המשורר הנס מגנוס אנצנסברגר: קוצר ידה של השירה - האומנם?
זה שירו של המשורר, הסופר והמחזאי הגרמני בעל שיעור הקומה, שהיה חבר ב"קבוצת 47" הספרותית ומת לא מכבר שבע ימים
"מן המקראה לכיתות גבוהות"
מהספר עבודות צל (תרגום אשר רייך)
בני, אל תקרא שירה, קרא את לוחות הרכבות:
הם מדויקים יותר. פרוש מפות ימיות
בטרם יהיה מאוחר מדי, פקח עיניים, אל תשיר.
יבוא יום ושוב ינעצו רשימות בדלת
ויציירו סימנים על חזה האומרים לא.
למד להיות אלמוני, יותר ממני למד:
להחליף את הרובע, הדרכון,
הפנים. התמחה בבגידות קטנות,
בהצלת היום-יום המזוהם. אנציקלופדיות
הן שימושיות להבעיר בהן מדורה,
יעילים המניפסטים לעטוף בהם חמאה ומלח
לחסרי האונים. סבלנות דרושה וזעם
כדי לנשוף אל ריאות השולטים
את האבק הדק, הממית, הטחון
בידי אלה שלמדו רבות,
הם דייקנים יותר ממך.
הכותרת
הכותרת של השיר אומרת לנו, כי השיר שולב במקראה לכיתות הגבוהות בבתי הספר, אשר אושרה על ידי משרד החינוך של המדינה.
לכאורה, מדובר בתוכנית לימודים רצינית עבור בתי הספר התיכוניים. עם זאת, כבר שמו של הספר שבו פורסם השיר - עבודות הצל, מציב סימן שאלה על שמו של השיר, והוא כעננה קטנה בשמים הכחולים, צל שמעיב עליהם ועל תוכנית הלימודים המאושרת על ידי המדינה ומוסדותיה המוכרים. מייד נראה עם קריאת השיר, שספק אם אכן השיר הקורא שלא לקרוא שירה, אכן שולב במקראה לכיתות הגבוהות בבתי הספר.
גוף השיר
השיר נכתב ברצף אחד, שיש בו עירוב של:
• טון פדגוגי שמתאים למקראה של משרד חינוך, במיוחד גרמני, הנכתב בלשון ציווי: "אל תקרא שירה"..."פקח עיניים";
• טון אבהי בפי המשורר, המרמז על ניסיון חיים עשיר, ולכן גם צודק. המתרגם אולי רומז כאן ללשון המקרא - "שמע בני מוסר אביך"...(משלי א, ח).
וכבר בתחילת השיר מפתיע אותנו המשורר בלקח הפוך מהצפוי, שלפיו אין ללמוד שירה. אם כך, מדוע שולב שיר זה במקראה של משרד החינוך, ובמיוחד בזו של גרמניה המצטיינת במשורריה דוגמת שילר, היינה, גתה, ברכט, רילקה ועוד ועוד?
אם התלמיד אינו צריך לקרוא שירה, אם השירה איננה רלוונטית, מה צריך התלמיד ללמוד?
השיר ממליץ לתלמיד לקרוא לוחות רכבות ומפות ימיות, כלומר ללמוד את דרכי התחבורה כדרכי מילוט בבוא שעת אסון: "יבוא יום ושוב ינעצו רשימות בדלת ויציירו סימנים על חזה האומרים לא" - כלומר, יגיע היום ששוב ירדפו את אלה האומרים לא, את האופוזיציונרים והמתנגדים לשלטון, וחשוב להיות מוכן לאותו יום הרבה יותר מאשר לקרוא שירה, חשוב יותר מאשר לשיר.
והמשורר ממשיך - צריך ללמוד בבית הספר כיצד להיות אלמוני כדי לא להתבלט, כי התבלטות חושפת את האדם לרדיפת השלטונות [ו"יותר ממני למד" - אני כשלתי], צריך להתחפש כדי לברוח מהסכנה - להחליף פנים, דרכון, מקום מגורים.
אבל המשורר אינו מסתפק בהתרסה שלפיה השירה איננה רלוונטית, והוא עולה מדרגה וקובע שהתרבות כולה איננה רלוונטית בשעת סכנה. התרבות הזו מיוצגת בשיר על ידי אנציקלופדיות ומניפסטים, ובמשתמע אין לקרוא אותם. מה צריך לעשות בהם? יש להשתמש בהם בשעת מצוקה: להבעיר מדורה כשאין בית וקר בחוץ, ולעטוף בהם מזון בסיסי בשעת רעב.
השורות האחרונות של השיר סתומות, אבל אולי אפשר לפרש אותן כאומרות שאלה שנהגו לפי עצות המשורר אכן נהגו נכון. כדברי המשורר: "אלה שלמדו רבות, הם דייקנים יותר ממך", אותם אנשים הם אלה שאולי יכולים להתמודד עם השלטון הקשה ואף לנצח אותו - " [הם יכולים] לנשוף אל ריאות השולטים את האבק הדק, הממית".
אנצנסברגר אומר לנו בשירו כי אם הלימודים אמורים להכשיר אותנו לחיים, הרי שהם צריכים להכין אותנו לסכנות הנשקפות לנו מן השלטון ובמצב זה, השירה חסרת תועלת.
נותר לנחש מה הרקע לכתיבת השיר ומי יודע, אפשר שנסיבות התבגרותו של המשורר הובילו אותו לכך: אנצנסברגר הגרמני נכנס למלחמת העולם השנייה כשהיה בן עשר שנים וסיים אותה בן 16, מוקף בהריסות ארצו גרמניה, וכאשר מוראות שלטון ההורס את בני עמו ניבטו אליו מכל עבר.
אולם באופן אירוני, המשורר אומר לנו בשירו דבר והיפוכו. בידו האחת הוא מבטל את ערכה של השירה, אך בידו השנייה הוא משתמש בה בנחרצות כדי לשכנע נערים, כמוהו בתקופת מלחמת העולם, לשרוד בעולם מלא סכנות, ובכך הוא מוכיח את רלוונטיות השירה יותר מתמיד.
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
