האם בית המשפט העליון יגן על האדם הפשוט מפני טורפנות תאגידי הביטוח? 

מ' גדלה בגרמניה עם תחושת זיקה חזקה לישראל. בגיל תשע עשרה, גמלה בליבה ההחלטה לבוא לארצנו ולהתנדב בקיבוץ עין גב. משך ארבעה חודשים הועסקה בקיבוץ בעבודות שונות. או אז, נשלחה בפעם הראשונה לעבוד על ספינת דיג של הקיבוץ בכינרת. קפטן הספינה הטיל עליה את תפקיד משיכת חבל רשת הדיג אל כננת הספינה. בשלב מסוים, הפעיל הקפטן מרחוק את מנוע הכננת. החבל התלפף סביב תוף הכננת, אולם יחד עמו נתפס בתוף גם מעיל הגשם שלבשה מ'. ידה השמאלית נמשכה אל התוף ונמחצה סביבו.

מזג האוויר היה סוער. הספינה היטלטלה והמנוע רעש. לפיכך רק כעבור זמן מה הבחין הקפטן בתאונה והפסיק את פעולת הכננת. בזמן הזה נפלה מ' על גבה, מתבוססת בדמה.

כשהגיעה הספינה אל החוף, פונתה מ' במסוק לרמב"ם ועברה ניתוח חירום. כעבור שלושה ימים, הוטסה בהיטס רפואי לבית חולים במינכן. שם אושפזה משך חודשים רבים, בטפול נמרץ, במחלקה כירורגית ובבית חולים שיקומי.

התאונה הותירה במ' נכות תפקודית של 85 אחוז לצמיתות.

קיבוץ עין גב היה מבוטח בתאגיד ביטוח חקלאי. תאגיד הביטוח טען כי מבוטחו, קיבוץ עין גב, אינו אחראי לתאונה. מ' נאלצה להגיש תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת. התיק הונח על שולחנה של השופטת רננה גלפז מוקדי.

בתום חמש שנות התדיינות מפרכות, נדהמה השופטת גלפז מוקדי לגלות כי ביטוח חקלאי לא הגיש כל ראיה התומכת בסירובו לשלם. השופטת פסקה למ' פיצויים בסך העולה על 10.5 מיליון שקל בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 20 אחוז ומע"מ.

השופטת רננה גלפז מוקדי לא חסכה את ביקורתה הנוקבת על התנהלות ביטוח חקלאי במשפט. התאגיד הכחיש את אחריות הקיבוץ לתאונה, למרות שלא הייתה בידיו כל ראיה. הוא התנגד לכל הצעה לשמיעת העדים מרחוק באמצעים חזותיים, למרות שההליך התנהל בתקופת הקורונה. בכך אילץ את מ' והוריה להגיע לארץ, לשהות שבועיים בבידוד בבית מלון לפני המשפט ולשהות שוב שבועיים בבידוד עם חזרתם לגרמניה. באותו אופן התעקש ביטוח חקלאי על הבאת עדים נוספים, שבשלב מאוחר ויתר על העדתם. עוד הלינה השופטת גלפז מוקדי על כך שביטוח חקלאי ניהל את התיק תוך נקיטת סחבת והתעלמות מהצעותיה לקידום התיק וייעולו. הרושם שנוצר אצל השופטת היה כי אנשי ביטוח חקלאי "בחנו את התיק לעומק רק ערב שמיעת הראיות".

השופטת גלפז מוקדי הצרה "על התנהלות זו אשר סרבלה והעמיסה שלא לצורך על הצדדים ועל בית המשפט, בפרט לאור הערות בית המשפט במרוצת ההליך, כאשר בדיעבד מתברר כי לביטוח חקלאי לא הייתה כל כוונה להביא ראיות כלשהן להוכחת טענותיו ביחס לאחריות".

מ' טענה כי ביטוח חקלאי נקט נגדה ב"הגנה טורפנית". ביטוח חקלאי הגדיל לעשות, כאשר המציא מסמך הנחזה להיות חתום בידיה. אלא שהחתימה המתנוססת על המסמך הייתה מזויפת ובשל כך גם הגישה תלונה במשטרה. לא בכדי זנח ביטוח חקלאי את טענותיו שלקיבוץ אין כל אחריות לתאונה. בשל התנהלות זו, דרשה מ' להטיל על ביטוח חקלאי פיצויים נוספים בסכום של 1.2 מיליון שקל.

השופטת גלפז מוקדי לא נענתה לבקשה זו. היא הסתפקה בחיוב ביטוח חקלאי להשיב למ' ולהוריה רק את מלוא ההוצאות בפועל שנגרמו להם במשפט.

מ' ערערה על אי פסיקת הפיצויים בגין ההגנה הטורפנית לבית המשפט העליון. את פסק הדין כתב השופט יצחק עמית ואליו הצטרפו בהסכמה השופטים ענת ברון ועופר גרוסקופף.

"הגנה טורפנית", מסביר השופט עמית, משמעה ניהול ההליך באופן תוקפני, תוך בידוי ראיות, העלאת טענות הגובלות באבסורד וניהול התיק באופן שיש בו כדי להתיש את המבוטח-המוחלש. במקרים נדירים וחריגים מעין אלה, מקום בו בית המשפט מבקש להביע סלידה ושאט נפש מאופן ניהול הגנת חברת הביטוח, ובהיקש לפיצויים עונשיים, קיימת אפשרות כי בית המשפט ישית הוצאות נכבדות על חברת הביטוח בגין התנהלותה. מדובר במקרים נדירים וחריגים, ולא בכדי איננו מוצאים כמעט בפסיקה שימוש במונח "הגנה טורפנית".

יחד עם זאת, קובע השופט עמית, ככל שמדובר בניהול הגנת סרק באופן מכביד ובלתי מידתי, הרי הפתרון לכך מצוי בתקנות סדר הדין החדשות. אלה אוסרות על "שימוש לרעה בהליכי משפט" ונותנות לבית המשפט את הכלי להילחם בהגנת סרק: הטלת "הוצאות ניכרות", כלשון השופט עמית, על חברת ביטוח המתנהלת בדרך של הגנת סרק.

למעשה, פסק השופט עמית, כך אכן פעלה השופטת גלפז מוקדי. היא השיתה על ביטוח חקלאי "ביד רחבה", את מלוא ההוצאות שנגרמו למ'. לכן לא ראה השופט עמית מקום להתערב ולהוסיף על סכום ההוצאות שפסקה השופטת.

ואני אוסיף ברשותכם, כי הטלת מלוא הוצאות המשפט "ביד רחבה", כלשון השופט עמית, על תאגידי הביטוח, היא כשלעצמה אינה מרתיעה את תאגידי הביטוח. רק הטלת סנקציות מעבר למלוא הוצאות המשפט תמנע את התאכזרות תאגידי הביטוח כלפי האדם הפשוט בנפול אליו אסון.

הבעיה איננה בכך שחסרים כלים כדי להרתיע את תאגידי הביטוח מפני הפעלת הגנה טורפנית כלפי האדם הפשוט בנפול עליו מחלה סופנית, נכות קשה, מצב סיעודי, אובדן פרנסה וכיוצא באלה אסונות. כך למשל, על הכלים שהשופט עמית מנה, יש כלי נוסף: ה"ריבית מיוחדת". ריבית זו מגיעה כיום, עם עליית הריבית במשק, ל-41% בשנה.

הבעיה היא ששופטי ערכאות הערעור יוצאים מגדרם כדי להגן על תאגידי הביטוח מפני הפעלת כלים אלה. גם כאשר שופטי הערכאות המבררות מפעילים כלים אלה כדי לגרום לתאגידי הביטוח לנהוג בהגינות, שופטי ערכאות הערעור ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון מבטלים אותם. בכך מקבלים תאגידי הביטוח לגיטימציה מבתי המשפט להמשיך את ההתעמרות והיחס המחפיר כלפי האזרח הפשוט.

אילו שופטי העליון היו מעודדים את שופטי הערכאות המבררות להשתמש בכלים שברשותם, המקרה של המתנדבת מגרמניה, לא היה מגיע כלל לבית המשפט וכך גם היה נחסך זמן שיפוטי יקר.