יהושע טייכר
פוטין ונתניהו -במלכוד הפרדוקס של אי וודאות
על פי פרדוקס אי הוודאות ,כאשר מנהיג סמכותי / פופוליסט, משתכנע כי מסתמנת הדרדרות קרובה ומסוכנת שאין מוצא ממנה (למשל, בלגיטימיות שלו בדעת הקהל , בסביבה הביטחוני של המדינה) הוא עלול להיגרר להימור לא מחושב של הכול או לא כלום, המשקף את תפיסתו הפטליסטית למהלך ההיסטוריה (רק החזקים שורדים) ואופטימיזם קטסטרופלי (רק אני יכול) המנתקים את הקשר בין דימויו העצמי כקולו הבלעדי הלגיטימי של רצון העם למציאות הראלית של סביבתו. מכאן , החלטתו כי רק הימור בזק ישים באחת סוף לאי הוודאות המתעצמת והמתמשכת, ישקם את הלגיטימיות שלו ובמקרה אחר או גם יחד ,יחזק את תדמית כוח ההרתעה של המדינה. בסוג כזה של הימור שאין בלתו, לפיו הישועה תגיע דווקא מהימור הדומה יותר להשלכת קוביה באוויר מאשר הימור מושכל. חדור בתחושת הצלחת ההימור, משתקת אותו מלבחון תכניות חלופיות למקרה שההימור יעלה בסבירות גבוהה על שרטון, שיחריף דווקא את אי הוודאות . זאת ,בניגוד לכוונתו שהניעה אותו להמר במטרה לעצור איום חסר תקדים למעמדו ולחזונו האישי לשימור תפארת האומה המחבר את העבר עם ההווה שלהערכתו עומדים בשער כגון: ערעור מחריף במעמדו מבית, כמו גם הרכבים מדיניים חדשים שישבשו את יחסי הכוחות בין הצדדים שיכשילו את סיכוי ההימור.
דוגמה ממצה להימור של הכול או לא כלום היא החלטת גלטיירי ראש החונטה בארגנטינה, להשתלט על איי פולקלנד (1982) בריבונות בריטניה, בניסיון לעצור את הלגיטימציה הקורסת שלה נוכח דיכוי ברוטלי ותהו ובהו כלכלי . גלטיירי במצוקתו הפוליטית שכנע את עצמו ואת החונטה כי ממרחק של 14000 ק"מ מבריטניה לאיי פולקלנד, היא לא תיזום מהלך צבאי להשבת ריבונותה, וכי ארה"ב תישאר ניטראלית בשל מאבקה בקומוניזם באמריקה הלטינית. הערכות אלו שהדחיקו מציאות ריאלית הביאו לנפילתה ולהקמת ממשלה אזרחית.
פוטין ,לאומן המחויב בצופן הגנטי שלו לחזון "רוסיה הגדולה" האימפריאלית מראשית הצארים ועד סוף העידן הקומוניסטי ואחריו , הימר מתוך חרדה אובססיבית (כמו קודמיו) מפני אפשרות קרובה שתקרע את אוקראינה מאחדות היסטורית עם רוסיה כחלק בלתי נפרד משלמותה הטריטוריאלית ומחגורת הביטחון שלה שלעולם אינה נעצרת ולהשיב את מעמדה ועוצמתה מול המערב העוין. וכחלק מיעד אסטרטגי זה לחזק את הבידול התרבותי של "הנפש הרוסית" מול הסדר המערבי הדמוקרטי הליברלי המאיים על זהותה. הגם שלחששות אלו יש בסיס במציאות מאז נפילת ברה"מ, שעודדו מחשבות באירופה ובארה"ב לצרף את אוקראינה לנאט"ו ,הרי בפועל הסוגיה של הצבת נשק גרעיני על אדמתה וצרופה לנאט"ו היא מורכבת מאוד במישור המעצמתי והאירופי וההיתכנות למימושה אם בכלל, לוט בערפל. מכאן, שלא היה מדובר באיום אסטרטגי מידי על רוסיה שחייב "מבצע צבאי מיוחד" לכיבושה שאין בכוחה הצבאי לאיים על רוסיה. האיום להציב נשק גרעיני בבילארוס מעיד דווקא על כישלון ההימור של הכול או לא כלום שדחף את פוטין להגדיל את סכום ההימור.
נתניהו התופס את עצמו כמנהיג בעל סטאטוס מיוחד , בעיסוק יתר בפנטזיות על הצלחה וכוח ,(ישראל "מעצמה אזורית"), בתחושה המזהה את גורלו האישי עם גורל העם, משפטו כמוהו כפגיעה אנושה בדימויו העצמי ובתפיסת המציאות שלו כמושיע בלעדי של העם המקבל את מנהיגותו לא עוררין. את מלוא עוצמת הפחד לאובדן שלטונו האישי שעליו הוא ילחם, כמוהו כפוטין המחויב למנוע את אובדן אוקראינה, המחיש נתניהו בהתייצבותו בהפגנתיות כוחנית ,בבית המשפט בלוית נאמניו התלויים בו לקיומם הפוליטי כדי להדגיש כי הוא אינו לבד ומאמינם בו ובצדקת דרכו ולהאשים את הפרקליטות ("האליטות" נגד העם) החותרת להפילו בהפיכה שלטונית עם גורמים במשטרה ובתקשורת. זאת הייתה בעצם הכרזת מלחמה על המערכת המשפטית שחומרתה לא הובנה אז.
פוטין הספוג במורשת האלימה של המשטר הסובייטי ,שלרשותו מנגנוני ביטחון מטילי איימה(שבה עבד) על עם שמעולם לא הכיר טעם דמוקרטיה אמיתית, יכול על כן, להמשיך לנהל את המלחמה בלי אופוזיציה מאיימת משמעותית (עד כה) חרף האבדות הכבדות שספג הצבא הרוסי. בניגוד לכך , לנתניהו אין את היתרונות הללו בעם שבחלקו הגדול תומך בדמוקרטיה עם זכויות האזרח וחירותו הכלולים בה, ומוסדותיו נשארים נאמנים לחוקי המדינה ולא לו .במציאות כזאת התארכות המחאה והתרחבותה רק מחלישה את סיכוי הצלחת יעדי ההימור המקורי להכרעת המערכת המשפטית לסיכול משפטו חרף שימוש מאסיבי בתעמולה ולוחמה פסיכולוגית..
כך גם ההימור של פוטין דווקא מחזק את הזהות הלאומית האוקראינית ונחישותה להילחם חרף נחיתותה הצבאית בעוד שלצבא הרוסי חסר מוטיבציה כזאת כאשר מטרת המלחמה אינה כלל ברורה לו .נתניהו, באמונתו הבלתי מעורערת בכוחו הכריזמתי והמניפולטיבי לא שיער שמסע הבזק לחילוצו המשפטי יעורר אופוזיציה עממית מתרחבת ועקשנית נגדו בסקטורים שונים ובכלל זה בצבא . נתניהו ימשיך לתמרן בכישוריו המניפולטביים ככל יכולתו כדי שלא לפרק את הממשלה בהאמינו שיצליח להמשיך לתחזק את תמיכת הבייס שלו באמצעות ליבוי מתח בלתי פוסק מול האופוזיציה; להדק את תלותם של פוליטיקאים סוררים במפלגתו באמצעות טובות הנאה; חיפוש עילות לטובת קריאה לאחדות. עידוד חוסר אמון בין גורמים במפלגות האופוזיציה כדי להחליש את כושר המיקוח שלה.
הכותב שרת באמ"ן וביחידה ללוחמה פסיכולוגית בצה"ל.
.
הכותב שרת באמ"ן וביחידה ללוחמה פסיכולוגית בצה"ל.
