Solution - תמיסה שהיא הפתרון: כיצד פועלת תרופה הומיאופתית שאין בה חומר 

בדיון על הומיאופתיה עולים בד"כ שלוש שאלות - מה זה, האם זה עובד, ואיך לעזעזל זה עובד? השאלה איך הכנות הומיאופתיות הנטולות בעצם כל חומר כימי יכולות להשפיע על האורגניז ולרפא, הינה הכי מעניינת ועיקרונית. למוח ה"מדעי" שלנו קשה לעבור מחסום של שוק בפני כל תופעה שלא ניתנת להסבר. דרך החשיבה המקובלת היא שכל סודות החיים חייבים להתבסס על חוקי פיזיקה פשוטים כדי לאפשר הסבר מדעי מספק. אולם למדע של היום יש לפחות עקב אכילס אחד - אין ביכולתו לעקוב אחרי מערכת ביולוגית חיה, אחרי האורגניזם ותהליכיו מבלי לפרק אותם לחלקים ובעצם להשמיד בכך את החיים שבתוכם, - וכידוע השלם תמיד יותר מסה"כ של חלקיו! מהם ההבדלים שבין המכניזם לבין האורגניזם? האם יש למדע הבחנה ברורה ביניהם? 
 עבור כעת לשאלה כיצד פועלת תרופה הומאופתית (רמדי) שאינה מכילה בעצם חומר או מרכיב כימי כלשהו?

כיום אין מודל מדעי המסביר באופן חד-משמעי את מנגנון הפעולה של התרופה ההומיאופתית. 
בשנים האחרונות נקשר מנגנון הפעולה בביטוי "הזיכרון של המים" [1]  
 

ידוע כי רמדי הומיאופתית פועלת רק בזכות הדמיון והיא בגדר אינפורמציה, המעמידה בפני האורגניזם מעין תמונת ראי של מחלתו כדי לגרות את מנגנוני הריפוי הטבועים בו להתמודד עם הבעיה. בשונה לחלוטין מעיקרון הפעולה של תרופה כימית, תרופות הומיאופתיות עוברות סידרה של מהולים והן עובדות לא בזכות כוח כימי אלא בזכות דמיונם לתמונת המצב המקיפה. בהיותן מעין "כוח מחלתי מלאכותי דומה" ההכנות ההומאופתיות מסוגלות לעורר באורגניזם החולה תגובה יעילה יותר ומספקת כדי להתגבר על מחלתו הטבעית. 

לכן כל רמדי אינה אלא קובץ מידע ומעבירה מסר מיוחד ע"י שידור תדרים הייחודיים לה וכך היא מגרה ומפעילה את כוחות הריפוי של המטופל כנגד המידע שבתרופה ויחד עם זאת כנגד המחלה הטבעית שדומה לה.

המנה המזערית שהוכנה בתהליך של דילולים וניעורים סדרתיים (הנקרא פוטנטיזציה או דינמיזציה) מהווה מיהול גבוה דיו ורחוק מהחומר המקורי ממנו הופקה.      

מנה מזערית זו מספקת ואף פוטנטית יותר מבחינת כוח הריפוי שלה מאשר החומר עצמו ממנו עשויה. ככל שתהליך הדילול והניעור ממושך יותר, ההכנה ההומיאופתית בעצם פוטנטית ועוצמתית יותר ויכולה להשפיע על קשת תופעות רחבה יותר ועל רמות רוחניות גבוהות יותר (אשר מהוות בעצם את שורש הבעיה או הקלקול העמוק ביותר), כגון רמת הרצון , רמת האינטלקט והשכל, רמת האנרגיה והרגש. אפשר אף לומר שתמיסה הומיאופתית מכילה את ה"רוח" של ה"חומר" ומביאה פתרון לשורש הבעיה ממנה סובל המטופל.

דוגמא מעניינת,

חלב דל-שומן שעבר תהליך הכנה הומיאופתי הינו אחת התרופות לבעיות תזונה לקויה, תשישות, אנמיה, אי סבילות של חלב וכן חוסר חלב באישה מניקה. הוא גם אחת התרופות הבולטות לכאבי ראש אלימים, במיוחד על רקע הורמונלי (כאבי ראש בזמן המחזור,באל-ווסת, בזמן היריון).אך לא רק!אותו חלב דל-שומן כתרופה הומיאופתית בפוטנץ גבוה מתאים גם למצבי דיכאון קשים ביותר עם מחשבות אובדניות, כשמטופל חושב על מוות ללא הפחד, מהרהר על הדרך הקלה ביותר למות, מנבא את שעת מותו ונרתע מלראות אנשים. מעניין -לא?!כיצד חלב יכול להשפיע על רמה רוחנית כה שורשית ועמוקה? זה קורה אך ורק בזכות תהליך המיהול והדינמיזציה בעקבותיו כוח הריפוי של התרופה גדל ואתו יכולת החדירה וההשפעה על רבדים העמוקים ביותר באדם. 

[1] http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/617/654.html

כיצד הכנה הומיאופתית יכולה לשמש כקובץ מידע ספציפי ולרפא באמצעות מידע זה? התופעה המאפשרת להבין את מנגנון הפעולה של התרופות ההומיאופתיות נקראת "זיכרון של המים". "כתב עת בינלאומי להומיאופתיה ליקט ממצאים מדעיים ממקומות שונים בעולם שלפיהם למים יש זיכרון, כלומר הם מושפעים מחומרים שהיו מומסים בהם. לפי הממצאים, במים נותרים שינויים מבניים גם לאחר שהתמיסה דוללה פעמים רבות. דבר זה נותן הסבר לטיפול ההומיאופתי שמתבסס על כך שמים, שאין בהם כמעט שום שריד של החומר המשפיע, עדיין יכולים לפעול כתרופה"