כוח הכוונה וקלף השוטה
"...הכוונה מוטבעת בכל דבר ביקום. ..בלוט זעיר, שאין לו שום כוח נראה לעין לחשוב או לערוך תוכניות לעתיד, מכיל כוונה במקורה בשדה הבלתי נראה. אם תחתכו את הבלוט לא תגלו בפנים עץ אלון ענק, אבל אתם יודעים שהוא נמצא שם כפוטנציאל...הכוונה אינה טועה. הבלוט לעולם לא יהפוך לדלעת, ניצת התפוח לעולם לא תהפוך לתפוז." (כח הכוונה, ד"ר ווין וו' דייר, ע"מ 6)
ביציאה אל הטבע, בהתבוננות שקטה, קל לחוש ולהבין את כוח הכוונה, כוח הבריאה. באותם מקומות בהם אנו מאפשרים לטבע- לעצים, לפרחים, לפרפרים - לעשות את שלו, לצמוח, ללבלב, לפרוח, להתעופף ולהמשיך במחזוריות הטבעית - אנו עדים ליופיו המרהיב. אלו המקומות בהם כוח הכוונה פועל ללא כל הפרעה חיצונית, כל פרח פורח כפי שנכון לו, כל עץ מתפתח בדיוק כפי שהוא אמור להתפתח, בהרמוניה מדהימה עם הפוטנציאל הטמון בזרע הקטן. כל ענף מתעקל ומתפצל בדרך הייחודית והנכונה לו. לכל עץ יש את הייחודיות שלו, ובכל זאת, הפרחים, העצים, הפרפרים - כולם קשורים אחד לשני, כולם מרכיבים את המראה המדהים - בטבע אין נפרדות, יש הרמוניה ושלווה.
גם אנחנו, בני האדם, מחוברים לכוח העצום הזה - כוח הכוונה. האנרגיה הבסיסית הזו עוצמתית לא פחות מכוח המשיכה, זהו הכוח היוצר אותנו. עלינו, בני האדם, מוטלת האחריות, החובה והזכות, לחיות בחיבור עם אותו כוח. פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו - האם זו הדרך? ולמה קורה כך, או אחרת? ההתנגדויות שעולות בנו, ההיצמדויות לתוכניות שאינן מתאימות לנו יותר, מרחיקות אותנו מכוח הכוונה. הפרחים אינם מתווכחים עם האדמה, אינם מתנגדים לצמיחה הטבעית שלהם ולסיומה, הם פשוט זורמים ומתפתחים, מגשימים את הפוטנציאל הטבעי שלהם.
ההתנגדות וההתרחקות מכוח הכוונה, להתפתחות עפ"י הנכון לנו, מופיעה לעיתים קרובות בתקופות מוקדמות, כאשר הורים מחליטים מה נכון לילדיהם ולעיתים קרובות עוצרים או מונעים את התפתחות הכיוון הטבעי, הכישורים האמיתיים של הילד. כך אנו גדלים וממלאים אחר ציפיות ההורים והחברה, אך מוצאים את עצמנו לא מסופקים. הפוטנציאל האמיתי שלנו, הייעוד, נותר בלתי מוגשם.
אנו, כבוגרים, מאפשרים לעצמנו לפעול מתוך פחד ומתוך מגבלות - כסף, זמן, עונשים, כעסים וקשיים - לעיתים, פשוט כי כך אנו רגילים ולעיתים, משום שהאפשרות השנייה החדשה לנו נראית מאיימת. ההתנגדויות האלו הן אלו שלמעשה מרחיקות אותנו מכוח הבריאה העצום, ובהכרח - מהשפע המיועד לנו. כך, אנו, בשתי ידינו מנציחים עבור עצמנו מציאות של תסכול, חוסר מימוש עצמי וחסר כיוון - מה שמביא לחיינו פחות אהבה ושמחה.
כאשר אנו מתחברים לאותו כוח עצום שאינו רואה מגבלות, אלא רק הזדמנויות, אנו צומחים ומתפתחים באופן הכי נכון לנו - לאני האמיתי שלנו. תחושת המלאות וההרמוניה המלווה את הידיעה ש"כך נכון לי להיות", לא מותירה מקום להשוואה לאחרים ולתהייה. ככל שנרבה לראות את עצמנו חיים בעולם הרמוני, ללא מגבלות ולחצים, חיים בדיוק כפי שנכון לנו, כפי שטוב לנו, כך נוכל להפנים את ההרגשה, להתחבר לכוח הכוונה, להתחבר מהלב, מהבטן, להיות שם, להרגיש ולהתרגש, להתמכר לתחושת ההרמוניה עם עצמי, עם היקום, עם כוח הכוונה המדריך אותי, עם אלוהים.
למעשה, הרעיון הזה של חיבור לפוטנציאל והליכה בעקבותיו בא לידי ביטוי בקלף השוטה. אליסטר קראולי רואה בקלף השוטה (Thoth), סמל לתקופה חדשה בה יש כניסה לתחום הכוונות שעדיין יש להגשים. "השוטה דומה לזרע הרואה מראש שהפרח המוגמר כבר חי בתוכו מכיוון שהדבר תואם למטרתה של תוכנית הבריאה הפנימית שלו, ובכל זאת ממד הזמן עדיין דרוש כדי להנביט את המוצר המוגמר." (הטארוט של קראולי,אקרון (סי.פי.פריי/ הויו באנזאף) השוטה יוצא מתוך נקודת הנחה שגם אם אין לו תוכנית, או יעד, הוא מסוגל לצעוד בביטחון, וכמו בשוטה בחפיסה של ריידר, הוא יודע שהוא יכול לצעוד בעיניים עצומות מקצהו של צוק, ודבר לא יקרה לו.
זוהי האיכות המדהימה של הליכה בשבילי החיים, בלי לדעת לאן, אך בידיעה שאנו מחוברים לתוכנית, לפונטציאל, שיש ביכולתנו לממש. אנו נדרשים לפסוע בביטחון ובערנות - להיות מודעים לכוח הכוונה המסייע לנו, מאותת לנו לאן לפנות ומתי, ולתת בו אמון. לעיתים קרובות אנחנו לא יודעים מהו אותו פוטנציאל - לאן נגיע בסופו של תהליך - אך היכולת שלנו לסמוך, להאמין ולתת אמון - תביא אותנו למימושו.
.
"...הכוונה מוטבעת בכל דבר ביקום. ..בלוט זעיר, שאין לו שום כוח נראה לעין לחשוב או לערוך תוכניות לעתיד, מכיל כוונה במקורה בשדה הבלתי נראה. אם תחתכו את הבלוט לא תגלו בפנים עץ אלון ענק, אבל אתם יודעים שהוא נמצא שם כפוטנציאל...הכוונה אינה טועה. הבלוט לעולם לא יהפוך לדלעת, ניצת התפוח לעולם לא תהפוך לתפוז." (כח הכוונה, ד"ר ווין וו' דייר, ע"מ 6)
ביציאה אל הטבע, בהתבוננות שקטה, קל לחוש ולהבין את כוח הכוונה, כוח הבריאה. באותם מקומות בהם אנו מאפשרים לטבע- לעצים, לפרחים, לפרפרים - לעשות את שלו, לצמוח, ללבלב, לפרוח, להתעופף ולהמשיך במחזוריות הטבעית - אנו עדים ליופיו המרהיב. אלו המקומות בהם כוח הכוונה פועל ללא כל הפרעה חיצונית, כל פרח פורח כפי שנכון לו, כל עץ מתפתח בדיוק כפי שהוא אמור להתפתח, בהרמוניה מדהימה עם הפוטנציאל הטמון בזרע הקטן. כל ענף מתעקל ומתפצל בדרך הייחודית והנכונה לו. לכל עץ יש את הייחודיות שלו, ובכל זאת, הפרחים, העצים, הפרפרים - כולם קשורים אחד לשני, כולם מרכיבים את המראה המדהים - בטבע אין נפרדות, יש הרמוניה ושלווה.
גם אנחנו, בני האדם, מחוברים לכוח העצום הזה - כוח הכוונה. האנרגיה הבסיסית הזו עוצמתית לא פחות מכוח המשיכה, זהו הכוח היוצר אותנו. עלינו, בני האדם, מוטלת האחריות, החובה והזכות, לחיות בחיבור עם אותו כוח. פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו - האם זו הדרך? ולמה קורה כך, או אחרת? ההתנגדויות שעולות בנו, ההיצמדויות לתוכניות שאינן מתאימות לנו יותר, מרחיקות אותנו מכוח הכוונה. הפרחים אינם מתווכחים עם האדמה, אינם מתנגדים לצמיחה הטבעית שלהם ולסיומה, הם פשוט זורמים ומתפתחים, מגשימים את הפוטנציאל הטבעי שלהם.
ההתנגדות וההתרחקות מכוח הכוונה, להתפתחות עפ"י הנכון לנו, מופיעה לעיתים קרובות בתקופות מוקדמות, כאשר הורים מחליטים מה נכון לילדיהם ולעיתים קרובות עוצרים או מונעים את התפתחות הכיוון הטבעי, הכישורים האמיתיים של הילד. כך אנו גדלים וממלאים אחר ציפיות ההורים והחברה, אך מוצאים את עצמנו לא מסופקים. הפוטנציאל האמיתי שלנו, הייעוד, נותר בלתי מוגשם.
אנו, כבוגרים, מאפשרים לעצמנו לפעול מתוך פחד ומתוך מגבלות - כסף, זמן, עונשים, כעסים וקשיים - לעיתים, פשוט כי כך אנו רגילים ולעיתים, משום שהאפשרות השנייה החדשה לנו נראית מאיימת. ההתנגדויות האלו הן אלו שלמעשה מרחיקות אותנו מכוח הבריאה העצום, ובהכרח - מהשפע המיועד לנו. כך, אנו, בשתי ידינו מנציחים עבור עצמנו מציאות של תסכול, חוסר מימוש עצמי וחסר כיוון - מה שמביא לחיינו פחות אהבה ושמחה.
כאשר אנו מתחברים לאותו כוח עצום שאינו רואה מגבלות, אלא רק הזדמנויות, אנו צומחים ומתפתחים באופן הכי נכון לנו - לאני האמיתי שלנו. תחושת המלאות וההרמוניה המלווה את הידיעה ש"כך נכון לי להיות", לא מותירה מקום להשוואה לאחרים ולתהייה. ככל שנרבה לראות את עצמנו חיים בעולם הרמוני, ללא מגבלות ולחצים, חיים בדיוק כפי שנכון לנו, כפי שטוב לנו, כך נוכל להפנים את ההרגשה, להתחבר לכוח הכוונה, להתחבר מהלב, מהבטן, להיות שם, להרגיש ולהתרגש, להתמכר לתחושת ההרמוניה עם עצמי, עם היקום, עם כוח הכוונה המדריך אותי, עם אלוהים.
למעשה, הרעיון הזה של חיבור לפוטנציאל והליכה בעקבותיו בא לידי ביטוי בקלף השוטה. אליסטר קראולי רואה בקלף השוטה (Thoth), סמל לתקופה חדשה בה יש כניסה לתחום הכוונות שעדיין יש להגשים. "השוטה דומה לזרע הרואה מראש שהפרח המוגמר כבר חי בתוכו מכיוון שהדבר תואם למטרתה של תוכנית הבריאה הפנימית שלו, ובכל זאת ממד הזמן עדיין דרוש כדי להנביט את המוצר המוגמר." (הטארוט של קראולי,אקרון (סי.פי.פריי/ הויו באנזאף) השוטה יוצא מתוך נקודת הנחה שגם אם אין לו תוכנית, או יעד, הוא מסוגל לצעוד בביטחון, וכמו בשוטה בחפיסה של ריידר, הוא יודע שהוא יכול לצעוד בעיניים עצומות מקצהו של צוק, ודבר לא יקרה לו.
זוהי האיכות המדהימה של הליכה בשבילי החיים, בלי לדעת לאן, אך בידיעה שאנו מחוברים לתוכנית, לפונטציאל, שיש ביכולתנו לממש. אנו נדרשים לפסוע בביטחון ובערנות - להיות מודעים לכוח הכוונה המסייע לנו, מאותת לנו לאן לפנות ומתי, ולתת בו אמון. לעיתים קרובות אנחנו לא יודעים מהו אותו פוטנציאל - לאן נגיע בסופו של תהליך - אך היכולת שלנו לסמוך, להאמין ולתת אמון - תביא אותנו למימושו.
.
