את התקווה/אשליה שבשתיקתם הם מסתירים
חוכמה שתבוא לידי ביטוי במעשיהם. אם רק נבחר בהם.

הנסיון מוכיח שברגע שהם פותחים את פיותיהם הם מתגלים
בריקנותם.
לכן, כל זמן שמנהיגינו רדודים, כמו אולמרט, ברק ,נתניהו וחבריהם,
עדיף להם לא לאמר דבר. עובדה. כששרון, אולמרט וברק שתקו,
הם נבחרו.

ועד שתשרור בארץ אוירה חברתית המעודדת אנשי תרבות, בעלי
משקל סגולי מעל לממוצע, להכנס לזירה הפוליטית, לא נותר לנו
אלא להתרפק על נאומיהם של האמריקנים.